ביום ראשון הקרוב וביום רביעי, שלושה ימים לאחר מכן, תמשיך ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת לדון בחוק האקלים הממשלתי, לקראת אישורים סופיים. זאת, לאחר שבחודש אפריל האחרון עברה הצעת החוק בקריאה ראשונה בכנסת.
מטרתה של ההצעה היא ליצור מסגרת חוקית וארגונית לצמצום פליטות גזי חממה בישראל, ולהיערכות למשבר האקלים. ככלל, חקיקה שמבקשת להאיץ ולאפשר צמצום פליטות ולהיערך למשבר האקלים, למען החברה והסביבה בישראל, היא בעלת חשיבות רבה והיא בגדר "יישור קו" עם מה שעושות מדינות רבות בעולם מול משבר האקלים.
זאת ועוד - במציאות הקיימת, שבה מצד אחד ישראל מתחממת בקצב מהיר מהעולם, ומצד שני המלחמה שישראל נמצאת בה כבר קרוב לשנה מאיימת תדיר על מתקני הגז של ישראל וגורמת לייבוא של פחם מזהם ויקר, הצורך בהפחתת פליטות משתלב יותר מתמיד עם הצורך של ישראל לעבור לאנרגיה סולארית מבוזרת ודלה בפליטות.
החברה להגנת הטבע תומכת כמובן בחקיקה, שתוביל להפחתת פליטות באופן אחראי ומתוכנן היטב. ואולם, הצעת החוק, במתכונתה הנוכחית, לא צפויה להשיג את מטרותיה - היא חלשה, בלתי מחייבת, אינה יעילה והיא מעניקה כוח רב לגורמים שמתנגדים למהלכים הנדרשים לצמצום פליטות ומבקשים לקדם אינטרסים אחרים.
אם ממשלת ישראל באמת מעוניינת לקדם את המטרות המוגדרות בחוק, הרי שיש לערוך בו שורה של שינויים משמעותיים, שאלו המרכזיים שבהם:
שיפור היעדים וקביעת יעדי ביניים - החוק קובע יעד של הפחתת 30 אחוז מהפליטות עד לשנת 2030 ואיפוס פליטות עד 2050. מדובר ביעד נמוך, ביחס למה שנדרש על פי מדענים, וביחס למה שקבעו מדינות מפותחות בעולם. אבל חשוב מכך, החוק אינו מציב יעדי ביניים, שבלעדיהם ספק אם ניתן להגיע ליעדים הסופיים. יש להוסיף יעדי ביניים החל משנת 2028 ולאורך העשורים הבאים.
הסרת ה"מקלות בגלגלים" שמציב החוק - בראשם ביטול "מועצת האקלים". החוק מקים 4 גופים שונים, שאמורים לעסוק, לייעץ ולחוות דעתם ביחס לתכניות. זאת, בנוסף לכל משרדי הממשלה, שאמונים על התוכניות האקלימיות בתחומם. מבין הגופים הללו, הכוללים ועדת שרים, מכון אקלים, ועדת מומחים, ומועצת אקלים, הרי שמועצת האקלים צפויה להקשות במיוחד על השגת המטרות שהחוק קובע.
מועצת האקלים היא גוף בן 35 חברים, המייצגים אינטרסים שונים, רבים מהם מתנגדים מכל וכל להפחתת פליטות. ריבוי האינטרסים במועצה גם מעלה את השאלה כיצד היא תוכל להיות גוף מייעץ? למעשה, מדובר בגוף שצפוי להתנגד לקידום הפחתת הפליטות, להוות משקל נגד לכל תוכנית שתובא, ולהכשיל את השגת מטרות החוק. חשוב להדגיש, שמועצת האקלים אינה דרושה באמת, משום שלכל הגופים החברים במועצה תינתן ממילא האפשרות לקחת חלק בגיבוש התוכניות האקלימיות שיעשו על ידי משרדי הממשלה השונים, וכן בתהליך שיתוף הציבור .
מיתון המעמד העודף שניתן למשרד האוצר - באופן חריג ניתן למשרד האוצר מעמד עודף לאורך החוק, ומשום מה נקבע שרק משרד זה יגיש שתי חוות דעת לתכניות השונות. כיון שמשרד האוצר הוא המתנגד העיקרי לחוק האקלים ולמטרותיו, הרי שמתן המעמד העודף והחריג למשרד צפוי לעכב ואף להכשיל את השגת המטרות שהחוק מציב. יש לתת למשרד האוצר משקל בדיוק כמו לכל משרד אחר.
הערכת סיכון אקלימית - אחד הרכיבים החשובים בחוק הוא הטלת החובה לערוך הערכת סיכון אקלימית לפרויקטים משמעותיים מבחינה אקלימית. ואולם בנוסח הנוכחי לא ברור על מה תחול החובה להגיש את הערכת הסיכון ובאיזה אופן. התוכן כולו נדחה, כך שהוא ייקבע בעתיד בהחלטת ממשלה. במקום זאת יש לקבוע שהנושא יוסדר כמקובל - בתקנות שיקבע השר, בתוך זמן קצוב.
ד"ר תמרה לבצילום: טל שחרבנוסף לכך, הדבר החשוב ביותר שיש לזכור הוא שחקיקת מסגרת אקלימית, כשמה כן היא - חקיקת מסגרת. היא יכולה להשיג את מטרותיה רק אם הממשלה מגויסת לטובת קידום מטרותיה. נכון להיום, הממשלה ממשיכה לפעול להרחבת סקטור הגז והנפט, שהם דלקים פוסיליים עתירי פליטות, במקום לבצע שינוי דרמטי במדיניות ולדאוג להתקנת מאסיבית של מתקנים סולאריים על גגות ומבנים ברחבי המדינה.
כך, לצערנו, לא מתמודדים עם משבר האקלים ובטח ובטח, לא משפרים את המצב הקיים.
ד"ר תמרה לב, מנהלת מדיניות האקלים בחברה להגנת הטבע
