עם סיום כהונתו של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, מסיים את תפקידו גם ראש סוכנות החלל האמריקנית, ג'ים בריידנסטיין. אפשר לומר דברים רבים על ממשל טראמפ, טובים ורעים, אך אין מחלוקת על דבר אחד: הוא בחר לקדם את ארצות הברית בתחום החלל.
התוכנית השאפתנית שהתרוקנה
בשנת 2004 הציג ממשלו של הנשיא ג'ורג' בוש (הבן) את תוכנית "קונסטליישן" (Constellation), שהייתה אמורה להשיב את ארצות הברית לירח ומשם למאדים. לשם כך החל פיתוח חלליות מאוישות למסעות בחלל העמוק, בראשן אוריון (Orion), נחתת הירח אלטאיר (Altair) ורכב נוסף למשימות על אדמת הירח ומאדים. כמו כן החל פיתוח של טילי שיגור בגדלים שונים, בהם ארס 1 (Ares) למשימות מאוישות וארס 5 לשיגור מטענים. תוכנית המשגרים התבססה על יסודות של מעבורת החלל כדי לצמצם עלויות ולשמר מקומות עבודה בחברות שעסקו עד אז בתוכנית המעבורות.
חמש שנים מאוחר יותר החליט הממשל של הנשיא ברק אובמה לבטל את התוכנית לאחר דחיות רבות, עיכובים, כשלים בפיתוח ובזבוז כספים אדיר למשלם המיסים האמריקאי. מהתוכנית הגדולה נשארו רק שני מרכיבים טיל השיגור הענקי Space Launch System (בקיצור SLS), והחללית אוריון. במקביל לפיתוחים אלו, בחר ממשל אובמה להפריט את משימות האספקה לתחנת החלל הבינלאומית ושיגור אסטרונאוטים לשם, ובכך תרם להתפתחות חברות פרטיות דוגמת SpaceX ולפיתוח חלליות נוספות, מאוישות ובלתי מאוישות. בתחום החלל הבלתי מאויש, השקיע הממשל תקציבים רבים במשימות מחקר של כדור הארץ מהחלל ושל חקר החלל העמוק.
5 צפייה בגלריה
רק שני מרכיבים נשארו מהתוכנית הגדולה, וגם הפיתוח שלהם מתנהל בעצלתיים. שיגור חללית אוריון על גבי טיל SLS
(הדמיה: NASA)
ממלאים את החלל
הנשיא טראמפ נכנס לתפקידו בראשית 2017, אולם תפקיד ראש סוכנות החלל נותר לא מאויש במשך יותר משנה, עד שטראמפ מינה לתפקיד את בריידנסטיין – טייס קרב לשעבר בצי האמריקני, וחבר קונגרס שהתמקד לא אחת בתחום החלל.
במהלך כהונת של בריידנסטיין הציגה נאס"א את תוכנית ארטמיס (Artemis) להנחתת בני אדם על הירח, בחרה משימות חדשות לחקר מערכת השמש, חתמה על חוזים נוספים להפרטת משימות חלל. ארצות הברית שבה לשגר אסטרונאוטים לחלל משטחה לראשונה מאז קרקוע מעבורות החלל ב-2011, אך הפעם באמצעות חברה פרטית. במקביל, חתמה ארצות הברית על חוזים לשיתופי פעולה עם מדינות רבות אך יחסיה עם רוסיה התקררו ואילו הניסיונות ליצור קשר עם סין וליצור עמה שיתופי פעולה חדלו, זאת חרף מאמצי ממשל אובמה לחדשם.
5 צפייה בגלריה
משמאל: ראש נאס"א, בריידנסטיין, הנשיא טראמפ, סגן הנשיא מייק פנס ורעייתו קארן, צופים בשיגור של SpaceX במרכז החלל קנדי בפלורידה
( צילום: NASA/Bill Ingalls)
לחזור אל הירח
תוכנית ארטמיס נקראת על שם אחותו של אפולו במיתולוגיה היוונית, כאזכור לתוכנית משנות ה-60 שבמסגרתה האדם נחת לראשונה על הירח. כחלק מהתוכנית, ארצות הברית מתכננת להנחית שוב בני אדם על הירח עד שנת 2024, ולהתוות דרך לטיסות מאוישות למאדים. התוכנית כוללת בין השאר פיתוח תחנת חלל בינלאומית שתקיף את הירח, פיתוח נחתת מאוישת למשימות מחקר ופיתוח חלליות מטען ואספקה לשינוע ציוד לוגיסטי למושבת הירח.
