קבוצת חוקרים מרחבי העולם גילתה באמצעות ניתוח 72 גנומים עתיקים של זאבים, שניתן לייחס את מוצאם של הכלבים לשתי אוכלוסיות של זאבים קדומים. מדובר על צעד נוסף בדרך לחשיפת המסתורין שאופף את המקום שבו בויתו הכלבים - אחת השאלות שנותרו ללא מענה. המחקר נערך על ידי קבוצה בינלאומית של גנטיקאים וארכיאולוגים, מ-38 מוסדות ב-16 מדינות שונות, בהובלת מכון פרנסיס קריק בבריטניה.
מחקרים קודמים מצאו שמקורם של כלבים הוא מהזאב המצוי (שמוכר גם כזאב אפור), כאשר ביות זה התרחש בתקופת הקרח, לפני כ-15 אלף שנים לפחות. אבל התשובות לשאלות היכן זה קרה, והאם הדבר התרחש במקום בודד או במספר מקומות, עדיין לא ידועות, לאחר שמחקרים קודמים עשו שימוש בתיעוד ארכיאולוגי והשוואת הדנ"א של כלבים וזאבים מודרניים, אך בכל זאת לא מצאו את התשובה.
במחקר הנוכחי, שפורסם בכתב העת Nature, החוקרים בחנו גנום זאבים עתיק כדי להבין טוב יותר היכן התפתחו הכלבים הראשונים מאותם זאבים. הם ניתחו 72 גנומים עתיקים של זאבים, המשתרעים על פני 100 אלף השנים האחרונות, מאירופה, סיביר וצפון אמריקה. השרידים הגיעו מזאבים עתיקים שאותרו בעבר וכללו גם גור שחי לפני כ-18 אלף שנה סיביר וכן ראש של זאב סיבירי שחי לפני 32 אלף שנה, שהשתמרו במלואם. על ידי ניתוח הגנום, החוקרים מצאו שכלבים מוקדמים ומודרניים דומים יותר מבחינה גנטית לזאבים עתיקים באסיה מאשר לאלה באירופה, מה שמרמז על תהליך ביות שהתרחש במזרח.
עם זאת, הם גם מצאו ראיות לכך שהדנ"א של שתי אוכלוסיות נפרדות זאבים נקשר לכלבים - מוצאם של אלה מצפון מזרח אירופה, סיביר ואמריקה הוא מהזאבים שהגיעו ממזרח אירואסיה - בעוד שמוצא הכלבים המוקדמים מהמזרח התיכון, אפריקה ודרום אירופה, קשור לאוכלוסיות ממערב ודרום-מערב אירואסיה.
הסבר אפשרי אחד למוצא כפול זה הוא שזאבים עברו ביות יותר מפעם אחת, כאשר האוכלוסיות השונות הערבבו זו בזו. אפשרות נוספת היא שהביות קרה רק פעם אחת, ושהמוצא הכפול נובע מכך שהכלבים המוקדמים התערבבו אז עם זאבי פרא. בכל אופן, נכון לרגע זה, לא ניתן לקבוע איזה משני התרחישים הללו התרחש. "באמצעות הפרויקט הזה הגדלנו מאוד את מספר הגנומים העתיקים של הזאב, מה שמאפשר לנו ליצור תמונה מפורטת של מוצא הזאבים, לרבות מוצאם של הכלבים", אמר אנדרס ברגסטרום, חוקר ממעבדת הגנומיקה העתיקה של מכון פרנסיס קריק. "מצאנו שמוצאם של הכלבים מגיע לפחות משתי אוכלוסיות זאבים נפרדות - מקור מזרחי שתרם לכל הכלבים ומקור מערבי, שתרם לחלק מהכלבים".
הצוות ממשיך במחקר של הזאב הקדמון, שיכול לחשוף בצורה מדויקת יותר היכן ככל הנראה התרחש הביות. כעת הם מתמקדים בגנומים ממקומות אחרים שאינם נכללים במחקר זה, כולל אזורים דרומיים יותר. בשל ההנחה כי 72 הגנומים העתיקים של הזאבים השתרעו על פני כ-30 אלף שנה, ניתן היה להסתכל אחורה ולבנות ציר זמן של איך השתנה הדנ"א של הזאבים, תוך התחקות אחר הברירה הטבעית.
לדוגמה, החוקרים הבחינו שבמשך תקופה של כ-10,000 שנה, גן אחד הפך מנדיר מאוד לנוכח בכל זאב, ועודנו קיים בכל הזאבים והכלבים כיום. הגרסה משפיעה על גן IFT88, המעורב בהתפתחות העצמות בגולגולת ובלסת. ייתכן שההתפשטות של וריאנט זה הייתה מונעת על ידי שינוי בסוגי הטרף הזמינים בתקופת הקרח, מה שנתן יתרון לזאבים בעלי צורת ראש מסוימת. "זו הפעם הראשונה שמדענים עוקבים ישירות אחר הברירה הטבעית בבעל חיים גדול לאורך טווח זמן של 100 אלף שנים, כשהם רואים את האבולוציה מתרחשת בזמן אמת, במקום לנסות לשחזר אותה מהדנ"א כיום", הסביר פונטוס סקוגלאנד, חוקר ממעבדת הגנומיקה העתיקה במכון פרנסיס קריק. "מצאנו כמה מקרים שבהם מוטציות התפשטו לכל מיני הזאבים, דבר שהיה אפשרי מכיוון שהמין היה מחובר למרות המרחקים הגדולים (ייתכן בשל יכולת הנדידה שלו). הקישוריות הזו היא אולי מהווה סיבה לכך שזאבים הצליחו לשרוד את עידן הקרח בעוד טורפים גדולים אחרים נעלמו. בנוסף, סדרות זמן דומות של גנום שלם מתקופת הקרח, בבני אדם או בחיות אחרות, יכולות גם כן לספק מידע חדש על האופן שבו מתרחשת האבולוציה".
