מינים פולשים שחדרו לישראל עלולים להסב נזק רב לאדם, לחקלאות ולסביבה. מינים אלו נחשבים לגורם השני בחשיבותו לאובדן המגוון הביולוגי, כך שמעבר לפגיעה בסביבה, רבים מהמינים הפולשים יפגעו גם בחקלאות וברכוש האדם.
חלק קטן אך משמעותי מהמינים הפולשים הם מזיקים הפוגעים באדם, ומהם יש המסוגלים להעביר מחלות נגיפיות קשות שאין להן חיסון. מחלות כגון קדחת דנג'י וצ'יקונג'וניה, המועברות על ידי יתוש הטיגריס האסיאתי שפלש לישראל, או מחלות חיידקיות כגון מחלת ליים המועברת על ידי קרציות האיקסודס, שנצפו לראשונה בישראל לפני מספר שנים.
משבר האקלים ותהליכי הגלובליזציה מסייעים למינים פולשים להתפשט ולחדור לשטחים חדשים. בשנתיים האחרונות, עם פריצת מגפת הקורונה, ראינו כולנו כיצד וירוס חדש מסוגל לגרום להצפה של בתי החולים, תוך שהוא מאלץ מדינות לסגור את גבולותיהן ולהיכנס לסגרים ולבידודים. בסופו של דבר, החיסונים התגלו כאלו שיכולים להציל חיים.
לעומת זאת, למגפת המינים הפולשים אין חיסון. מהרגע שהם חדרו והתבססו במדינה, הטיפול בהם אינו תמיד יעיל, ולרוב הנזק הסביבתי והכלכלי שנגרם הוא כבד. לכן, הדרך היעילה והזולה ביותר היא מניעת חדירת מינים פולשים באמצעות שמירה על גבולות בטוחים.
למרות שבישראל מבינים את העקרונות הללו, חסרים התקציבים והחקיקה המתאימים. חוק ההסדרים, שיכול היה להעמיד פתרון מהיר, הולך בכיוון ההפוך ומאיים לפרוץ את גבולות המדינה לטובת הפחתת הרגולציה על יבוא חקלאי, כאשר "תוצר הלוואי" הכמעט ודאי הוא חדירת מינים פולשים ביתר שאת.
מזה מספר שנים אנו פועלים להתאמת החקיקה, כך שנושא המינים הפולשים יוכל לקבל מענה גם במסגרת החקיקה - חדשה או קיימת - לרבות מתן מענה גם להיבטי סביבה ולא רק להיבטים של פגיעה ביבול חקלאי כפי שהיה עד היום בחקיקה הישראלית. במקביל, הקמנו יחידה אורגנית המטפלת בביעור מינים פולשים, בשלב זה בבתי גידול לחים, ובכוונתנו להרחיב את פעילותה. ראוי למנף את חוק ההסדרים הקיים ולהבטיח שהרפורמות המשמעותיות כשלעצמן יאפשרו במקביל את הידוק הפיקוח, הטמעה של שיקולי סביבה ומגוון ביולוגי ומניעת החדירה של מינים פולשים לארץ.
מתוך אלפי מינים פולשים בעולם, בחר האיגוד העולמי לשימור טבע (IUCN) את "מאה המינים הפולשים הגרועים ביותר", אלו כוללים מינים מכל עולם החי - צמחים, יונקים, זוחלים, דגים ועוד.
בתחילת שנות האלפיים חדרו לישראל שני מזיקים פולשים מרשימת הגרועים ביותר, והצליחו להתפשט ולהתבסס בכל חלקי המדינה, גם באזורים שלכאורה אינם מתאימים להעדפות המחייה שלהם.
אחד הראשונים שתועדו בפלישה היה יתוש הטיגריס האסיאתי, שלמרות סלידתו מהקור והצורך שלו במקווי מים קטנים להטלת ביצים, הצליח להעפיל גם לאזורים כמו הרי ירושלים והרי הגולן, וכן לשרוד היטב באזורים היבשים (בנגב ובערבה). יתוש זה יודע להעביר מחלות נגיפיות קשות וגורמי מחלה אחרים, ואף מסוגל להעביר תולעים טפיליות. מהערכת סיכונים שביצע המשרד להגנת הסביבה בשיתוף משרד הבריאות עולה, כי הסכנה הגדולה ביותר עבור ישראל היא התנחלות מקומית של מחלת הצ'יקונג'וניה, שעלולה להתרחש כאשר מטיילים שחוזרים ממדינה אנדמית נושאים את הנגיף במחזור הדם שלהם.
מזיק פולש נוסף הוא נמלת האש הקטנה, שככל הידוע אינה מעבירה מחלות, אך מהווה מטרד של עקיצות צורבות הן לאדם והן לחי. בעלי החיים סובלים מכיבים בקרנית העין כאשר הם נעקצים בשעה שהם מרכינים ראש ללחך עשב או לאכול בשר. הנמלה יודעת לחסל את מרבית פרוקי הרגליים בסביבתה הקרובה, מעין "רצח המוני" של חרקים מקומיים מועילים. את המחיר ההרסני למערכת האקולוגית שלנו עוד נרגיש בהמשך.
האחריות למלחמה במזיקים התברואיים מוטלת על המחזיק בשטח ועל הרשות המקומית. ואולם למרבית הרשויות המקומיות חסר כוח האדם, הידע המקצועי והמשאבים להתמודדות נאותה. עלינו להשכיל ולתגבר את הרשויות המקומיות במאבק במזיקים הפולשים ובד בבד למנוע את החדירה הבאה.
טרמיטים בפתח תקווה לפני קצת יותר משנה
(צילום: תומר לו - טוטאל הדברות ואלון בר, המשרד להגנת הסביבה)
כל עוד לא נסגור את הפער הרגולטורי והביצועי בגבולות המדינה, נמשיך לסבול מפלישות שהעלות הממשלתית להתמודדות עמם גבוהה פי עשר או יותר מהעלות למניעת חדירתם, ולרוב מהווה מלחמה אבודה המושתת כלכלית על גב הרשויות המקומיות והאזרחים.
העולם ניצב כיום בפני שלושה משברים גלובליים חמורים: משבר האקלים, המשבר האקולוגי והתפרצות מגיפה - איום המינים הפולשים עלול להחמיר את כולם. לכן אנחנו במשרד סבורים שממשלת ישראל צריכה להשקיע משאבים תקציביים וכוח אדם להתמודדות עם מינים פולשים, אך בעיקר להשקיע במניעה בגבולות המדינה, ופועלים להטמעת הנושא בממשלה. כמו בכל הדברים הסביבתיים: מניעה במקור היא יעילה, עדיפה וגם זולה יותר מטיפול לאחר מעשה.
ד"ר גל זגרון, מנהלת אגף מזיקים והדברה במשרד להגנת הסביבה
