צורך בשטחים חקלאיים ובפרנסה מול שמירה על ערכי הטבע. זו הדילמה שניצבת במרכזה של מחלוקת על קרקע של 2,000 דונם בערבה, מהיפות שיש באזור. מצד אחד קיבוץ שמעוניין להרחיב את פעילותו הכלכלית, מצד שני פעילים וארגונים שנלחמים על החי והצומח. פתרון מעשי, נכון לעכשיו, שיְּרַצה את שני הצדדים - עדיין אין.
המועצה האזורית חבל אילות רוצה להפוך את אחד השטחים הפתוחים היפים בערבה לשטח חקלאי. לפי התוכנית, מתוכננת שתילה של 460 דונם זיתים, 300 דונם כרמי ענבים, וגם להתחיל לגדל מנגו ורימונים. מדובר בקרקע הנמצאת בסמוך לאילות, קיבוץ קטן עם פעילות חקלאית צנועה של 1,400 דונם מטעים, 60 דונם חממות ובית אריזה למיון תמרים. בקיבוץ חיים כ-400 תושבים בסך הכל.
לפני כחודשיים התקיים דיון בוועדת הקרקעות של המועצה והוחלט להקצות את השטח, כ-2,000 דונם, לטובת חקלאות. ברשות הטבע והגנים ובחברה להגנת הטבע מתנגדים למהלך. באזור עברונה, שהוא חלק מהשטח המיועד לחקלאות, יש בית גידול ייחודי ונדיר ברמה ארצית. מצוי שם ריכוז אוכלוסיית הצבאים הגבוה ביותר בישראל, עם יותר מ-240 פרטים.
בשנת 2014 אירע אסון הנפט הגדול, שזיהם חלקים גדולים משמורות הטבע ערבת עברונה ומסביבת אילת ואת סביבתן הקרובה, מלחת עברונה. כחמישה מיליון ליטרים של נפט גולמי דלפו מקו צינור אילת־אשקלון באזור היישוב באר אורה שבדרום הנגב. הנפט הגולמי זרם לשמורת ערבת עברונה הסמוכה וגרם לזיהום קשה בשטחה. האירוע הוגדר על אז ידי המשרד להגנת הסביבה כאחד האסונות הסביבתיים החמורים שהתרחשו בישראל.
ברשות הטבע והגנים טוענים שהפיתוח החקלאי צפוי להרחיב ולהחריף את הפגיעה בשטחים הפתוחים. מדובר בפגיעה ישירה והרס בתי הגידול ופגיעה ביכולת השיקום של האזור במקרה של פגיעה אנושית, כמו הזיהום שכבר קרה באסון הנפט. "לכל פיתוח חקלאי במרחב המלחה צפויה השפעה חזותית ונופית על המרחבים הטבעיים הערכיים, ובכך על דמות האזור כולו", אומרים ברשות.
מלח על הפצעים
בישראל מנסים למתג את התיירות המדברית כאקסקלוסיבית, כזו שקרובה לטבע. במקביל מקודמות פעולות לשדרוג תשתיות הטיילות ופיתוח אתרי התיירות. "המשך הפיתוח התיירותי והפיתוח החקלאי בפרט, עשוי להשפיע גם על חווית המבקרים באזור ומיתוגו כיעד תיירות", מזהירים ברשות. "צריך לפעול ברגישות ובאחריות על מנת להבטיח את עתידו של המרחב לנוכח הדאגה לבית הגידול הייחודי שהולך ונעלם, וחשש להתמוטטות המערכת האקולוגית של מלחת עברונה".
בחברה להגנת הטבע, מנגד, מבקשים שכל השטח בעברונה יהפוך לשמורת טבע. "בעברונה קיים ריכוז גדול של עצי שיטה: שיטה סוככנית ושיטה סלילנית", אומרים שם. "במרחב נמצאת אחת האוכלוסיות הגדולות ביותר של צבי הנגב, שניזונים מפירות השיטים. האסון בעברונה התרחש בשנת 2014. יעברו עוד שנים ארוכות עד לשיקום השטח". למעשה, שנים ארוכות הן הערכה נדיבה. בפועל, יתכן שיעברו עוד עשרות שנים עד להתאוששות השטח. "על כן, השטחים שלא נפגעו נדרשים לשמש מקלט לשיקומם של ערכי טבע שנפגעו ולאישוש אוכלוסיותיהם", מוסיפים בחברה.
