חוף פולג בנתניה הוא אחד היפים בארץ. מגיעים אליו עשרות אלפי תושבי נתניה, בנוסף לתושבי ערים ומושבים סמוכים. חוץ מבני האדם שפוקדים את האזור יש בו גם מספר שמורות טבע שמעניקות בית למינים שונים של צמחים וחיות לאורך השנה. אלא שכל זה עומד כעת בספק: יש מי שמתכנן לקחת את רצועת החוף הקטנה והיפה הזו ולהפוך אותה למתחם תיירות עם 150 אלף מ"ר של חדרי מלון ומרכז מסחרי. חברת "אלעד ישראל מגורים" של איש העסקים יצחק תשובה, לצד חברות נוספות, מתכננות לבנות כ-2,100 חדרי מלון על השטח ולשנות בצורה דרסטית את קו החוף.
חוף פולג בנתניה
(צילום: עומרי פורת)
"זו לא רק הוועדה המקומית שעצמה עין אלא גם הוועדה המחוזית", אומר בזעם רני אלוש. אלוש (53), חבר מועצת העיר נתניה, מכהן מאז 2019 כאופוזיציה בודדה וקולנית לראשת העיר מרים פיירברג. "הרגשתי שאנחנו חיים בעיר ללא חוק", הוא אומר, "שומרי הסף בעצם לא היו שם. פניתי לוועדה המחוזית, לממונה על המחוז, ולא ענו לי. זה הזוי. יש פה רשות שלכאורה מצפצפת על החוק. גיליתי שאנחנו נמצאים באזור ספר שהחוק לא חל עליו".
אימת הדחפורים והבנייה לא החלה השנה, וגם המאבק המקומי בנושא כבר למוד קרבות ואפילו הצלחות. התוכנית המקורית לבנות מדרום לשמורת האירוסים בנתניה התקבלה כבר ב־1997 וחלקה עלה על השמורה. המאבק שהחל אז מהפעיל הסביבתי הרצל קרן והמשיך עם עתירה של "אדם טבע ודין" לבית המשפט העליון, הוביל לניצחון התושבים ולהסכם פשרה שנחתם בין הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין כבר ב־2003. לטענת חבר המועצה אלוש, אישור התוכנית הנוכחית נעשה בניגוד להסכם ההוא, עליו חתומה גם ראשת העיר. "התגבשה תמונה חד־משמעית שהייתה פה הפרה של פסק דין", אומר אלוש בנחישות.
מבחינת התושבים, זה היה הניצוץ הדרוש כדי לשוב לקרב על הבית, או ליתר דיוק – על החצר האחורית הקסומה במיוחד של הבית. הם גייסו כספים בקמפיין מימון המונים וכעת הם עותרים נגד התוכנית באמצעות עו"ד עמי הולנדר, בטענה שהיא נוגדת את הסכם הפשרה. "על פניו, אכן מדובר בתוכנית שלא מבטיחה את שמירת ערכי הטבע שבו באופן נאות", מאשר גם עו"ד אלי בן־ארי, היועץ המשפטי של "אדם טבע ודין".
"איך התעלמו מהוראות הסכם הפשרה? אני לא יכול להסביר את זה", אומר עו"ד הולנדר, "ברור שלוועדות המקומיות יש תמריץ למקסם את הפוטנציאל הנדל"ני. הן רוצות כסף ולפתח את הערים. זה לא ייחודי לנתניה. אבל יש את הוועדות המחוזיות, שתפקידן לראות את התמונה הרחבה. לדוגמה, המון תוכניות נבלמות כי לא נותנים פתרונות תחבורה. כשמביאים לבתי המשפט עתירה, בתי המשפט רואים לנגד עיניהם את האינטרס הציבורי. הרבה יותר קל לרשויות להתמודד עם שטח פתוח, הרבה יותר פשוט מאשר לעשות התחדשות עירונית. מצד שני, יש לזה השפעות סביבתיות משמעותיות. כיום יש אלפי יחידות דיור באזור. מאות אלפי אנשים עושים שימוש בים. להכניס לשם בתי מלון ומרכז מסחרי – יש לכך השפעה עצומה. אני לא בטוח שמי שתיכנן את זה ראה 25 שנה קדימה. לכן יש חשיבות לבחון את השאלה מחדש".
