משבר הקורונה המתגלגל יצר מחסור עולמי בחומרי גלם רבים - זאת עקב סגירת מפעלים, קשיי שינוע ולוגיסטיקה, ייצור שהצטמצם ועוד. יצרנים רבים מאותתים שהמחסור העולמי יתורגם בקרוב לעליית מחירים, ואנו מתחילים להרגיש זאת גם בשטח.
הסגרים וההתכנסות בימי הקורונה המחישו לנו ביתר שאת את הצורך בייצור ובצריכה בני-קיימא. אצל הצרכנים, זה בא לידי ביטוי בהפחתת הצריכה של מוצרים זולים ומזהמים (כמו, למשל ביגוד זול שלא מחזיק מעמד יותר מעונה). הסגרים הכפויים היוו, למעשה, שיעור מרתק על איך אפשר להסתפק בפחות. מהצד של היצרנים, עלה הצורך בייצור תעשייתי יעיל במשאבים, שמתבסס על עקרונות של כלכלה מעגלית: שימור משאבים, העלאת ערכם וצמצום בזבוז, מה שמוביל להגדלת התועלת הכלכלית והסביבתית.
כלכלה מעגלית נועדה לסגור את המעגל הבזבזני והלא-כלכלי של יצור-צריכה-זריקה (Take-Make-Dispose). בניגוד לכלכלה הליניארית, שבה אנו כצרכנים מתקדמים בכיוון אחד - חומר גלם בתולי מהטבע משמש כמוצר, ומושלך כפסולת עם סיום השימוש בו - הכלכלה המעגלית שואפת לעשות כמה שיותר שימושים חוזרים במוצרים ובחומרים, זאת באמצעות פתרונות עסקיים וטכנולוגיים שונים.
המעבר לטכנולוגיות ייצור מעגליות דורש שילוב בין התערבות ממשלתית, בניית יכולות במגזר הפרטי והציבורי והטמעת טכנולוגיות מתקדמות. מהלך מקומי כזה שמצליח לשלב בין הגורמים הרלוונטיים הוא פרויקט הסימביוזה התעשייתית במינהל תעשיות במשרד הכלכלה והתעשייה. במסגרת המיזם נוצרים חיבורים בין זרמי פסולת לחומרי גלם של מפעלים, המשיאים תועלת כלכלית וסביבתית לשני הצדדים. מיזמים נוספים של המינהל הם המכון לייצור מתקדם, שמייעץ למפעלים כיצד לשפר את תהליך הייצור, והמרכז להתייעלות במשאבים, המסייע למפעלים בישראל לנצל בצורה מיטבית את חומרי הגלם, המים והאנרגיה, וכך למנוע בזבוז כספי ובמקביל להפחית מפגעים סביבתיים.
היצרנים יכולים לקבל יעוץ ממהנדסים בכירים וממאגר רחב של מומחים נוספים, כדי לקדם התייעלות כלכלית וסביבתית במפעלים וגם לקבל מענקים של בין 70-50 אחוז מעלות דמי הייעוץ למפעל. תהליך זה אמור ליצור את האינטגרציה היעילה ביותר בין הסוגיות הכלכליות-סביבתיות הרלוונטיות לפעילותו. בסופו של דבר, התוצאה היא מפעל שמקטין את ההשפעה הסביבתית שלו ויחד עם זאת גם מתייעל כלכלית, שילוב שתוצאתו עלייה בפריון העבודה במפעלים.
הטמעת מודלים עסקיים מעגליים בתעשייה הישראלית נועדה להעלות את המודעות לתועלת הטמונה במודלים אלה, הן עבור התעשייה והן עבור הממשלה. דוגמה טובה לכך היא המקרה של מפעל מזון ישראלי, שהיה מאבד בתהליכי אידוי המזון 15 טון מהתוצרת שלו. לאחר ייעוץ והכוונה של מומחי המרכז, עלה שהתאמת פתרון טכנולוגי-הנדסי מתקדם יסייע למפעל לחסוך 300 אלף שקל בשנה, וימנע את הצורך ביבוא תוצרת כדי להשלים את 15 הטון "האבודים". כך, התאפשרו הן חיסכון כלכלי למפעל והן הפחתה של ההשפעה הסביבתית שלו, עקב ביטול הצורך בשינוע תוצרת מחו"ל, צמצום צריכת אנרגיה בעיבוד התוצרת ועוד.
מאז מרץ 2020, ערב הקורונה, הותנעו תהליכי התייעלות כלכלית-סביבתית ביותר מ-80 מפעלים בישראל, במגוון סקטורים תעשייתיים, בהם פלסטיק, מתכת, טקסטיל, מזון, כימיקלים ועוד.
הכותבת היא מנכ"לית המרכז להתייעלות במשאבים