שי טחנאי, רכז מחוז דרום של החברה להגנת הטבע, טוען, כי למועצה האזורית אילות יש אלטרנטיבות. למשל לפתח את השטחים החקלאיים במקום אחר. השמורה תורחב וקיבוץ אילות יקבל שטחים חלופיים כפיצוי.
טל פולק, אקולוגית מרחב ערבה ברשות הטבע והגנים, מסבירה כי מלחת עברונה היא אחת משתי המלחות האחרונות שנותרו בערבה הדרומית. "מלחת אילת נהרסה בהקמת העיר אילת", היא אומרת. "נותרו מלחת עברונה ומלחת יטבתה".
מלחה נוצרת כשהמים מההרים מתרכזים מטה, במלחה. מדובר בעצם בשקע ללא ניקוז, כשהמים מותירים את המלחים אחריהם. "יש אזור מלוח מאוד במרכז, שיוצר חגורות צומח, וככל שמתרחקים ממרכז המלחה הצומח הקיים פחות סובל מלח", מסבירה פולק. "זה מביא למגוון גדול של בעלי חיים בשטח. זה אזור שנחשב מאוד יצרני מבחינת המדבר. הוט ספוט של מגוון מינים. מלחת עברונה עברה את אסון הנפט ב־2014, אבל מעבר לאסון יש לנו המון גורמי לחץ מסביב. יש את שדה התעופה שנבנה מצפון שגורם להרבה רעש ושיצר חסימת תנועה כמעט מוחלטת מצפון לעברונה. בנו את גדר הגבול שחוסמת את המעבר מזרחה. יש את כביש 90 עם ארבעה נתיבים, שיוצר תנועה יותר מהירה וגדר הפרדה באמצע. התנועה מערבה בעצם חסומה. ודרומה? הגענו לאילת. האוכלוסיות במלחה, בפרט אוכלוסיית הצבאים, תלויות באזור הזה בלבד".
החקלאות עלולה להביא איתה מפגעים רבים. "לכל פעילות של האדם יש השפעות שחורגות מעבר לשטח שבו הוא פועל", מוסיפה פולק. "למשל זיהום אור, זיהום רעש, חדירה של חיות מחמד לשטח הטבעי. השפעות השוליים של חקלאות הן חומרי הדברה וכמובן רעש, מים נוספים שיגיעו לאזור שימשכו מינים מתפרצים כמו מיינות ועורבים שיכולים להשפיע על הסביבה הטבעית. תהיה עוד טריפה של צבאים".
בשבוע שעבר התקיים מפגש של תושבי הערבה עם ראש המועצה ד"ר חנן גינת. טל הולצמן, תושבת באר אורה, שמרכזת את עמותת "סביבה בריאה בערבה" (סבב"ע), הסבירה כי "השטחים הפתוחים הם אוצר וצריך להיות זהירים איתם. אני מתגעגעת לימים שבהם יכולתי לטייל במדבר ולומר שהנוף פתוח. בכל השטחים הפתוחים יש תוכניות. את זה מייעדים לחקלאות, את זה לרכבת, לחקלאות ימית ועוד. באזור עברונה רוצים לעשות הרבה דברים. הם מסתכלים בעיניים תכנוניות על שטח שאנחנו רואים כטבע מדהים. העמותה שלנו מורכבת מתושבי הערבה ואילת. אנחנו רוצים להיות מעורבים בתהליכי התכנון, להציג את הקול שאומר שבשטחים האלה צריך לנהוג כבאוצר. אלה השטחים של העתיד. אי אפשר לקחת את השטחים האלה מבלי להסתכל על טובת הכלל. ואנחנו מכירים את השטח היטב, זה שטח המחיה שלנו. חברי הקיבוצים רואים את הדילמה בין החקלאות לטבע. אמנם הבטיחו לקיבוצים להגדיל את שטחי החקלאות, אבל מה לעשות שקרה אסון עברונה והמציאות משתנה. זה קורה בארץ כל הזמן. אנחנו אומרים: בואו נראה איך מגיעים למצב שבו כל הצדדים מנצחים. אבל הקיבוץ מתבצר בעמדה שלו ואומר שהבטיחו לו. מצד אחד צריך להתפרנס ומצד שני לדאוג לשטחים הפתוחים. ועברונה היא אחד מאוצרות הטבע הכי גדולים שנמצאים בסביבה שלנו. הציעו לקיבוץ אילות שטחים בדרום סמר, אבל הם נעולים. אומרים שזה לא מתאים להם. אבל בוא נפתח את הדברים שוב ונראה איך מסתדרים. חברים, מה בוער לכם?".
