כדי להאכיל ולקרר את עדר התאו שלו, האשם גאסד חייב לחצות 10 ק"מ של אדמה יבשה, תחת השמש הקופחת בדרום עיראק, שם הבצורת ההרסנית החריבה חלקים נרחבים של הביצות המסופוטמיות המיתולוגיות.
טריטוריית ביתו, הנחשבת לגן עדן תנ"כי, כוללת את שטחי הביצות של עיראק, אזור שחווה כבר שלוש שנים של בצורת ומשקעים מועטים, כמו גם זרימת מים מופחתת לאורך נהרות ויובלים שמקורם בטורקיה ובאיראן השכנות. מרחביהן העצומים של ביצות חוואיזה (Huwaizah Marshes) שהתמלאו בעבר ממימי נהר החידקל בעיראק ונהר קרח'ה באיראן, התאדו והתייבשו כתוצאה מהחום הכבד, כשגם הצמחייה בסביבתם, הצהיבה והתייבשה גם היא.
בנוסף, גם חלקים של ביצות צ'יבאייש (Chibayish Marshes), הפופולריות בקרב תיירים, סובלים מאותו גורל כתוצאה משינויי האקלים שפוקדים את האזור. "הביצות הן הפרנסה שלנו - נהגנו לדוג כאן ובעלי החיים שלנו יכלו לרעות ולשתות מהמים", אמר גאסד, בן ה-35, שגר בכפר ליד חוואיזה, לסוכנות הידיעות הצרפתית AFP.
שטחי הביצות של דרום עיראק הוכרו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 2016, הן בשל המגוון הביולוגי והן בשל ההיסטוריה העתיקה שלהן. אבל כעת, ערוצי הנחלים הפכו יבשים וכך גם הביצות המוריקות, שהפכו מכורח המצב העגום לצהובות. אפילו אגם אום אל-נאג' הצטמצם והפך לשלוליות של מים בוציים, כשרוב שטחו הפך לאדמה יבשה. גאסד ירש מאביו את גידול התאואים, אך מתוך 30 שהיו בבעלות המשפחה, נותרו חמישה בלבד.
הדבר קרה בעקבות מוות של כמה בעלי חיים או מפני שהמשפחה נאלצה למכור אותם כדי להצליח לשרוד כלכלית. כעת, כשהשמש מכה ומייבשת כל חלקה טובה, בני משפחה משגיחים בקפידה על אלו שנותרו, מפחדים שהחיות החלשות והתשושות מהחום ומחוסר המזון שנובע מהמצב, עלולות ליפול ולמות בבוץ. "אנחנו מפגינים על המצב כבר יותר משנתיים ואף אחד לא מקשיב לנו. אנחנו אובדי עצות ואין לנו לאן ללכת. עצוב לומר, אך החיים שלנו פשוט נגמרו", אמר גאסד.
"אין יותר דגים"
ההשפעה השלילית של משבר האקלים על ביצות מסופוטמיה, השוכנות בין נהרות הפרת והחידקל, איננו הראשון שמאיים על קיומן. בשנת 1991, היה זה הרודן לשעבר סדאם חוסיין, שהורה לייבש אותן, כעונש לקהילות שצידדו בכוחות המורדים. אזורי הביצות עברו באופן ספורדי שנים של בצורת קשה בעבר, לפני שהתעוררו לתחייה בעונות גשומות טובות. אבל בין אוגוסט 2020 לימים הללו, 46% משטחי הביצות של דרום עיראק, כולל חוואיזה וצ'יבאייש, סבלו מאובדן מים משמעותי, כך על פי PAX, ארגון השלום הגדול ביותר בהולנד, אשר פועל כדי להגן על אזרחים מפני סכסוכים ומלחמות, תוך רצון להפסיק את האלימות ולקיים שלום כולל.
