סדרת ספרי הארי פוטר הביאו לפרסום חסר תקדים של הסופרת הבריטית ג'יי קיי רולינג (Rowling). באופן מפתיע רק מעטים מכירים את שמה המלא, ג'ואן קת'לין. את הבחירה לפרסם את ספריה בשם שאינו חושף את מגדרה עשתה בעקבות שיחה עם אחד מעובדי ההוצאה לאור שהביע חשש כי נערים, שנתפסו כקהל היעד העיקרי של הארי פוטר, לא ירצו לקרוא ספר שכתבה אישה. בתגובה, ג'ואן השתמשה בראשי תיבות של שמה הפרטי ושם סבתה - קת'לין. בכך הצטרפה רולינג למורשת ארוכה של סופרות שבחרו להצניע את שמן הנשי, בהן לואיזה מיי אלקוט (Alcott), מחברת רב המכר "נשים קטנות" שהתחילה את קריירת הכתיבה שלה כשהיא משתמשת בכינוי א.מ. ברנרד, או מרי אן אוונס (Evans), שפרסמה את ספריה בשם הבדוי ג'ורג' אליוט.
תופעה זו, של נשים המתחזות לגברים או מצניעות את מגדרן כדי להשפיע על הביקורת או התגובה החברתית שיקבלו, נראה בתחומים רבים לאורך ההיסטוריה. בספורט, למשל, ידוע במיוחד סיפורה של קתרין סוויצר (Switzer), הבחורה הראשונה שהשתתפה במרוץ המרתון של בוסטון. בשנת 1967 נשים עדיין לא הורשו לרוץ מרתון בטענה שאינן מסוגלות לכך. קתרין נרשמה למרוץ עם ראשי התיבות של שמה, וסיימה בהצלחה על אף ניסיונות של המארגנים לעצור אותה ואף להרחיקה פיזית מהמסלול. גם בתחומי הצבא, התופעה שבה נשים מתחפשות ללוחמים הופיעה בתקופות שונות ובמקומות רבים. האנה סנל (Snell), למשל, התגייסה לצבא הבריטי במאה ה-18 בשם בדוי ומחופשת לגבר, והחיילת הפינית בריטה אולופסדוטר (Olofsdotter), שלחמה במסווה של גבר בחיל הפרשים השבדי במאה ה-16.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
הבעיות עם שפעת העופות
הכול על שבץ מוחי
העולם האפל של העכבישים
נקבה עם נוצות של זכר
הרעיון לחקות את המין השני כדי לזכות ביחס חברתי שונה אינו המצאה של האדם. אצל בעלי החיים ההתנהגות הזו קיימת, אך דווקא נפוצה במיוחד בצורתה ההפוכה. הדיונון, למשל, יכול להתחפש לנקבה בעודו מחזר אחר נקבה אחרת. אם מתקרב זכר שעשוי להפריע להפריית ביצי נקבת הדיונון, הוא יאמץ חזות נקבית בצד גופו הפונה אל הזכר החולף, וימשיך להפגין חזות זכרית מול הנקבה. כך הוא מגביר את הסיכויים שהדיונון החולף יחזר אחרי התחפושת ולא יפריע לזכר שמתחתיה להשלים את תהליך ההפריה.
אולם נדירים המקרים בהם נקבה מתחפשת לזכר בבעלי חיים. בחודש שבו חל פורים מצאנו עבורכם ציפור מיוחדת שדווקא חורגת מהכלל, ובוחרת "להתחפש" לזכר בן מינה. החקיינית היא נקבת הקוליברי צחור הצוואר (Florisuga mellivora), ציפור הנפוצה ביבשות אמריקה הצפונית והדרומית וידועה במיוחד במימדיה הקטנים ובמהירות הנפנוף בכנפיה, שמגיעה לעשרות רפרופים לשנייה.
על פי רוב, קיימת חלוקה קבועה בציפורים בין חזותם של הזכרים והנקבות: בעוד הזכרים מתקשטים בנוצות ססגוניות ובולטות לעין, נוצותיהן של הנקבות הן חד-גוניות. נוצותיו של הקוליברי הזכר מרהיבות, והוא מתהדר בצבעים ססגוניים של ירוק כחול וצהוב, בעוד לנקבות מראה חדגוני אפרפר, שחור או ירקרק. בצעירותם הקוליברים משני המינים הם בעלי חזות המזכירה יותר את הזכרים הבוגרים: נוצותיהם ירוקות, כחולות ומעט חומות. עם ההתבגרות, הנקבות מאבדות מצבעוניותן והזכרים הופכים כחולים וירוקים יותר ואף נוצות הזנב שלהם משנות מעט את צבען. עם זאת, יש כמה מיני קוליברי שבהם אחוז מסוים מהנקבות ממשיכו להתהדר בנוצות בוהקות ומרהיבות כאחד הזכרים.