מרכיב מרכזי בתוכנית הוא ה-Lunar Gateway: תחנת החלל שאמורה להקיף את הירח ולשמש תחנה אחרונה לפני הנחיתה עליו. תכנונה והצבתה עוגנו בחוזים בינלאומיים עם יותר מעשר סוכנויות חלל, כך שהיכולת לבטלה כעת, עם חילופי הממשל, קטנה למדי. בדומה לתחנת החלל הבינלאומית, גם התחנה הירחית תורכב מיחידות ורכיבים שונים שייבנו ברחבי העולם. המרכיבים ישוגרו לירח באמצעות ה-SLS ומשגרים פרטיים כמו Falcon Heavy של SpaceX ו-New Glenn של חברת Blue Origin. למרות שיתוף הפעולה הבינלאומי הנרחב, למרות שיתוף הפעולה הבינלאומי הנרחב, רוסיה טרם התחייבה על חלקה ב-Lunar Gateway שכן היא רואה בו פרויקט פוליטי.
השלב הבא בתוכנית הוא הנחיתה על הירח, ביצוע מחקרים עליו ובניית מושבת קבע. המשימות המאוישות לירח יתבצעו בחלליות של נאס"א ואילו מערכות הנחיתה יתבססו על פיתוח של חברות מסחריות. בינתיים נבחרו שלוש נחתות שמפתחות חברות פרטיות ובחודשים הקרובים תיבחר החללית שתשמש את התוכנית. משימות האספקה והעברת הציוד לפני הירח יתבצעו גם הן באמצעות חברות פרטיות.
החלק הראשון של ארטמיס צפוי להתחיל כבר השנה והוא תוכנית Commercial Lunar Payload Services – הטסת מטענים לירח באמצעות חברות פרטיות. בתוכנית זו, הידועה גם בקיצור CLPS, נבחרו כמה חברות, בהן כאלו שהשתתפו בתחרות Google Lunar X Prize - שבה השתתפה SpaceIL. הן אמורות לבצע הדגמות טכנולוגיות לקראת הטיסה המאוישת, ניסויים מדעיים והדגמת יכולות מחקר ואיסוף דגימות מפני הירח.
כפועל יוצא מהתוכנית, זירזה ארצות הברית את פיתוח ה-SLS כדי שיוכל לשמש למשימות בניית ה-Gateway. למרות האצת הפיתוח, רבים סבורים שהפרויקט יבוטל בסוף, ולא ימריא מעבר למשימות אחדות, עקב עלות שיגור גבוהה ומכיוון שלא ניתן לעשות בו שימוש חוזר.
5 צפייה בגלריה
שיתוף פעולה בין מדינות ובין סוכנות החלל לחברות פרטיות. אסטרונאוטים על הירח בתוכנית ארטמיס
(הדמיה: נאס"א)
התרחבות וקיצוצים
במשך כמעט שלוש שנות כהונתו של בריידנסטיין, בחרה נאס"א כמה משימות מדעיות והנדסיות פורצות דרך, ביניהן הרחפן Ingenuity ("כושר המצאה" או "תושייה") על הרובר Perseverance ("התמדה") שאמור לנחות באמצע פברואר על מאדים, והרחפן Dragonfly ("שפירית") שמיועד לנחות עוד 15 שנה על טיטאן, ירחו הגדול של שבתאי. לאחר תשע שנים בהן ארצות הברית נסמכה רק על שירותי רוסיה כדי לשגר אסטרונאוטים, בשנה שעברה שוגרו שתי משימות מאוישות ראשונות מאדמת ארצות הברית – בינתיים באמצעות חללית של SpaceX ובעתיד גם באמצעות חללית של חברת בואינג.
תחנת החלל הבינלאומית, שחגגה לא מכבר 20 שנות פעילות מאוישת, תמשיך לפעול עד שנת 2025 במימון ממשלתי ולאחר מכן תעבור לידיים פרטיות, בין השאר של חברת Axiom Space המתכננת להוסיף שלושה רכיבים חדשים לתחנה. על אף שיתוף הפעולה בתוכנית בין ארצות הברית לרוסיה, שני חלקי התחנה ייפרדו לאחר הפרטת החלק האמריקני.
בריידנסטיין חותם את כהונתו עם הגדלה משמעותית בתקציב נאס"א – 23.3 מיליארד דולר לעומת 20.5 מיליארד ערב תחילת ממשל טראמפ. העלייה נובעת בעיקר מההשקעה סביב תוכנית ארטמיס אולם למרות הגדלת התקציב, לא נראה כי הנחיתה המאוישת על הירח תתרחש לפני 2025. במקביל נראה קיצוץ משמעותי במשימות קיימות ועתידיות אשר כלל הצעות לסגירת חלקן דוגמת הטלסקופ המוטס SOFIA וטלסקופ החלל רומן (הידוע גם כ-WFIRST) בשל רצון לסיים את ההכנות ושיגור טלסקופ החלל ג'יימס ווב. במטרה לחסוך עלויות, נבדקת אפשרות לשיגור משימת JUICE לצדק באמצעות משגר פרטי ולא ה-SLS.
