גאווה ישראלית: פרופ' חיים סומפולינסקי מהאוניברסיטה העברית בירושלים קיבל את הפרס החשוב ביותר בתחום חקר המוח, המוענק על ידי קרן Lundbeck הדנית. הוא קיבל את הפרס בטקס מיוחד, שבו השתתף מלך דנמרק פרדריק העשירי.
פרופ' סומפולינסקי (74), ממייסדי ומובילי מרכז אדמונד ולילי ספרא למדעי המוח באוניברסיטה העברית ופרופ' אמריטוס במכון רקח לפיזיקה, הוא חלוץ מדעי המוח החישוביים וחקר הדינמיקה של מעגלים עצביים במוח, והינו בעל שם עולמי בתחומו. הוא גם מכהן כפרופסור במרכז למדע המוח באוניברסיטת הרווארד.
2 צפייה בגלריה
פרופ' חיים סומפולינסקי (מימין) עם שני הזוכים הנוספים ומלך דנמרק (שני משמאל)
(צילום: Jacon Nielsen)
פרופ' סומפולינסקי ,יליד דנמרק בעצמו, הינו בנו של פרופ' דוד סומפולינסקי ז"ל. באוקטובר 1943, בהיותו בקופנהגן, פרופ' סומפולינסקי האב יחד עם חברי מחתרת דנים נוספים, העבירו בסירות דייג מאות יהודים לחוף מבטחים בשבדיה ובכך הצילו אותם מידיי הנאצים.
הפרס, שנוסד בשנת 2011, מוענק מדי שנה לחוקרים וחוקרות שתרמו תרומות מקוריות ומשמעותיות בחקר המוח החל ממחקר בסיסי ועד למחקר קליני-יישומי ועומד על סך של 1.3 מיליון אירו לזוכים באותה השנה. החוקר הישראלי זכה בפרס יחד עם שני חוקרים נוספים, פרופ' לארי אבוט מאוניברסיטת קולומביה בארצות-הברית ופרופ' טרנס סינובסקי ממכון סאלק גם כן מארצות-הברית, כהוקרה על מחקריהם החלוציים במדעי המוח העיוניים והחישוביים.
למעשה, פרופ' סומפולינסקי התקרב הרבה יותר מכפי שהוא מודה, כשהצליח כבר לכנס לנוסחאות את האופן שבו המוח מזהה וממקם את עצמו במרחב, ומחליט איזה תנועות פיזיות לבצע בכל זמן. "אלה פונקציות שגם חיות מבצעות – וזה המזל הגדול שלנו כי יכולנו לרשום את הפעילות המוחית שלהן כשהן מבצעות את זה – והמחקר הזה קידם אותנו בצורה מאוד משמעותית, כך שכיום אנחנו כבר יכולים לחקור מה קורה במוח ברמה הגבוהה יותר של שפה, תכנון ארוך טווח והסקת מסקנות", הוא אמר בריאיון לרענן שקד, שהתפרסם במוסף 7 ימים של "ידיעות אחרונות".
אולי הגילוי החשוב ביותר שלו היה האופן שבו הנוירונים במוח מסודרים - ללא היררכיה, ללא "שליט", כשהחישוב מבוזר בין קבוצות ניורונים שמיוצרות כל הזמן ומסתדרות, פיזית, בארכיטקטורה מעגלית, שסומפולינסקי כינה "רינג אטרקטור" – מבנה שהוא רק ניחש בהתחלה את קיומו.
"הבנו שמודל הטבעת הוא למעשה מצב שבו הרשת המוחית מייצרת המון תבניות – כלומר פעילות במקום מסוים על פני הרשת – וכל תבנית טבעתית כזו היא היפותזה אפשרית למה שקורה בעולם", הוא מסביר, "וכשמגיע סיגנל חיצוני מהעולם, או שהוא מתאים להיפותזה ואז הכל טוב, או שהוא לא מתאים, ואז המוח עושה עידכון - כלומר מזיז את הטבעת שמאלה או ימינה או בכל דרך אחרת, בהתאם למידע שמתקבל".
