החברה להגנת הטבע הכינה לאחרונה דוח, במימון המשרד להגנת הסביבה, שבחן את הקשר הדו-כיווני שבין מערכות האקלים והמערכות האקולוגיות, בדגש על ישראל. המסמך מציג, לראשונה בעברית, את התובנות המובילות והמעודכנות בעולם על הקשר שבין שני המשברים – משבר האקלים ומשבר המגוון הביולוגי, ועל ההכרח ביישום מדיניות שלוקחת בחשבון את שניהם.
6 צפייה בגלריה
בריכת דגים שהפכה למאגר מים אקולוגי בקיבוץ כפר רופין
(צילום: אסף זנזורי, החברה להגנת הטבע)
"מהמסקנות המוצגות עולה באופן ברור: המערכות האקולוגיות הן נדבך הכרחי בהתמודדות עם שינוי האקלים", אמרה ד"ר תמרה לב, מנהלת מדיניות אקלים באגף שימור סביבה וטבע של החברה להגנת הטבע. "כמו כן, הן יכולות להיות חלק מהפתרון או להיות חלק מהבעיה: מערכות אקולוגיות פגועות כמו יערות שנשרפים ונכרתים, ביצות שמיובשות הן חלק מהבעיה – כיון שהן פולטות כמות גדולה של גזי חממה". לכן, שמירה על הטבע - מונעת פליטות בהיקף משמעותי כל שנה; מערכות אקולוגיות בריאות ומתפקדות, כמו יערות טבעיים, בתי גידול ימיים ולחים בריאים ופראיים, הן חלק מהפתרון – המערכות הללו סופחות כמות גדולה של פחמן דו-חמצני בתהליכים הטבעיים של פוטוסינתיזה, נשימה, ריקבון, ומקבעות חלק משמעותי מתוך הגזים הללו", ציינה ד"ר לב.
מנהלת מדיניות האקלים הוסיפה שהמערכות האקולוגיות יכולות לתרום משמעותית לספיחה וקיבוע של פחמן, ולהפחתת סך הפליטות. הן יכולות לסייע להשיג כשליש מסך ההפחתה הנדרשת על פי יעדי האו"ם עד 2030. מלבד הפחתת פליטות, הטבע הוא גם שחקן מרכזי בהערכות לשינוי האקלים - פתרונות המבוססים על מנגנוני הטבע למיתון שיטפונות (תכנון חכם וטבעי של מסדרונות נחל, חלחול), לקירור מקומי (צמחיה ועצים במרחב העירוני החם).
משבר האקלים מתייחס לתופעה עולמית של התחממות כדור הארץ, הגורמת להשפעה מורכבת, עוצמתית ורב-מערכתית על המערכת האקלימית כולה, ועל המערכות הטבעיות שתפקודן אפשר במשך אלפי שנים תנאי מחיה יציבים לאדם על כדור הארץ. הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי אקלים של האו"ם (IPCC) קבע כי הגורם העיקרי לשינוי האקלים הוא פליטת גזי החממה כתוצאה מפעילות האדם.
אזור המזרח התיכון בכלל וישראל בפרט נחשבים למוקד חם (Hot-Spot) של שינוי אקלים, כלומר לאחד מהאזורים שבהם שינוי האקלים ניכר ומשמעותי ביותר. לכן, הוא צפוי לסבול מהתחממות, מהתייבשות, מעלייה במפלס ובטמפרטורת פני הים וגם מעלייה בסיכוני הצפות ושרפות יותר מן הממוצע בעולם.
משבר המגוון הביולוגי מתייחס לתופעה המתרחשת כיום, שבה המערכות הטבעיות, המגוון הביולוגי ובתי הגידול הטבעיים חווים פגיעה בקצב ובהיקף הגבוהים יותר מאשר אי-פעם. בשנים 1993 – 2009 אבדו מרחבי טבע יבשתיים בהיקף עצום: (כ-3.3 מיליון קמ"ר) שטח השווה בערך לשטחה של הודו כולה. גם בשטחים הימיים, למעט האזורים הארקטיים. לא נותרו עוד מרחבים טבעיים, נקיים מפעילות האדם, כגון דייג תעשייתי. כמו כן, מדד Living Planet Index לניטור מצב המגוון הביולוגי בעולם מציג הידרדרות דרמטית של 69% מבעלי החיים המנוטרים משנת 1970.
כאשר אחד או יותר ממרכיבי המערכת האקולוגית נפגעים, מוסרים מהמערכת או חווים שינוי תפקוד משמעותי, משתנה הדינמיקה שבין הפרטים שבמערכת, ועשוי להשתנות גם תפקוד המערכת האקולוגית כולה והשירותים המועילים שהיא מייצרת, בין היתר, לבני האדם.