חשיבותה של ססגוניות
בעקבות פרסום של שני מאמרים ממעבדותיהם של מייקל ובסטר (Webster) מאוניברסיטת קורנל ודסטין רובנשטיין (Rubenstein) מאוניברסיטת קולומביה נחשף הערך שב"תחפושת" הזכרית. במחקר שטח בפנמה, אספו החוקרים יותר מ-400 פרטים של קוליברי צחור צוואר, בהם זכרים, נקבות אפרוריות, ונקבות בעלות מראה זכרי, ובחנו את ההבדלים בין הנקבות משתי הקבוצות.
במדדים הפיזיים לא מצאו החוקרים הבדל בין הנקבות הססגוניות לאפרוריות. בין השאר הם מדדו את גודלן, השוו את כוחן ואת מהירות התעופה שלהן, ובחנו את סגנון איסוף המזון. לעומת זאת, הם מצאו כי הנקבות משתי הקבוצות שונות מהזכרים באופן מובהק. הזכרים הם ארוכים ורחבים יותר, ויכולים לשאת משקל רב יותר ביחס לגודל הכנף. החוקרים הניחו שאם התחפושת של הנקבות לא תורמת להן מבחינה פיזית, אז היא כנראה משנה את מעמדן החברתי או את היחס של הסביבה אליהן.
כאשר החוקרים ספרו כמה פעמים הנקבות המחופשות הוטרדו או גורשו ממקור מזון מסוים, הם גילו את הסוד: נקבות שנראות כמו זכרים מוטרדות ומותקפות פחות מאשר נקבות חדגוניות. זכרי הקוליברי ידועים באגרסיביות שלהם כלפי פרטים אחרים, אך מסתמן שהם נוטים במיוחד להטריד את הנקבות, החלשות יותר, כדי להשתלט על מזון בסביבתן או לשם חיזור. קוליברי זכר יעדיף לגרש נקבה חלשה יותר מאשר להתמודד עם זכר חזק ואגרסיבי כמותו.
למה לא כל יום פורים?
התוצאות העלו אצל החוקרים את השאלה הבלתי נמנעת – אם נקבות הקוליברי הססגוניות נהנות מיתרון חברתי וסובלות פחות מתקיפות, מדוע כל הנקבות לא מאמצות את ה"לוק" המחופש? לחוקרים לא הייתה תשובה חד משמעית, אך המחקר שלהם העלה כי הזכרים הראו העדפה מינית כלפי הנקבות החדגוניות. בנוסף, החוקרים העלו את האפשרות שצבעים חדגוניים בולטים פחות, ולכן הנקבות הססגוניות מגדילות את החשיפה האפשרית שלהן לטורפים.
האם הקוליבריות המחופשות הן מטאפורה מוצלחת להתנהגות של אותן הסופרות, לוחמות, וספורטאיות שעטו חזות זכרית? במידה מסוימת, כן. בני האדם, נשים כגברים, מאמצים תחפושות כדי להסתיר מאפיין שעלול להשפיע על היחס החברתי כלפיהם. נשיא ארצות הברית, פרקנלין רוזוולט (Roosevelt), למשל, הצניע את העובדה שהוא היה מרותק לכסא גלגלים לאחר שבגיל 39 חלה בפוליו ונותר משותק בפלג גופו התחתון. רוזוולט אימץ שיטות שונות שאיפשרו לו לעמוד לזמן קצר במהלך צילומים או נאומים מוקלטים, ודאג להסתיר את כסא הגלגלים כשצולם בישיבה.
ג'יי קיי רולינג אמנם הפכה לאחת הסופרות המצליחות בהיסטוריה, אבל על אף כישרון הכתיבה המוערך שלה, היא הרגישה צורך להסתתר מאחורי ערפל מגדרי. מארגני מרתתונים המשיכו לאסור השתתפות של נשים עוד חמש שנים אחרי שסוויצר הראתה כי הן מסוגלות לכך פיזית. מאבקי הכוחות בין נשים וגברים נמשכים עד היום, לא רק בתחום הגופני. כל עוד יש יתרון חברתי או כלכלי להזדהות עם הגברים ימשיכו בנות המין השני "להתחפש" או לאמץ מאפיינים גבריים כדי לשנות את היחס החברתי כלפיהן, ממש כמו נקבות הקוליברי המחופשות.
מעיין קרלינסקי צור, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
