לרגל יום האישה, החל היום (ב'), חוקרי מכון וולקני נותנים כבוד לחוקרת ד"ר חנה קויומדז'יסקי בת ה-100. החוקרים הגיעו לביתה בנס ציונה והעניקו לה תעודת הוקרה על פועלה במכון לאורך השנים. "החברים והסטודנטים עדיין שומרים איתה על קשר", סיפרו חוקרי המכון. ראש מכון וולקני פרופ' אלי פיינרמן העניק לה את התעודה, והיא חתמה בספר האורחים של מכון וולקני, שבו חתומים דוד בן גוריון, גולדה מאיר, שמעון פרס, חיים וייצמן וגדולי אומה נוספים, שביקרו במכון לאורך השנים. בספר כתבה ד"ר קויומדז'יסקי: "באיחור של 40 שנה אני עדיין גאה להיות חלק מבוגרי מכון וולקני, ולעבור שם את החלק הטוב והמאושר ביותר של חיי. תודה לכול המורים והחברים שלי, ומאחלת למכון וולקני עוד הרבה שנים פוריות ומאושרות".
: ד"ר חנה קויומדז'יסקי ממכון וולקני מקבל תעודת הוקרה בגיל 100
(צילום: דוברות מכון וולקני)
ד"ר קויומדז'סקי נולדה ב-1921 בבולגריה. לאחר השואה היא ואחותה החליטו שלא להביא ילדים לעולם. חנה סיימה את לימודיה באוניברסיטה של סופיה ב-1942. לימודיה היו מחוץ למסגרת הרשמית מפני שנאסר על יהודים ללמוד באוניברסיטה, והם התאפשרו בזכות דיקאן הפקולטה, שסירב להיענות להגבלות ואיפשר לה להיבחן, אחד הפרופסורים שעזר גם לתלמידים יהודים אחרים בלימודים, וחברותיה שהעבירו לה את חומר הלימודים.
היא עשתה תואר שני באגרונומיה, וב-1946 התקבלה לעבודה במכון לקרקע באקדמיה הבולגרית למדע. המחקר העיקרי שביצעה היה במיפוי התכונות המכאניות של הקרקעות החקלאיות בבולגריה.
לאחר עלייתה ארצה ב-1949 היא נקלטה במחלקה לקרקע בתחנה לחקר החקלאות, שנוהלה ע"י שלמה רביקוביץ' (לימים פרופ' וחתן פרס ישראל לחקר החקלאות). חנה לא ידעה עברית, והשיחות נוהלו בגרמנית, באנגלית ובעיקר ברוסית, השפה ששלטה אז במחלקה. הפרויקט הראשון שבו עסקה היה באיסוף ואפיון האבק שאספה ממכסי המנוע של טרקטורים בקיבוצי הנגב.
בשנת 1951 נשלחה חנה לבדה לסקור את קרקעות עמק בית שאן הדרומי לקראת עיבודן החקלאי. באותה עת היא גם סיירה עם חוקרים נוספים שבחנו את אפשרויות השימוש במי הירדן להשקיית שדות עמקי בית שאן ויזרעאל. פרופ' חיננית קולטאי, סגנית ראש המינהל לענייני אקדמיה, סיפרה כי "ד"ר קויומדז'יסקי היא חוקרת פורצת דרך, בתחום מחקר שנחשב בזמנו לגברי. היא עסקה במדעי הקרקע והייתה ראש מחלקה במכון וולקני. יש חוקרים שהיו סטודנטים שלה שעדיין נמצאים איתה בקשר היום. היו נשים לאורך השנים שתרמו תרומה מכרעת להתפתחות החקלאות בישראל. כשאני מסתכלת קדימה, לדור העתיד, אנחנו מגדלים את דור העתיד של המדעניות בתחום החקלאות והסביבה".
ד"ר פנחס פיין, הנחשב לממשיך דרכה, סיפר כי "עברו 40 שנה מאז פרישתה, אבל הסטודנטים שלה עדיין בקשר איתה. אם הם זקוקים לדעתה הם מתייעצים איתה. בכל הקשור לסקרי קרקע שנעשו בארץ, מחקרים שבהם השתתפה, פונים אליה. אני נעזר בה הרבה וכך גם אחרים בתחום". על פועלה סיפר כי לאחר שהשתלמה בפדולוגיה (מדעי הקרקע) באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה, אצל אחד מגדולי מדעני הקרקע בזמנו, סייעה לשינוי פרדיגמה במיון קרקעות ישראל בהתאם לגורמים יוצרי הקרקע, ואשר התפתח במקביל גם בארה"ב ובאירופה.
ד"ר קויומדז'יסקי והחוקר יואל דן הראו כי האקלים, הליתולוגיה והתבליט הם הגורמים העיקריים ביצירת קרקעות ארצנו. הם היו הראשונים שהראו כי האבק האיאולי הוא חומר אב מכריע להיווצרות מרבית הקרקעות בארצנו ובמרחב כולו. "חנה ויואל עבדו יחדיו באיפיון קרקעות הנגב, תוך ניצול חתכי קרקע שנחשפו במהלך סלילת הכביש ממצפה רמון לאילת. ככלל זו הייתה פרקטיקה מקובלת, שאפשרה הגדרת הקרקעות בכל אזורי הארץ במקביל לעבודות סלילה ופיתוח", ציין ד"ר פיין .חנה השתתפה בסקרי קרקעות שיועדו לפיתוח חקלאי, אחת העבודות החשובות שחנה ניהלה בתחום הייתה איפיון מינרלי הזרחן בקרקעות ארצנו וזמינות הזרחן בהן לגידולים חקלאיים.