את הזירה המשפטית מבקשים התושבים לגייס כדי לנצח במאבק סביבתי באופיו. ממש כמו תושבי הרצליה שניסו להגן על הטבע באפולוניה באמצעות עתירה, כך גם מבקשים תושבי נתניה להציל את רצועת החוף שלהם. בניגוד לתושבי הרצליה, הם לא זוכים לתמיכה של ראשת העיר, שלא מתכוונת להיכנס לקלחת המשפטית הזו. היא אמנם פעלה לביטול יחידות דיור בתוכנית, אך אין בכוונתה להתערב הלאה.
"השמורות לא ישרדו"
"מהות העניין היא שהסכם הפשרה קובע במפורש שצריך לתכנן את כל האזור המלונאי והחופי מחדש, באופן שיתחשב בכל המרכיבים שנוגעים לטבע", אומר הרצל קרן, עד לפני שנתיים חבר מועצה וזה שהוביל את הסכם הפשרה המקורי. "יש לנו שמורת אירוסים ייחודית בישראל ואת שמורת נחל פולג, את שלולית החורף הייחודית של נתניה וחוף ים. במסגרת ההתחשבות בכל מרכיבי הטבע הללו העירייה הייתה חייבת לתכנן את השטח לפי תוכנית המתאר לחופים, ולעשות תסקירי השפעה על הסביבה. לא רק שלא עשו תסקירים, אלא שהתוצאה הסופית היא תוכנית מעוותת ורעה מבחינה סביבתית, שעלולה להביא לכך ששמורות הטבע לא ישרדו לאורך זמן. אני מצפה מהעירייה, כרשות ציבורית שמחויבת לקיים פסקי דין, לתכנן את התוכנית מחדש".
התושבים בשכונות פולג ועיר ימים מעורבים בסיפור ברמה הכי אישית. "החלטנו לצאת לדרך ולהגיש עתירה משותפת, אבל היו הרבה תושבים שחששו להצטרף לעתירה", מספר דוד סלמה (45), איש היי טק ואב לשלושה ילדים. "אני יכול לומר שקיבלתי טלפון מאחד מסגני ראשת העיר, מבלי לומר את שמו או שמה, שאמרו לי שמדיניות העירייה תהיה לפנות ליזמים כדי שיתבעו אותנו אישית על הנזק".
"התוכנית הופכת את החוף לחוף פרטי לבתי המלון. התושבים? שיסתדרו", מצטרפת ריקה אידלמן, נטורופטית ואם לשניים. "כשהתחלתי להתעניין בתוכנית ראיתי שיש פה דברים לא הגיוניים. איך ייתכן שבונים כביש כל כך קרוב לנחל פולג? הטבע מאוד חשוב לי, ואני רואה מסדרון אקולוגי שהוא בדיחה. בתוכנית הזאת קיימת כל תקלה אפשרית. חוץ מזה, מגיעים לחוף הזה מכל המושבים, ממודיעין ומכפר סבא. זה חוף הבית שלהם, וגם ככה צפוף".
לדברי חבר המועצה אלוש, היחס של עיריית נתניה לים נחשף גם בעתירה לבג"ץ שהגישה לאחרונה נגד משרד הפנים והאוצר, בדרישה שישפו אותה על כל הוצאות התחזוקה וההפעלה של חופי הרחצה בתחומה. "העירייה רואה בחוף משאב כלכלי", אומר אלוש. "מצד אחד היא גובה היטלי השבחה במשך עשרות שנים כתוצאה מהקרבה לים. היא יכולה להביא תושבים חזקים לרצועת החוף ולגבות מהם ארנונה גבוהה והם ישלמו. אבל כמו כל בעל עסק, כשהיא צריכה להכניס יד לכיס – אז נתניה לא מעוניינת בחוף".
העירייה לא פועלת לשמור על הטבע העירוני שלה, על חופי הים?
"אין דבר כזה טבע בנתניה. לא יודעים מה זה שימור. המציאות מדברת בעד עצמה. ברחוב הרצל היו בעבר עצי פיקוס מדהימים, יום אחד באו ועקרו את כולם, מבחינתם העץ לא משלם ארנונה והוא תופס מקום של מי שכן. מי צריך אותו בכלל? אנשי נדל"ן לא צריכים הוצאות כמו חוף ים ועצים. לא מבינים פה בבינוי ערים, בבועת חום שיוצרת עיר, בחלחול".
מה בעצם כל כך נורא במלונות?
