עשרות אלפי בני נוער, ובראשם גרטה טונרברג, צעדו בגלזגו. על הבמה גרטה אמרה כהרגלה את הדברים כפשוטם - "הוועידה היא כישלון, שלא יספרו סיפורים, הם מבינים, הם יודעים בדיוק מה הם עושים".
גרטה מדברת על כך שהמאמץ העולמי לא מביא לתוצאה המיוחלת. מחקר חדש של ה-IPCC, מצא שסך כל המחויבויות של המדינות לצמצום פליטת גזי החממה מביא אותנו לעלייה של בין 2-4.5 מעלות בטמפרטורה הממוצעת העולמית, כאשר הרף העליון למניעת קטסטרופה אקלימית הוא עלייה של 1.5 מעלות. זה נשמע מעט, אולם המשמעות היא שבמסלול הנוכחי חלקים רבים מהעולם יהפכו לבלתי ראויים למחייה.
הועידה נפתחה בכינוס יוצא דופן של מרבית מנהיגי העולם, אשר דיברו על "סכנה לעתיד האנושות". דברים דומים אמר ג'ו ביידן בספטמבר בעת ביקורו בניו יורק המוצפת - "This is Code red". אולם למרות הדברים הללו, החלטות הוועידה משפרות רק במעט את המצב, ומעניקות סיכוי להגיע בדוחק לעלייה של 1.9 מעלות. הן בעיקר מעניקות זמן נוסף לגבש התחייבויות להפסקת השימוש בדלקים מזהמים, מבלי להתחייב על צעדים מידיים. באופן כללי, הועידה התנהלה על מי מנוחות, לא הורגשה תחושת דחיפות או חירום בשום צורה.
מפגינים למען האקלים בגלזגו בסוף השבוע
(צילום: רויטרס)
כיצד ניתן להסביר את הפער הזה? האם גרטה צודקת ולמנהיגי העולם לא אכפת מהילדים שלהם? האם הם מסכנים במודע את העתיד של כולנו?
במושב אשר עסק בתקשורת משבר האקלים, ניסו להתמודד עם שאלה זו. פרופ' תלמה קרוג, סגנית יו"ר ה-IPCC, אשר נמצאת מזה 20 שנה בתקשורת קבועה עם מקבלי החלטות בכל הרמות, פתחה את הדיון עם השאלה - "מדוע מה שאנחנו המדענים יודעים - אינו מצליח להגיע אל הלב של מקבלי ההחלטות?".
הייתה הסכמה על כך שבכל זאת, התקדמנו. בניגוד לעבר, קיימת כיום מודעות עולמית גבוהה. סקר בארה"ב מצא שמעל שני שליש מהאזרחים מודעים לסכנות משבר האקלים. האמריקנים גם מרגישים את ההשפעות, 79% דיווחו שהם מושפעים מגלי חום ארוכים וחמים יותר מבעבר, 70% דיווחו על כך שהם מושפעים יותר משיטפונות וסערות. גם בישראל, סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה מצא שמרבית הציבור מודע לסכנות משבר האקלים, ורוב גדול (72%) סבור שהאנושות בסכנה בשל משבר האקלים. אם כך, מדוע אנחנו האזרחים לא פועלים במתכונת חירום, ולא דוחפים את המנהיגים לפעול כך?
מרגישים, אבל לא מתרגשים
אנחנו כבר מרגישים את משבר האקלים. בקיץ 2021, קנדה בערה, בגרמניה ערים הוצפו, ובישראל היכו גלי חום ארוכים. כל אלה הביאו להכרה בצורך להתמודד עם משבר האקלים, אולם, כפי שגרטה זועקת, זה לא מספיק. אפשר היה להיאחז בכך שככל שאירועי מזג האוויר הקיצוני ילכו ויחריפו, הנכונות לנקיטת צעדים דרמטיים תגדל בהתאם. אולם כאן יש בעיה שקשורה לתכונה הממזרית של גזי החממה להישאר באטמוספרה במשך עשרות שנים, מבלי להתפרק. לכן, אם וכאשר נגיע לנקודה הזו, ל"קטסטרופה המשכנעת", יהיה כבר מאוחר מכדי לסובב את הגלגל לאחור.
פער הזמנים משבש את היכולת להתמודד עם משבר האקלים, המוח האנושי מתקשה להתמודד עם איומים שנתפסים כרחוקים מאיתנו. אין לנו את היכולת לפעול במתכונת חירום מול אירוע שעדיין לא נחווה כמסוכן עבורנו. לכן, בניגוד להתמודדות עם משבר גלובלי אחר, הקורונה למשל, לא הוקם "קבינט אקלים", אין רגולציה שמחייבת לפעול במתכונת חרום מול משבר האקלים - בפועל אין מבחינתנו מצב חרום בהקשר לאקלים.
