מדינות במזרח אירופה ובמרכזה סבלו בספטמבר האחרון מהשפעותיה ההרסניות של הסופה "בוריס", שגבתה את חייהם של לפחות 27 בני אדם, בין היתר ברומניה, פולין, צ'כיה, גרמניה, הונגריה ואיטליה. נהרות עלו על גדותיהם כתוצאה מהסופה החריגה, שאותה מייחסים להשפעות משבר האקלים. ברבים מהאזורים שנפגעו, נמדדו מכמויות המשקעים הגבוהות ביותר שנמדדו אי פעם בתקופה של חמישה ימים, כשבנוסף למחיר הכבד בנפש, משפחות רבות נעקרו מבתיהן.
לא חלף זמן רב, ומזג האוויר הקיצוני הכה שוב באירופה, הפעם במזרח ספרד. שקע ברומטרי מבודד ועוצמתי, הוביל בחודש שעבר לסופה גשומה ולשיטפונות שגרמו למותם של יותר מ-220 בני אדם ולנזק משמעותי לרכוש - אסון הטבע הקטלני ביותר בהיסטוריה של המדינה.
לאור שרשרת האירועים החריגים, פורומים ציבוריים, פוליטיים ותקשורתיים כאחד עסקו בשאלה: האם האסונות הללו נגרמו כתוצאה משינויי האקלים העולמיים?
במחקר, שפורסם בכתב העת Communications Earth & Environment, אותו ערכו חוקרי מכון אלפרד וגנר, הצליחו החוקרים לקשר בין שינויי האקלים להתרחשותם של אירועי מזג אוויר קיצוניים. "בשנים האחרונות, נראה היה שהמדע השיב על שאלה זו הודות למחקרי ייחוס הסתברותי, שבאמצעותם הוסקו מסקנות ראשוניות לגבי מידת הסבירות שהאירועים הקיצוניים נובעים משינויי האקלים", הסבירה הפיזיקאית ד"ר מרילו אתאנייז, שנמנתה על צוות המחקר. לדבריה, הבעיה הנעוצה בהסתברויות הללו היא חוסר מוחשיות, במיוחד כשהן מתנגשות באירועים קונקרטיים ויוצאי דופן בעולם האמיתי.
"זו הסיבה שעמלנו רבות על גישה חדשה, לפיה ניתן לחזות כיצד ייראו אירועי קיצון בעולם ללא שינויי אקלים או עם אקלים חם יותר. על ידי השוואת התרחישים ההיפותטיים למציאות, הצלחנו לזהות בבירור את טביעת האצבע של שינויי האקלים - ולא רק עבור אירועי מזג אוויר קיצוניים, אלא גם עבור מזג אוויר יומיומי", הוסיף הפיזיקאי ד"ר אנטוניו סאנצ'ז-בניטז, שנמנה על צוות המחקר.
תוך שימוש בסערה "בוריס" כמקרה בוחן, המחישו החוקרים את גישתם החדשה: ללא התחממות כדור הארץ, הסופה ההרסנית הייתה ממטירה כ-9% פחות גשם. במציאות, בדרכה ממזרח הים התיכון והים השחור לכיוון מרכז אירופה, התעצמה הסופה מכיוון שהמים היו חמים בערך בשתי מעלות צלזיוס מהרמות הטרום-תעשייתיות - מה שהוביל לאחוז גבוה יותר של אדי מים באוויר מעל האזור, שהסתיימו בממטרים עזים ובשיטפונות שטרם נראו כמותם.
בכך הצליחו החוקרים לחבר סימולציות מבוססות מודל אקלים, המיועדות בעיקר למגמות ארוכות טווח, עם מזג האוויר המקומי בפועל. "מודלים של אקלים מדמים בדרך כלל תנאי מזג אוויר התואמים את חוקי הפיזיקה שעליהם מתבסס התכנות שלהם. כדי לזהות הבדלים באקלים, צריך לראות אם הערכים וההתפלגות הממוצעים משתנים על פני תקופה ארוכה עם קשת רחבה של תנאי מזג אוויר", מסביר הפיזיקאי ד"ר הלגה גוסלינג, שנמנה גם הוא על צוות המחקר. "במודלים של מזג אוויר, לתנאים המדומים יש מעט מאוד קשר למציאות לאחר מספר שבועות, מה שמגביל את יכולת החיזוי של מזג האוויר. כעת, הצלחנו לשפר זאת באמצעות נתוני רוח, כולל תופעות כמו זרם הסילון - זרם אוויר חזק וצר יחסית בשכבות הגבוהות של הטרופוספרה, שנוצר מניגודי טמפרטורה".
המודל שבו נעשה שימוש מבוסס בחלקו על CMIP6, חלק מנתוני הבסיס לדוח ההערכה השישי של הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי האקלים, כשמקור נתוני הרוח שהוזנו למודל מגיע מניתוח מחודש של ERA5, מאגר נתוני מזג אוויר גלובלי ובו מידע שנאסף ממגוון מקורות באוויר ובקרקע החל משנת 1950, שהופק על ידי המרכז האירופי לתחזית מזג אוויר לטווח הבינוני.
הנתונים מועברים לכלי מקוון שפועל על שרתי מכון אלפרד וגנר, עם גישה חופשית. "המטרה שלנו היא לקדם הבנה טובה יותר של הקשרים בין שינויי אקלים ואירועי מזג אוויר קיצוניים, ולספק תשובות קונקרטיות שיסייעו גם לסיקור תקשורתי של אירועים שכאלה", מסכמת ד"ר אתאנייז.