מדי שנה מאות מטפסים עוצרים בסאות' קול בצדו הדרומי-מזרחי של הר האוורסט כהכנה לניסיון שלהם להגיע אל "גג העולם". בעוד שמטיילים הרפתקניים אלה חווים אירוע של פעם בחיים, הם עלולים (שלא ביודעין) להותיר אחריהם עקבות של חיידקים עמידים, שיש ביכולתם לשרוד בתנאים סביבתיים קיצוניים. כעת, נחשפת ההשפעה של המטפסים על הפסגה הגבוהה בעולם, במה ששופך אור על גבולות החיים על פני כדור הארץ ואפילו על הפוטנציאל לחיים בחלל.
כמעט 8 ק"מ מעל פני הים בהרי ההימלאיה, רכס ההרים הגבוה בכדור הארץ, בין הר האוורסט שנחשב להר הגבוה בעולם ומתנשא בחלקו המזרחי של רכס הרי ההימלאיה בגבול שבין נפאל לבין טיבט שבסין, לבין פסגת הר להוטסה שמדורג רביעי בעולם מבחינת גובהו ושוכן על הרכס הדרומי של האוורסט, ישנו שטח חשוף לרוחות שנקרא סאות' קול (South Col), שמהווה יעד עבור הרפתקנים שמטפסים אליו תוך עצירה במחנה האחרון בטרם הם מנסים לעלות על הפסגה הגבוהה בעולם מהצד הדרום-מזרחי.
על פי ממצאי מחקר שפורסם בכתב העת Arctic, Antarctic, and Alpine Research, שאותו ערכו חוקרים מאוניברסיטת קולורדו בולדר, נראה כי אותם מטיילים חובבי הטרקים משאירים מאחוריהם עקבות של חיידקים עמידים בפני תנאי מזג אוויר קשים שאופייניים לפסגות ההרים הגבוהות, תוך שאותם חיידקים יכולים להישאר בתרדמת באדמה במשך עשרות או אפילו מאות שנים. המחקר לא רק מדגיש את ההשפעה הבלתי נראית של מטפסים על ההר הגבוה בעולם, אלא יכול גם להוביל להבנה טובה יותר של מגבלות סביבתיות לחיים על פני כדור הארץ, כמו גם היכן יכולים להתקיים חיים על כוכבי לכת אחרים או על ירחים קרים. "יש חתימה אנושית קפואה במיקרוביום של האוורסט, על אף הגובה הרב", אמר סטיב שמידט, פרופ' לאקולוגיה וביולוגיה אבולוציונית באוניברסיטת קולורדו בולדר, שנמנה על מחברי המחקר.
3 צפייה בגלריה
אזור מחנה האוהלים בסאות' קול, ממנו עולים מדי שנה מאות הרפתקנים בדרכם אל הפסגה הגבוהה בעולם מהצד הדרום-מזרחי
(צילום: Baker Perry)
בעשורים האחרונים, מדענים לא הצליחו לזהות באופן סופי חיידקים הקשורים לאדם בדגימות שנאספו בגובה של כמעט 8 ק"מ. על כן, מהווה מחקר זה את הפעם הראשונה שבה נעשה שימוש בטכנולוגיית ריצוף הדור הבא של הגנום (NGS) - טכנולוגיה המאפשרת הבחנה בדקויות ההבדלים בין תאים בודדים שונים בתוך רקמה ואפיון תתי אוכלוסיות פונקציונליות של תאים המאפשרת הבנה טובה יותר של התפקוד של תא בודד בהקשר של המיקרו-סביבה שלו - כדי לנתח את שטח האדמה מגובה כה רב, לשם קבלת תובנות חדשות בנושא. למעשה, החוקרים לא הופתעו למצוא מיקרואורגניזמים שהשאירו אחריהם בני אדם, שכן חיידקים נמצאים בכל מקום, אפילו באוויר, ויכולים להגיע בקלות אל מחנות המטיילים או אל השבילים בהם הם צועדים. "אפילו אם מישהו קינח את האף או השתעל, זה עלול להשפיע", אמר פרופ' שמידט, שהדגיש כי מה שיותר מדאיג הוא שחיידקים מסוימים שמשגשגים בסביבות חמות ורטובות כמו האף והפה, התגלו כעמידים מספיק כדי לשרוד במצב רדום בתנאים קשים כמו בגבהי ההרים.
פרופ' שמידט ועמיתיו למחקר, ניקולס דרגונה ואדם סולון, שני סטודנטים לתארים מתקדמים במחלקה לאקולוגיה וביולוגיה אבולוציונית ובמכון השיתופי למחקר במדעי הסביבה (CIRES), חקרו את הקריוביוספירה - האזורים הקרים של כדור הארץ והגבולות לחיים בהם - באמצעות דגימת קרקעות באזורים שונים בעולם, מאנטארקטיקה והאנדים ועד הרי ההימלאיה והאזור הארקטי. לרוב, חיידקים הקשורים לאדם, כמו שנדגמו במרומי האוורסט, לא הופיעו במרבית המקומות אלה במידה שהם הופיעו בדגימות האוורסט האחרונות, בהן זוהו רצפי דנ"א מיקרוביאליים שהיו דומים לאלה של אורגניזמים אקסטרמופילים - יצורים חיים ששורדים בתנאי סביבה קיצוניים - שזוהו בעבר באתרים גבוהים אחרים בהרי האנדים ובאנטארקטיקה. האורגניזם השכיח ביותר שמצאו החוקרים היה פטרייה מסוג נאגאנישיה (Naganishia) ששורדת גם ברמות קיצוניות של קור וקרינת UV. יחד עם זאת, מצאו החוקרים גם דנ"א מיקרוביאלי של כמה אורגניזמים הקשורים מאוד לבני אדם, כולל סטפילוקוקוס, אחד מחיידקי העור והאף הנפוצים ביותר, וסטרפטוקוקוס, סוג דומיננטי בפה האנושי.
למרות שלעיתים קרובות חיידקים ימותו בתנאים סביבתיים של קרינת UV גבוהה, טמפרטורות קרות וזמינות מים נמוכה, ישנם כאמור סוגים חזקים ועמידים יותר, בין היתר אשר נישאים על ידי בני האדם אל האזורים ההרריים, שם הם נכנסים לתרדמת או גרוע מכך, משגשגים בתנאים שמהווים עבורם את הסביבה האידיאלית חרף קיצוניותם. החוקרים אמנם מסייגים את הממצאים של מחקרם, בהבהרה כי מה שהתגלה כעת האוורסט לא אמור להשפיע על הסביבה הרחבה יותר, אולם לעבודתם ישנן השלכות על הפוטנציאל לחיים הרבה מעבר לכדור הארץ, אם יום אחד בני האדם ידרכו על מאדים או מעבר לכך. "אנו עלולים למצוא חיים על כוכבי לכת אחרים וירחים קרים", הסביר פרופ' שמידט, שמבהיר בדבריו כי יש לפעול במשנה זהירות על מנת לא לזהם אותם בעתיד.