לפי הדיווח שהעביר הארגון, לאחר הסתמכות על צילומים לווייניים, נמצא כי חוץ מהיובש המוחלט, עוד 41% מאזורי הביצות סבלו מירידה במפלס המים. גם ארגון המזון והחקלאות של האו"ם בעיראק אמר שהביצות הן אחד האזורים העניים ביותר בעיראק ואחד המושפעים ביותר משינויי האקלים, ואף הזהיר מפני נסיגה חסרת תקדים במפלס המים. "ההשפעה ההרסנית נכונה ליותר מ-6,000 משפחות שמאבדות את עדרי התאואים שלהן, אשר מהווים את נכס החיים הייחודי שלהן". הבעיות לא נגמרות בכך, מכיוון שגם המגוון הביולוגי נמצא בסיכון. אזורי הביצות מספקים בית לאוכלוסיות רבות של מינים מאוימים, ומהוות נקודת עצירה חשובה לכ-200 מינים של ציפורי מים נודדות, כך על פי אונסק"ו. "בביצות אין יותר דגים. גם חזירי הבר ותת-מין של לוטרה מלאית כבר אינם חיים בקרבתן", אמר פעיל איכות הסביבה אחמד סאלח נימה.
"הכל כמו מדבר"
לדברי נימה, ביצות חוואיזה מוזנות בין היתר על ידי שני יובלים של נהר החידקל, שמקורו במזרח טורקיה, אך זרימתם ירדה. הסיבה לכך נעוצה גם בסיבה שהרשויות העיראקיות מקציבות את כמות המים שזורמת אל הביצה, זאת על מנת לנתב את המים לצרכים אחרים. "הממשלה רוצה לחסוך ולשמר את כמות המים הגדולה ביותר האפשרית. מדובר בחלוקת מים לא הוגנת וניהול לקוי של משאבים", אמר נימה ל-AFP. אמנם לחץ מצד המפגינים, הביא לכך שהרשויות המקומיות פתחו חלקית את הזרם, אך לאחר זמן מה, הם סגרו אותו שוב.
6 צפייה בגלריה
מבט אווירי מראה תאואים רועים, כשהם מוקפים באדמה יבשה וסדוקה באזור ביצות צ'יבאייש בעיראק
(צילום: AFP)
לצד הסבל בצד העיראקי, גם בצד האיראני לא מלקקים דבש וסובלים מהיובש של ביצות חוואיזה, הנקראת שם חוור אל-עזים (Hoor al-Azim). "הביצה עומדת בפני סכנה וכרגע כמחצית מהחלק האיראני שלה התייבש", דיווחה לאחרונה סוכנות הידיעות הממלכתית של איראן אירנ"א. "בצד האיראני, זרימת מי הנהר הראשי שמזין את ביצות חוואיזה, נעצרה לחלוטין כבר יותר משנה", אמר חאתם חמיד, העומד בראש מרכז ניהול משאבי המים של ממשלת עיראק, שהודה כי צורכי המים של חוות ואדמות ביצות עיראקיות מסופקים רק למחצה, שכן הרשויות עוקבות מקרוב אחר הרזרבות ומנסות לכסות על מגוון שימושים, כאשר מי השתייה אחד הראשונים בסדר העדיפויות.
בנוסף, עובדי מדינה עיראקים מצביעים על תעלות ונחלים קטנים ששוקמו כדי להזין את הביצות - ואל המקום שבו חלק מהמשפחות עברו מאזורים יבשים. יחד עם זאת, שינויי האקלים חדים מדי והשפעתם גוברת על כל רצון לנסות ולפצות על החסר. "אי אפשר לפצות על האידוי הגבוה מאוד בביצות, בטח לא בטמפרטורות שעוברות את רף ה-50 מעלות צלזיוס", הוסיף חמיד. "עשרות משפחות נדדו לעבר אזורים אחרים, שם הם מקווים למצוא מקורות מים שופעים יותר. בעבר, כשהיינו מגיעים לביצות, הכל היה ירוק ומלא מים. זה העניק שלווה פנימית, אבל עכשיו הכל כמו מדבר", אמר ל-AFP, עלי ג'וואד בן ה-20.