6 צפייה בגלריה
אחוז המינים הנתונים בסכנת הכחדה בכל אחת מקבוצות החי והצומח
(מתוך התסקיר של החברה להגנת הטבע )
הדוח נכתב כאמור בדגש כל ישראל, שבה, לפי ד"ר לב, המידע והמדע עדיין לוקה בחסר. "הטבע הישראלי נחשב ייחודי וחשוב ברמה עולמית, ולכן שמירתו היא בעלת חשיבות למאמץ הכולל של שמירה ושיקום הטבע העולמי, גם כחלק מההתמודדות עם משבר האקלים. שורה של פתרונות מרכזיים המבוססים על תהליכים טבעיים מוצגים בקטלוג הכלול בדוח, מאופיינים ומדורגים לפי התועלות האקלימיות שהם יכולים לספק", אמרה.
הדוח ממליץ על שלוש דרכים מובילות להפנמת הקשר שבין המערכות האקלימיות לאקולוגיות בישראל, באמצעות מדיניות ממשלתית:
אימוץ והטמעה של פתרונות מבוססי-טבע –פתרונות מרובי תועלות לטבע ולאדם, כאשר התועלת האקלימית מצטרפת לשורה של תועלות המוכרות לנו.
אימוץ מדיניות וחקיקה לביסוס הידע המדעי על יכולתן של המערכות האקולוגיות לסייע במיתון שינוי האקלים ובהיערכות לו –גיבוש מתודולוגיה למדידה וניטור ספיחת ופליטת גזי חממה על-ידי המערכות הטבעיות, תקצוב והנחייה לביצוע של מדידות כאלו בשטחי המדינה הרלוונטיים, ובהתאם לכך גיבוש אסטרטגיות "חכמות אקלימית", ואימוץ פתרונות מבוססי-טבע בעלי תועלות אקולוגיות ואקלימיות – בהליכי התכנון, בחקלאות, בתעשייה, בשמירת טבע ועוד.
גיבוש יעדים קונקרטיים ומפורטים להגנה ולשיקום מערכות אקולוגיות, ואוכלוסיות של מינים חיוניים – ובכלל זה קביעת יעדים להגנה על מאביקים, הגנה על כלל סוגי בתי הגידול המאוימים והפגועים בהם: נחלים, ים, ביצות, בתי גידול עשבוניים ועוד, ושיקומם, וכל זאת במידה הנדרשת לשמירה על המגוון הביולוגי והמערכות האקולוגית.
בפרק הסיכום, אנשי החברה להגנת הטבע פירטו שורה של צעדים שבהם צריכה ממשלת ישראל לנקוט כדי ליישם את התובנות הללו, כגון קבלת החלטת ממשלה המכירה בקשר בין המשברים; הקצאת משאבים למחקר וניטור גזי החממה במערכות האקולוגיות; לתקצב, לעגן בחקיקה, ליישם ולאכוף יעדים קונקרטיים לשמירה על מינים, בתי גידול ומערכות אקולוגיות, תוך אימוץ של פתרונות מבוססי-טבע ועוד.
זאת, בנוסף לשורת הצעדים שעל הממשלה לנקוט כדי להתמודד עם משבר האקלים, שאינם מבוססי-טבע: חקיקת חוק אקלים שאפתני ומחייב שיבסס את המסגרת המוסדית ואת החובות הממשלתיות ואיפוס פליטות על לשנת; קביעת יעדים להפחתת פליטות של גזי חממה בהיקף של לפחות 50% עד לשנת 2030 ואימוץ תוכניות אופרטיביות להשגת היעדים, הכנת תוכניות היערכות לשינוי האקלים, תקצובן ומעקב אחר יישומן -קביעת חובה לבצע סקרי סיכון אקלימיים ושילוב מובנה ומחייב של שיקולי אקלים ומדדים אקלימיים בתהליכי קבלת ההחלטות.
ד"ר עמיאל וסל, מנהל אגף בכיר חוסן אקלימי במשרד להגנת הסביבה: "המשרד להגנת הסביבה רואה חשיבות בהעמקת הידע והיישום של פתרונות מבוססי טבע, כחלק מההתמודדות עם אתגרי האקלים הצפויים. עבודה זו היא נדבך נוסף בשורה של פתרונות שאותם המשרד לומד ומקדם. העבודה מראה כי בעולם מתייחסים היום יותר ויותר אל הקשר שבין שינוי האקלים ומשבר המערכות הטבעיות, ומקדמים פתרונות לשני הנושאים בצורה משולבת".
