הכותרות על ועידת האקלים בגלזגו מתחילות לשכוח, הסכם טוב או הסכם רע, אבל כעת האנושות מתחילה לחזור לשגרה. וכאן נשאלת השאלה - האם אנחנו ממשיכים ב"עסקים כרגיל" ביחס שלנו לבית שבו אנחנו גרים?
הים הוא הריאה הכחולה הגדולה של כוכב הלכת שלנו. הים, כך על פי הערכות, מקבע כמות פחמן הגדולה פי 10 מזו המקובעת ביערות הטרופיים בעולם. כרבע מהפחמן שהאנושות פולטת לאוויר, מקובע חזרה במערכות הימיות לצורה נייטרלית, שלא מזיקה לאקלים. אולם, מסתבר שיש מי שפועל להחזיר את הפחמן המזיק הזה לצורתו המזיקה – ספינות המכמורת.
ספינות מכמורת הן שיטת הדיג הקטלנית ביותר שהמציא האדם. זו ספינה הגוררת רשת ברוחב של מגרש כדורסל על גבי קרקעית הים, במשך מספר שעות, ולוכדת אורגניזמים הנקרים בדרכה, ללא אבחנה. רשת המכמורת כמעט ואינה סלקטיבית - כל מה שחי על גבי הקרקעית ובקרבתה עולה בשלל. 80% מהחיות הנלכדות במכמורת, מוגדרות "שלל לוואי" - מילה מכובסת, שהמשמעות שלה היא שמיליוני דגיגים צעירים, אלפי חיות מוגנות, והמוני דגים חסרי ערך מסחרי, נלכדים לחינם, ומוצאים את מותם המיותר, רק כדי להיות מושלכים חזרה לים.
בישראל פעילות כיום כ-16 ספינות מכמורת. כ-1,300 צבי ים, שני דולפינים ועשרות אלפי כרישים, חתולי ים ונוצות ים (סוג של אלמוג החי על קרקעית הים) נפגעים בישראל בכל שנה, בגלל ספינות המכמורת. למעשה, רק 13% ממיני הדגים המסחריים שנלכדים במכמורת, הם ייחודיים ללכידה בשיטת דיג זו. 87% ממיני הדגים שנלכדים במכמורת, נידוגים גם בשיטות אחרות, כמו רשתות עמידה או חכות.
אבל, וזה אבל גדול, המכמורת לוכדת את הדגים האלה בגודל קטן הרבה יותר, כלומר - המכמורת פוגעת ב"תינוקות" הצעירים של הדגה, עוד לפני שהספיקו להתרבות. הנזק לדגה הוערך ברמה העולמית בהיקף של 560 מיליארד דולר (בין השנים 2014-1950), ובישראל הוערך בכ-860 מיליון שקלים (ל-20 שנה, מהוון לשנת 2013).
הנזק החמור ביותר, הוא נסתר מן העין. חלק מציוד המכמורת, כמו "דלתות "הרשת וכבלי הקרקעית, נגרר פיזית על גבי קרקעית הים וחורץ אותה כמו מחרשה, בתלמים כ-30 ס"מ, ועומקם עד 30 ס"מ בתוך מצע הקרקעית.
החריש הזה פוגע בתפקוד האקולוגי של קרקעית הים, משנה לבלי היכר את הרכב החברה האקולוגית בו, וחמור מכל - מרחיף את גרגרי החול והטין מהקרקעית, תוך שחרור הפחמן שהיה אצור בהם, אל המים. המשמעות של שחרור גזי החממה האצורים בקרקעית, התבררה לאחרונה במחקר פורץ דרך, שחישב ומצא שדיג המכמורת העולמי, פולט גזי חממה, בהיקף השווה לכל תעשיית התעופה העולמית!
מה אנחנו, הציבור, מקבלים מכל ההרס הזה?
כ-1% בלבד, מהדגה הנצרכת בישראל, מגיעה מדיג המכמורת שלנו. בשביל שמעט חובבי פירות ים יוכלו לאכול שרימפ טרי מהים התיכון, ממשלת ישראל נתנה למכמורתנים, "רישיון להרוג", את חיות הים שלנו, לפגוע באקלים שלנו, ואף לפגוע קשות במרבית הדייגים האחרים בישראל.
האבסורד מגיע לשיאו, כשמתברר שכל מכמורתן, זוכה להטבת מס, המסבסדת לו את הסולר לספינה, בהיקף של כ-200,000 שקלים לשנה. כן, את הרס הים של כולנו, מתדלקים באמצעות דלק זול.
בשנת 2016, לאחר קמפיין ארוך ומספר עתירות לבג"ץ של החברה להגנת הטבע, אישרה הכנסת את תקנות הדיג החדשות, שכללו מספר צעדים חשובים לצמצום הנזקים של דיג המכמורת - סגירת 40% משטח הים התיכון לשיטת דיג זו, והשבתה של חודשיים, עד שלושה, בחודשי הקיץ, של פעילותם. במסגרת רפורמה זו, צומצם צי המכמורת בשליש, בעזרת תשלום פיצויים ממשלתיים, בהיקף של 20 מיליון שקלים.
אבל, את המלאכה הזו צריך להשלים. יש לפצות בצורה מכובדת את דייגי המכמורת, ולהוציא אותם מהים, לצמיתות, כחלק מניהול נכון של משאבי הטבע שלנו, ולהפסיק את שיטת הדיג ההרסנית. לטובת הטבע, למען האקלים, עבור הדייגים - וכדי שלילדים שלנו, יהיה ים בריא ללכת אליו גם עוד שנים רבות.
אלון רוטשילד, מנהל "החצי הכחול", החברה להגנת הטבע