לוקחים נשימה עמוקה
במפגש עם עורך האקלים של עיתון הגרדיאן הבריטי, ג'ורג' מונבויט, הוא נשאל מה הדבר הראשון שצריך לדעתו לעשות מול משבר האקלים. התשובה שלו הפתיעה - הוא ביקש מכולנו לעצום עיניים, לנשום עמוק, ו-"To take it in", להפנים, בתוך תוכנו, שזה קורה כאן ועכשיו. ישבנו כך במשך שתי דקות. הצעד השני הוא אמר, לאחר שפקחנו עיניים, הוא להאמין שיש לנו את הכלים על מנת להתמודד.
על פי מונבויט ההתמודדות אינה תלויה בטכנולוגיה כזו או אחרת, אלא בשינוי התפיסות שלנו. בהכרה והפנמה שיש כאן מצב חרום, מוחשי, לא רק במילים. איך עושים את זה? זהו אחד האתגרים הגדולים בהתמודדות עם משבר האקלים.
משבר אקלים מקומי
על מנת שנוכל להכיר במשבר כמצב חירום עכשווי, יש צורך לקרב אותו אלינו, להפוך אותו למקומי ואישי - לתקשר את ההשפעות המקומיות והאישיות - מהי ההשפעה על ישראל? על השכונה שלי, על תחום העיסוק שלי? לתקשורת יש תפקיד מרכזי כאן, עליה לתת לציבור את ההקשר, לחבר בין הנקודות. ישנו שיפור משמעותי בסיקור, אולם משבר האקלים עדיין לא הפך לנושא מרכזי וקבוע בתקשורת. לדוגמה, אנחנו חווים חודש נובמבר חם ויבש, עם שריפות ברחבי הארץ. זהו אירוע אקלימי, אולם הוא לא מסוקר כך במרבית כלי התקשורת.
דרך נוספת לקרב הוא בתהליך Co-production, שיתוף אזרחים ומקבלי החלטות ביצירת התוכן והפתרונות המקומיים. דוגמה טובה לתהליכים מהסוג הזה היא תהליך "ועידות האקלים האזוריות", אשר נערכו ב-17 מוקדים ברחבי הארץ במהלך השנה האחרונה.
שימוש במדיה חדשה
כיוון נוסף הוא שימוש בסיפורים וסימולציות, בין היתר בעזרת מדיה חדשה ואינטראקטיבית. מדיה תלת מימדית ורב חושית יכולה להביא להמחשה אשר פונה לא רק לראש שלנו, אלא גם לגוף ולרגש.
פגשתי בוועידה את היוצר הבריטי כריס צ'דוויק שהציג את עבודת ה-VR שלו, Chasing the King Tide. הוא בחר לספר את הסיפור של האנשים שחיים בקבוצת איים בפיליפינים, אשר שילוב של רעידת אדמה ועליית פני הים, הביא לכך שמי האוקיינוס מציפים את האיים לעיתים קרובות, והתושבים נאלצים לחיות עם מים שחודרים לבתיהם, לבתי הספר ולחנויות. זוהי הצצה לעתיד של ישובים רבים הבנויים על רצועות חוף נמוכות ברחבי עולם.
"החלטתי לצלם ב VR - על מנת להעניק חוויה רגשית, אשר תעביר את התחושה של המציאות שבה חיים אנשי האיים, בצורה המוחשית ביותר". הוא מספר שהתגובות היו מאוד חזקות: "הסרט מצולם מנקודת המבט של הילדים באי, והמשתתפים הרגישו שהם נמצאים שם עימם, טובלים במים, מביטים לילדים בעיניים. חלק מהאנשים ניסו לשחות, חלקם נופפו לילדים, הם שכחו שהם בוועידה, הם ממש הרגישו שהם נמצאים באי בפיליפינים".
מדיה חדשה כמו VR או AR (Augmented Reality) יכולה לתרום ביצירת סימולציות של העתיד האקלימי המקומי, כך שמקבלי החלטות, כמו גם הציבור הרחב, יוכלו להרגיש את ההשפעות של משבר האקלים באופן הכי קרוב למציאות העתידית, ובשאיפה, to take it in.
נראה שהמפגינים מחוץ לועידה היו היחידים בגלזגו שהרגישו שאנחנו במצב חירום. כתנאי ליצירת השינוי הדרמטי שאנחנו זקוקים לו, חשוב למצוא את הדרך שבה לא רק נגיד שיש מצב חירום, אלא גם נרגיש את זה ונפעל בהתאם, לפני שיהיה מאוחר.
צור משעל השתתף בוועידת האקלים - COP 26 - בגלזגו מטעם בית ספר "פורטר" לסביבה באוניברסיטת תל אביב, וארגון "חיים וסביבה". הוא דוקטורנט שעוסק בחסמים פסיכולוגיים כלפי משבר האקלים, וויזואליזציה של השפעות האקלים, ומיוזמי "ועידת האקלים הישראלית".
Tsur.mishal@gmail.com
