אגם רטבה (Lake Retba) בסנגל מהווה מוקד תיירותי וכלכלי עבור המדינה שבמערב אפריקה. בשל משבר האקלים, חוותה סנגל גשמים עזים שגרמו להצפות באזור האגם, שזכה לכינוי "האגם הוורוד" בשל מימיו הוורודים כתוצאה מנוכחות אצות מסוג Dunaliella salina. כעת, תושבי המדינה, שגם כך סובלת מעוני כבד, עומלים כדי להציל מה שאפשר לאחר האסון שפקד את מדינתם.
מגט נ'דיור עמד על שפת אגם רטבה, השוכן מצפון לחצי האי קאפ-ור בסנגל, המפורסם במימיו בעלי הגוון הוורוד, ומצביע על תלולית מלח, שגרגיריה מוכנסים אט אט לשקיות בידי קבוצת גברים שעמלים תחת שמש הצהריים החמה, שקופחת על ראשם. "זה מה שהצלחנו להציל כשהמים עלו", אמר נ'דיור, המשמש כראש אגודה של אספני מלח, בעודו מצביע על ערמת המלח שמוערכת בכ-200 טונות.
בעוד חודשיים, הוא אמר ל-AFP, הם ימכרו את כל המלח שהצליחו לחלץ לפני שהאגם בלע את השאר. לאחר מכן, עשויות לחלוף עד ארבע שנים עד שניתן יהיה לאסוף שוב את המינרל הנכסף, כשהסיבה לכך היא גשמי זלעפות שירדו על סנגל השנה, כחלק מההשפעות ההרסניות של שינויי האקלים שפוקדים את העולם כולו.
5 צפייה בגלריה
אגם רטבה בסנגל, או "האגם הוורוד", חווה עלייה דרמטית במפלס המים במהלך העונה הגשומה של השנה
(צילום: AFP)
"האגם הוורוד" הוא אבן שואבת לתיירים ומקור פרנסה לתושבי המדינה הענייה, שמתבססת על תוצרי חקלאות בעיקר, אך גם על ייצוא מלח. האגם נמצא כ-35 ק"מ צפונית-מזרחית מעיר הבירה דקאר, כשהוא מופרד מהאוקיינוס האטלנטי על ידי מסדרון דיונות צר ברוחב כמה מאות מטרים. את שמו קיבל האגם עם המים הוורודים בשל אצות Dunaliella salina המייצרות פיגמנט אדום שמסייע להן בקליטת אור שמספק להן אנרגיה, אם כי הצבע ניכר במיוחד בעונה היבשה (מנובמבר עד יוני) ונראה פחות בעונה הגשומה (יולי עד אוקטובר).
האגם ידוע בתכולת המלח הגבוהה שלו, המגיעה עד ל-40% באזורים מסוימים. למעשה, האגם עמוס כל כך במלח, עד כדי כך שבדומה לים המלח, ניתן לצוף בו. כמו כן, החל משנות ה-70 של המאה ה-20, המלח שמופק מהאגם, מיוצא למדינות רבות באפריקה המערבית.
בשיא עונת הגשמים באוגוסט, מים זרמו לתוך שטח האגם, וכמעט שילשו את עומקו הרגיל, לכ-6 מטרים. הזרם שטף כ-7,000 טונות של מלח שנאספו, מה שגרם לפגיעה כלכלית של כמעט רבע מיליון דולר. כ-3,000 משפחות מתפרנסות מאיסוף דליי מלח מקרקעית האגם, שמועלים לסירות ומושטים אל היבשה, שם המלח מיובש לפני מכירתו. אבל מרבצי המלח כעת מדוללים יותר בגלל נפח המים הגדול יותר - כשעומק המים מונע מהמלח להיות בר השגה עבור התושבים, שמנסים לחלץ מה שאפשר מהמפלס הרדוד של האגם. גרוע מכך, המלח ממלא תפקיד מפתח בהחדרת הגוון המיוחד שלו לאגם. "אם לא יהיה יותר מלח, לא נוכל לקבל את הצבע הוורוד, כך שלא מדובר רק בנזק לפרנסה שלנו, אלא גם בחדשות רעות מאוד לענף התיירות", הסביר נ'דיור ל-AFP
מאימונה פדיור (47), אם לארבעה ילדים ובעלת חנות שנמצאת על שפת האגם, אמרה שהשיטפונות גרמו לסבל ולנזקים חסרי תקדים, שכן היא איבדה חלק גדול מהסחורה שלה, כולל ציורים, מסכות וחפצי עץ. "תיירות היא אחד הבסיס הכלכלי שלנו", אמרה פדיור ל-AFP. "אני משלמת על הלימודים של ארבעת ילדיי בזכות הכסף שאני מרוויחה מתיירות חוץ ובכך יכולה לדאוג לילדיי למזון".
עוסמאן אנדאיה, מנהל השירות המטאורולוגי בסוכנות הלאומית לתעופה אזרחית ומטאורולוגיה בסנגל, אמר כי העונה הגשומה השנה הייתה יוצאת דופן. "טבעו האינטנסיבי של הגשם תואם את ממצאי הדוח האחרון של הפאנל הבין ממשלתי לשינוי האקלים (IPCC) בכל הנוגע לתדירות אירועי מזג אוויר קיצוניים", הסביר אנדאיה ל-AFP והוסיף כי המים זרמו לתוך שטח האגם מפרברי דקאר, מה שמעורר חשש כי הם נושאים שאריות רעילות, מכיוון שהמים האלה עברו ברחובות, סמטאות ותחנות דלק.
ממאדו אלפא סידיבה, מנהל תחום מניעת וניהול שיטפונות במשרד המים הסנגלי, הכחיש זאת וטען כי לא הותקנו צינורות או תעלות ניקוז שהובילו את המים לתוך שטח האגם מהאזורים שמסביב, אלא שמדובר באירוע שהתרחש באופן טבעי. סידיבה האשים את הגשמים בהצפת האגם, אך הוסיף כי אירוע זה הוחמר בשל עיור אקספוננציאלי. "האזור חווה התפתחות הקשר זה בסביבות תחילת שנות ה-2000. כל זה נעשה בזמן שבו לא ירד כל כך הרבה גשם כמו שקרה עכשיו, אז אנשים בנו על נתיבי מים", אמר סידיבה.
השר לאיכות הסביבה של סנגל, אליון אנדוייה, ביקר באזור בתחילת אוקטובר ושוחח עם כורי המלח ובעלי תעשיית התיירות, כשמשרדו אסף דגימות מים לצורך ניתוח איכותם, שתוצאותיהן טרם פורסמו. אבל כפי שהדברים נראים, המצב קטסטרופלי והעתיד לא מבשר טובות לתושבים האומללים.