ציונות 2023
דורון גבע, תושב קיבוץ אילות, הגיע לערבה לפני שבע שנים מאזור כפר־סבא. כיום הוא אחראי על כל הפעילות העסקית של הקיבוץ, ובין היתר גם על החקלאות. מדובר בקיבוץ שיתופי שחגג לאחרונה 60 שנה. "מאז ומעולם החקלאות הייתה בליבו של קיבוץ אילות", גבע מספר. "הפרחנו את המדבר. אנחנו רואים את החקלאות בערבה כשליחות. זו ציונות. יש לנו ענפים מגוונים. מטעי מנגו, נטענו פרדס פומלות לפני מספר שנים, יש לנו כרם גפנים למאכל שמגדלים כאן יותר מ־20 שנה. אנחנו עוסקים בפיתוח זנים חקלאיים חדשים בתנאים קיצוניים, בהתאמה לשינויי אקלים".
אסון הנפט בעברונה ב-2014
(צילום: עמיר אלוני, רשות הטבע והגנים)
בקיבוץ יש בשגרה כ-70 עובדים בחקלאות. בתקופות השיא המספר עובר את המאה, בהם חברי קיבוץ ושכירים מקיבוצים שכנים. "באים חבר'ה צעירים אחרי צבא וסטודנטים בקיץ", מספר גבע, "שעובדים לצד הוותיקים. בכל שנה אנחנו קולטים שלוש או ארבע משפחות בממוצע. בכל סבב קליטה יש משפחה אחת שממש עובדת בחקלאות. צריך להבין, הדור הצעיר לא ממש נוהר לעבוד בחקלאות. היכולת להשיג חבר'ה צעירים שרואים בחקלאות שליחות היא הישג אדיר לקיבוץ שיתופי בקצה הארץ, בערבה".
גבע מתייחס גם לנושא עברונה: "הנושא הזה נידון לאורך השנים האחרונות. יש תוכנית מאושרת מ־2015 שבה הרוב המוחלט של שטח עברונה מיועד לשמורת טבע. יש 4,000 דונם לחקלאות. מדובר ב-12% מהשטח המיועד לשמורה שרשות הטבע רוצה לקחת. אנחנו לא באנו ויזמנו. הרשות חתמה ואישרה את העברת השטחים לחקלאות. השטחים החלופיים לא מתאימים לחקלאות. סמר? לעשות חקלאות 100 ק"מ מפה? זה לא רלוונטי. אם תימצא חלופה ראויה, אנחנו יכולים לדבר ולשמוע. אבל עד עכשיו זה לא קרה".
מהמועצה האזורית חבל אילות נמסר בתגובה: "במועצה כ-1,250,000 דונם שמורות טבע, שהן 50 אחוז משטחה. בימים אלה הושלם האישור בוועדה המחוזית בתמיכתנו על עוד 12 אלף דונם של שמורות טבע בערבה, מתוך רצון לשמור על בעלי החיים, הצמחים והנופים הייחודים באזורנו. המועצה מחויבת להסכמים שהיא חתומה עליהם, ובהם הסכם משנת 2015 עם רשות הטבע והגנים ומשרד החקלאות שבו הוגדרו שטחים נרחבים כשמורת טבע עברונה ו־2,000 דונם לחקלאות. אנו מצטערים על הרצון לפתוח הסכם זה ונאמנים לדברים שסוכמו. ככלל, אנו תומכים תמיכה מלאה בהגדלת שמורות טבע במקומות שניתן לעשות כן".