ממשל טראמפ ניסה לקצץ משימות חלל לחקר כדור הארץ, בין השאר משימות לחקר שינויי האקלים, נושא שלא עמד על סדר יומו של הנשיא, אך ועדות התקציבים של בית הנבחרים והסנאט בלמו את הניסיון. למרות התנגדות של ועדות התקציבים, גם מִנהל האוקיינוסים והאטמוספרה האמריקאי (NOAA), הצרכן העיקרי של נתוני משימות מחקר כדור הארץ של נאס"א, ספג קיצוצים משמעותיים כתוצאה ממדיניות הממשל בנושאי האקלים.
גם מחלקת החינוך בנאס"א, האחראית להענקת מלגות לסטודנטים ותקציבים למוזיאונים ולמרכזי מדע, נסגרה בעקבות קיצוצי התקציב – אך פעילות החינוך המדעי ממשיכה ברובה באמצעות תקציבי החינוך המיועדים לפרויקטים אחרים.
ניסוי במשגר העוצמתי של נאס"א
(צילום: נאס"א)
חיל החלל
ב-2019, טראמפ פרסם צו נשיאותי המורה על הקמת חיל חלל – זרוע צבאית חדשה בארצות הברית, שמטרתה לאפשר חופש פעולה בחלל ולשמור על האינטרסים והנכסים של ארצות הברית, מתוך הבנה שהחלל הפך לזירת לחימה העומדת בפני עצמה וכי מדינות אחרות עושות בו שימוש לצרכים צבאיים. עם הקמתו בוטל פיקוד החלל של חיל האוויר האמריקאי. האחריות על הפעלת לווייני הביון, הניווט והתקשורת, וכן האחריות על התרעה מוקדמת מפני טילים בליסטיים וניטור גופים בחלל הועברו לחיל החלל. עם הפרדתו מחיל האוויר, בחר טראמפ להדגיש את חשיבות תחום החלל הצבאי לארצות הברית, להפנות אליו משאבים ייעודיים ולמקד גוף צבאי שיעסוק רק בו.
לחיל החלל ולנאס"א שני ממשקים עיקריים: תמיכה בשיגורי הלוויינים וחילוץ אסטרונאוטים לאחר הנחיתה. לאחרונה, האסטרונאוט מייק הופקינס, הנמצא בימים אלו בתחנת החלל, הועבר למשירות מילואים בפיקוד החלל של חיל האוויר לשירות בחיל החלל ובכך הפך לאסטרונאוט ה"שומר" (Guardian – שם החייל המשרת בחיל החלל) בשורות החיל.
לאן הולך ממשל ביידן?
הממשל של הנשיא החדש ביידן ניצב בפני אתגרים רבים, גם בתחום החלל. הראשון שבהם הוא בחירת ראש נאס"א החדש אשר ינווט את הסוכנות לעבר הירח ומאדים – הועלו שמות של מועמדים רבים אך ככל הנראה, ראש נאס"א הבאה תהיה אישה. המועמדת המובילה היא פמלה מלרוי (Melroy) – חברת צוות המעבר של ממשל ביידן ואסטרונאוטית ותיקה שפיקדה על מעבורת החלל. בין המועמדות הוזכרו גם ונדה אוסטין (Austin), נשיאת תאגיד Aerospace וכן ונדה סיגור (Sigur) שהייתה סגנית נשיא בתאגיד לוקהיד מרטין.
במצע המפלגה הדמוקרטית נכתב שהיא "תומכת בחיזוק משימות מחקר כדור הארץ של NASA ו-NOAA, במטרה להבין כיצד שינויי האקלים משפיעים על כוכב הלכת שלנו", כך שכנראה, וכבר בעתיד הקרוב, הממשל ישקיע בתוכניות מחקר הממוקדות בשינויי האקלים.
למרות הבדלי הגישות בין הממשלים, נראה כי ממשל ביידן ימשיך לפתח את תוכנית ארטמיס, תוך שינויים בסדרי העדיפויות ובלוח הזמנים – דחיית הנחיתות המאוישות לשנת 2028 כדי להתמקד בבניית ה-Lunar Gateway. לאחר התקררות היחסים עם רוסיה בתקופת ממשל טראמפ ובהתבסס על הניסיון לחיזוק ויצירת קשרים חדשים בתקופת ממשל אובמה, לא מן הנמנע שיישמעו קריאות חדשות לשיתופי פעולה עם רוסיה, ואולי אף עם סין.
בן נתנאל הוא סטודנט לפיזיקה ולכימיה באוניברסיטה העברית בירושלים וחבר בוועד האגודה הישראלית לאסטרונומיה
הכתבה התפרסמה באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
