השאלה בדבר זהות קרובי משפחתו הקרובים ביותר של נחש בינוני בשם צפע מדומה (mock viper באנגלית), היוותה חידה לא פתורה עבור חוקרים אבולוציוניים, בשל ההיסטוריה המסתורית שלו. כדי לפתור את החידה הזו, החוקרים ניתחו רצפי דנ"א של יותר מ-4,500 גנים וכמה עשרות סריקות טומוגרפיות מיקרו-ממוחשבות ברזולוציה גבוהה של הגולגולת שלו.
"צפעים מדומים הם חלק ממשפחת העל Elapoidea, קבוצה עיקרית של נחשים שאליה משתייכת חמישית ממגוון הנחשים העולמי. גיוון אבולוציוני בתוך משפחת העל הזו התרחש במהירות רבה לפני כ-50 מיליון שנה. גיוון אבולוציוני מהיר הוא כנראה התרחיש האבולוציוני המאתגר ביותר שגנטיקאי או ביולוג אבולוציוני מנסה לפתור", אומר סונאנדאן דאס מאוניברסיטת הלסינקי, שהיה ממובילי המחקר.
צפעים מדומים אינם צפעים ואינם קרובי משפחה קרובים של צפעים "אמיתיים", אך הם נראים כמו נחשי הצפע שוכני העצים, וגם מתנהגים כמותם. באופן מסקרן, יש להם "שן" מזויפת בקדמת הפה שלהם, שמטעה טורף לחשוב שיש להם שיני ארס כשפיהם פעור לרווחה.
יחד עם זאת, יש גם שן ארס אמיתית בחלק האחורי של הלסת. הארס עצמו חלש, ויעיל רק כנגד הטרף הטבעי של הנחש: בעיקר לטאות, צפרדעים ונחשים אחרים. במשפחת העל Elapoidea יש מספר משפחות נחשים עם סוגים שונים של ארס ושיני ארס, כמו למשל משפחת הפתנים, אליה משתייכים נחשי הקוברה ונחשי הממבה.
המחקר שפורסם בכתב העת Scientific Reports, התמקד במשפחה Micrelapidae, כחלק ממשפחת העל Elapoidea, כשיש לכך אף קשר ישראלי, שכן פרופ' שי מאירי, אוצר אוסף חולייתני היבשה במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, נמנה על צוות מחקר אשתקד, עליו נמנו חוקרים מפינלנד, ארה"ב, בלגיה, מדגסקר והונג קונג, שערכו מחקר אשר פורסם בכתב העת Molecular Phylogenetics and Evolution והיווה את אבן הדרך לממצאי המחקר הנוכחי.
"השם שהוענק למשפחה זו בעברית הוא 'מחרוזנים', שכן הנציג הידוע ביותר שלה, ששימש אותנו להגדיר אותה, הוא נחש שרוב תפוצתו בישראל. מדובר בבעל חיים יפהפה, ששמו מחרוזן. כעת, תוך שימוש באותם נתונים מהמחקר שערכנו אשתקד, בצירוף מספר נתונים חדשים, דאס ועמיתיו הגדירו משפחה חדשה נוספת, בתוך משפחת העל Elapoidea, שאותה הם מכנים Psammodynastidae", מסביר פרופ' מאירי. "הגילוי של משפחה חדשה של כל בעל חיים שהינו גם בעל חוליות הוא נדיר ומפתיע, משהו שיכול לקרות פעם במאה שנה. רק לעתים רחוקות, אם בכלל, ניתן לראות תיאורים של משפחות חדשות שלמות של חולייתנים שנחקרו היטב", אומר דאס.
ההסקה של המיקום הפילוגנטי של צפעים מדומים, תסלול את הדרך להבנה טובה בהרבה של מקור שיני הארס של נחשים והאבולוציה שהובילה להתפתחותם. ענפים ארוכים וייחודיים בפילוגנטיקה, כמו זו של הצפע המדומה, מכילים רמה גבוהה של ייחודיות אבולוציונית, מדד המשמש ביולוגים לתיעדוף שימור והגנה. לפיכך, שיוך הצפע המדומה (או Psammodynastes pulverulentus בשמו המדעי) לשושלת משלו, משרתת, לפי מחברי המחקר, גם מטרת שימור חשובה, של הנחש הקטן שאורכו מגיע עד ל-77 ס"מ, אותו ניתן למצוא במדינות האסייתיות בנגלדש, מיאנמר, קמבודיה, סין, הודו, בהוטן, אינדונזיה, לאוס, מלזיה, נפאל, הפיליפינים, טייוואן, תאילנד ווייטנאם.