"בתוכנית המקורית המלונות היו אמורים להיות איים בתוך שטח ירוק רחב. אבל התוכנית שונתה: הם בנו בעצם יציקת בטון אחת על כל חוף פולג ומעל יציקת הבטון יבואו המלונות. עשו תוכנית כמו שהם רגילים לכל העיר – שמלת בטון. מבחינתם פיסת חול עם מים מחלחלים זה בזבוז שטח לאגרות בנייה ולארנונה".
"בנתניה בתי המלון נפתחים בקול תרועה רמה ואז ההתלהבות שוככת", מוסיף סלמה. "נתניה, עם כל הכבוד, היא לא גרוייסע מציאה עבור תיירים. לבוא ולהכפיל את כמות בתי המלון בנתניה, עיר עם יתרונות אדירים מבחינת הטבע, זו בכייה לדורות. בית המשפט ייאלץ להתייחס לסוגיית ההסכם. אנחנו בעיקר חושבים על הילדים. רצועות החוף בישראל מצטמצמות מדי יום, הכי קשה זה לשמר את הקיים".
"אנשים באים לים, לטבע, להרגיש את המלח. לא בשביל מרכז מסחרי", אומרת אידלמן. "זה עצוב שאין שום התייחסות לטבע. הכל בטון ובטון, ובשביל מה? בתי מלון. אלפי אנשים מגיעים לפה לאורך כל שעות היממה. בבוקר אנשים רצים, יש קבוצות יוגה, גולשים. בערב מגיעים העפיפונים וגלשני הרוח. זה חוף שמהזריחה ועד השקיעה אנשים באים אליו כי אוהבים אותו. ועכשיו אומרים לנו 'אתם בעדיפות שנייה'. הלוואי שראש העיר תשנה את דעתה ותבין שזה חשוב לתושבים. אני אומרת: בואי תהיי איתנו. תביני את הצורך בשטח פתוח, בטבע".
העירייה: "העותרים מוליכים שולל"
מרשות מקרקעי ישראל נמסר: "את תשובתנו ניתן בבית המשפט".
מחברת אלעד לא הגיבו לדברים.
מעיריית נתניה נמסר: "תוכנית עיר ימים אושרה בזמן כהונת ראשי עיר קודמים, וזאת בהתאם לתוכנית אשר יזמה והכינה רשות מינהל מקרקעי ישראל, שהינה בעלת הקרקע, והתב"ע קיבלה תוקף בשנת 1997. עם כניסתה של מרים פיירברג-איכר לתפקיד ראש העיר בדצמבר 1998 יזמה העירייה שינויים משמעותיים כדי לשפר את התוכנית, שכאמור הייתה כבר בתוקף, בהם: הוגדלה שמורת האירוסים באופן ניכר על ידי ביטול שתי שורות של בניינים. העירייה הצליחה לבטל זכויות מגורים של למעלה מ־400 יחידות דיור על קו החוף שהיו צמודות לבתי המלון בשווי של למעלה ממיליארד שקל. העירייה הקטינה באופן משמעותי ביותר את שטחי המלונות והגדילה את השטחים הציבוריים הפתוחים באופן ניכר תוך הרחבת רצועת חוף ויצירת מסדרון אקולוגי שיחבר את שמורת האירוסים עם שמורת נחל פולג. "שמורת אגם החורף חוברה עם שמורת האירוסים (בסך הכל שלוש שמורות גדולות בדרום העיר) באמצעות גשר להולכי רגל ויצירת מסדרון אקולוגי תת-קרקעי המאפשר מעבר לבעלי חיים. בנוסף על כך, יש לציין כי עד היום שיווקה רשות מקרקעי ישראל שני מתחמי מלונאות מתוך שלושה שקיימים. ראש העיר פנתה לרמ"י בבקשה לבטל את זכויות המלונאות הקיימות במתחם השלישי ולאפשר לפתח בשטח חניה לטובת הציבור. עיריית נתניה פועלת ועושה הכל בהתאם למה שהיא מחויבת על פי חוק ובהתאם לתוכנית שבתוקף, וזאת על מנת למנוע כל תביעת פיצוי מצד גורם כלשהו כלפיה על שאינה מבצעת את הפיתוח המוטל עליה. חבל שהעותרים מוליכים שולל את התושבים במחשבות שווא שניתן לבטל את בתי המלון, שכן תוכנית זו הייתה מפורסמת וידועה שנים רבות. נדגיש, כי העירייה איננה צד בוויכוח בין התושבים לבין בעלי הקרקע, דהיינו מדינת ישראל. לפיכך, ההתנהלות בבית המשפט, אם בכלל, צריכה להיות מול בעלי הקרקע בלבד".
