מחקר חדש, שערכו חוקרות מהאוניברסיטה העברית בירושלים ואוניברסיטת קונטיקט באתר הפרהיסטורי נחל עין גב II, חשף את הרגלי האכילה של המקומיים לפני יותר מ- 12 אלף שנה. ממצאי המחקר פורסמו לאחרונה בכתב העת Archaeological and Anthropological Sciences.
המחקר התבסס על ממצאים מהכפר הנטופי נחל עין גב II שנמצא כ-2 ק"מ ממזרח לכינרת, הנחשבת למקור המים המתוקים הגדול ביותר בלבנט באותה תקופה. מהמחקר עולה כי תושבי המקום בחרו בצורה מכוונת לאכול מינים מסוימים של בעלי חיים, התמחו בדייג ובציד עופות, בעיקר דגים ממשפחת הקרפיוניים ואווזים. מדובר בין היתר בבינית גדולת קשקש, בינית ארוכת ראש וחפף ישראלי. בנוסף נמצאו עדויות לעיבוד עורות של בעלי חיים לצרכים תרבותיים-חברתיים.
פרופ' נטלי מונרו מאוניברסיטת קונטיקט הסבירה כי בימת הכינרת היו באותה תקופה כ-19 מינים שונים של דגים, כשהגדול מבניהם הוא השפמנון המצוי. בנוסף ציינו החוקרים כי עמק הירדן העליון היה נתיב נדידה מרכזי של ציפורים ועופות, דבר שהוביל למגוון רחב ועונתי של מינים סביב הכינרת. באתר הארכיאולוגי התברר כי 98% מהמינים הימיים שהובאו למקום מהכינרת היו שלושה מינים של דגים גדולים ממשפחת הקרפיונים (בינית גדולת קשקש, בינית ארוכת ראש, חפף ישראלי) ו-96% ממיני עופות המים שהובאו לאתר הפרהיסטורי קשורים למין של אווז (אווז אפור).
פרופ' ליאור גרוסמן, מהמדור לארכיאולוגיה פרהיסטורית וראשת המעבדה לארכיאולוגיה חישובית באוניברסיטה העברית, הסבירה כי הממצאים מראים על בחירה מדוקדקת של תושבי הכפר הנטופי במיני בעלי החיים שהובאו למקום מגוריהם. "הממצאים באתר מתייחסים לגבול שבין התרבות הנאטופית והנאוליתית, אז עברו בני האדם לחקלאות ולהתיישבות קבע בכפרים, ולא חיו עוד כציידים לקטים", היא אמרה. "באתרים אחרים מאותו אזור היה ניתן להבחין כי בני האדם הקדמונים היו אוכלים מכל הטוב שסבב אותם, בין אם זה דגים, יונקים וציפורים, ואילו באתר שבנחל עין גב התושבים אכלו רק סוגים מסוימים של דגים וציפורים. הם גם העדיפו לצעוד שני קילומטרים עד לכינרת כדי לדוג את הדגים המועדפים עליהם ולא להסתפק בנחל שעבר לידם. תושבי המקום כנראה העדיפו לצרוך את המזונות האהובים והמוכרים להם שוב ושוב".
הבחירה החוזרת והממוקדת של תושבי נחל עין גב II במינים מסוימים מלמדת לפי החוקרות על העדפה במזון מסוים מאוד לאו דווקא במין הגדול ביותר. להערכת החוקרות, ייתכן שהבחירה משקפת העדפה תרבותית מסוימת, כדוגמת השפמנון המצוי שנחשב לדג הגדול ביותר בכינרת שקל יחסית לדיג, אך באופן מובהק לא דגו אותו.
באתר הפרהיסטורי לא נמצאו קרסי דיג קדומים, אך נמצאו 22 כלי אבן בעלי צורה ייחודית ומשקל ממוצע של כ-56 גרם, המאפשרת קשירה של חוט סביבם וככל הנראה שימשו כמשקולות ברשתות דיג.
גם באותו אזור: סיד מלפני 12 אלף שנה התגלה ליד הכינרת
(צילום: האוניברסיטה העברית)
ממצאים שנאספו באתר מצאו גם כי בעלי החיים הניצודים לא הובאו בשלמותם, אלא פורקו עוד באתר הצייד לפני שהובאו לאתר המגורים. אצל מיני הדגים נמצא ייצוג נמוך מאוד של עצמות הראש, שאינם טובים למאכל, ובקרב האווזים נראית תופעה שבה הובאו לאתר המגורים בעיקר עצמות הנושאות בשר רב כדוגמת חלקי החזה והכנפיים. "למעשה היה טיפול בבעלי החיים עוד באתרי הציד והדיג", הסבירו החוקרות. "האדם הקדמון הפריד את חלקי הגוף שאין לו בו תועלת גבוהה ואלו לא הגיעו לאתר המגורים כלל".
אצל מינים שאינם משמשים לצרכי מאכל, כדוגמת עופות דורסים, נמצאו כנפיים ועצמות רגליים שהיו בשימוש לצרכים עיטוריים וסמלים. "הדבר מוכיח שבאותה תקופה החלו אנשים להתמקצע בתחומים שונים, דייג, צייד או בהכנת סמלים תרבותיים - טקסיים", סיכמה פרופ' גרוסמן. "תושבי האתר לא חששו לצאת בעונות הקרות ולהשיג את סוגי המזון ובעלי החיים המועדפים עליהם בשטח".
