הבנת ההשפעה שחלה על יריעות קרח באנטארקטיקה בפרקי הזמן בעבר, שבהם חלה עלייה בטמפרטורות, חיונית להבנת ההשפעה שתחול עליהן בעידן הנוכחי, שמאופיין גם כן באקלים מתחמם, מכיוון שההמסה והתמוטטות של יריעות הקרח עלולות לתרום לעליית פני הים. תיעוד מפורט של טמפרטורות העבר באוקיינוס הקרוב ליבשת, שבה נמצא הקוטב הדרומי של כדור הארץ הינו מצרך נדיר, אבל רמזים לאופן שבו יריעות קרח וקרח ים הגיבו לתנאים גלובליים בעבר ניתן לקבל לעיתים אפילו ממקור מידע לא שגרתי - שרידי בעלי חיים שחיו שם בעבר.
מחקר שפורסם בכתב העת Quaternary Science Reviews, מטעם חוקרי אוניברסיטת מיין, בחן את נוכחותו (ובסופו של דבר היעדרו) של פיל הים, סוג של יונק ימי המשתייך למשפחת כלבי הים, כדי להמחיש כיצד האזור השתנה בתקופה חמה בעבר הקרוב.
צוות החוקרים, בראשותה של ברנדה הול, פרופ' בבית הספר למדעי כדור הארץ והאקלים באוניברסיטת מיין ובמכון לשינויי אקלים, חקר את שרידי פיל הים הדרומי - מין בסוג פיל ים, הנפוץ רק בחצי הכדור הדרומי - במספר אתרים הגובלים לחופי ארץ ויקטוריה (Victoria Land) ומפרץ רוס (Ross Embayment), בשטחי יריעות הקרח של מערב ומזרח אנטארקטיקה.
כיום, ארץ ויקטוריה (או אדמת ויקטוריה), ריקה ברובה מפילי ים ומפינגווינים במקומות רבים בגלל מדפי קרח המחוברים לכמעט מחצית מקו החוף של חלק זה באנטארקטיקה, שכן תפוצתם רבה יותר בעיקר על איים סאב-אנטארקטיים באוקיינוס הדרומי, מצפון לים רוס. עם זאת, מחקרים קודמים של אנשי אוניברסיטת מיין חשפו שרידים של פילי הים באזור החופים, דבר המצביע על כך שהמין שגשג באזור בתקופות חמות של ההולוקן. הם שיערו שמי שנחשבים לגדולים מבין משפחת כלבי הים כבשו את החופים בתקופה של חמימות אקלימית לפני שכמות רבה של קרח ים הניסה אותם משטח החוף של ימינו.
לצורך מחקר זה, החוקרים אספו את השרידים החנוטים והשלדיים של פילי הים, לרבות שרידי עור גופם, שנקברו תחת הסלעים וערמות השלג לאורך השטח היבשתי של חופי ארץ ויקטוריה - 305 במספר - אותם תיארכו ובדקו מבחינת דנ"א עתיק. "פילי ים דרומיים נוטים לנוע כיום לאזורים חמים הרבה יותר מאשר ים רוס", אמרה פרופ' הול. "הצלחנו להשתמש בשרידי העור והשיער שלהם, כמו גם בכמה עצמות ופרטים חנוטים שהתייבשו ברוח הקוטב, כדי להראות שים רוס היה בעבר לבית הגידול של פילי הים הללו".
הממצאים שעלו מבדיקת העור, העצמות ושאר השרידים, הראו כי פילי הים הדרומיים לא כבשו את ים רוס פעם אחת בלבד, אלא הם נכחו בחופי ארץ ויקטוריה הן בתקופה שלפני כ-7,000 שנים והן בזו שלפני 500 שנים. נוכחותם בזמנים הללו העידה על כך שהייתה כמות מופחתת של קרח אשר כיסה את הים בתקופה זו של ההולוקן, מה שעולה בקנה אחד עם תיעוד אחר של טמפרטורות מי האוקיינוס ומחזוריות בים רוס. "במשך חלק גדול מההולוקן, בים רוס היה פחות קרח, ככל הנראה מכיוון שהיה חם יותר מכפי שהוא היום. ייתכן שהחום הזה האיץ את נסיגת הקרח האנטארקטי המערבי מים רוס במהלך 8,000 השנים האחרונות, כשהתחממות עתידית עשויה להמשיך בקו הזה ולהמשיך את תהליך נסיגת הקרח", הסבירה פרופ' הול.
עם זאת, ייתכן שטמפרטורת האוקיינוס אינה כל הסיפור, אם כי החוקרים מצאו שכמה מפילי הים תוארכו לתקופה הרבה יותר קדומה, ממש לפני תקופת הקרח האחרונה (Last Glacial Maximum), מה שמרמז על כך שייתכן כי מים חמים היו קיימים עוד במהלך הצטברות מעטה הקרח בים רוס. במידה ומידע זה יאושר, הרי שזה יצביע על כך שגורמים אחרים מלבד ירידה בטמפרטורות האוקיינוס, כמו למשל ירידה בגובה פני הים, עשויים להיות קריטיים בעלייה של יריעות הקרחי במפרץ רוס.
