מחקר החדש, המתבסס על מידע שהגיע מהמקפת ההודית "צ'נדריאן 1", מעלה כי יש חלודה על הירח. מדענים ברחבי העולם, בין היתר בסוכנות החלל נאס"א, בודקים כיצד הדבר נגרם.
ריאיון באולפן ynet עם ד"ר דוד פולישוק ממכון ויצמן למדע
(צילום: אבי חי)
בריאיון לאולפן ynet הסביר ד"ר דוד פולישוק מהפקולטה לפיזיקה במכון ויצמן למדע וממכון דוידסון לחינוך מדעי על הגילוי: "מצאו על הירח חלודה. מעט, אבל עדיין חלודה, וזה קצת מפתיע כי כמו שכל אחד יודע, חלודה נוצרת כאשר ברזל נפגש עם חמצן".
השאלה שעולה מהמחקר היא האם יש חמצן על הירח? ד"ר פולישוק השיב: "לא שידוע לנו. אז אנחנו מחפשים. המחקר מחפש מקורות לחמצן, מה יכול להתרכב עם הברזל כדי לגרום לחימצון הזה? והמחקר שפורסם הציע שני מקורות: מקור אחד, שהחמצן הזה מגיע מכדור הארץ עצמו. הירח לא כל כך רחוק מכדור הארץ, רק 380 אלף ק"מ, זה הכל, בקטנה. מי שטס הרבה במטוס כבר כיסה את המרחק הזה בטוח. חלקיקים מהאטמוספירה של כדור הארץ יכולים להגיע עד לירח, נישאים על גבי השדה המגנטי של כדור הארץ וכאשר יש כזה מפגש, מעט חלקיקי החמצן האלה יכולים לחמצן ברזל שנמצא על הירח. החלודה הזאת נמצאת בצד של הירח שפונה לכדור הארץ, אז זה מסתדר התיאוריה עם הממצא הזה".
ד"ר פולישוק הוסיף: "אבל יש עוד מקום, מקום שני. על הירח יש קרח, זה מפתיע , הרבה אנשים מופתעים לשמוע שעל הירח יש קרח מים, אבל זה המצב. קרח לא בבריכות אולימפיות, אלא קרח שקבור מתחת לפני השטח. מספיק פגיעות קלות של חלקיקי אבק, מטאוריטים וקצת אדי מים משתחררים מפני השטח ויש לך מקור של חמצן".
לדבריו, יש הרבה דברים שצריכים לחקור על הירח: "זה מאפשר לנו לראות שהירח אפילו, שהוא כל כך קרוב, ואנחנו רואים אותו כל ערב, עדיין יש לו סודות ומסתורין שהוא שומר לאלה שיבואו קרוב ויבדקו ויחקרו אותו".
ד"ר פולישוק סבור כי הירח ימשיך להחליד: "הוא ימשיך להחליד קצת, אבל הירח כל הזמן מתרחק מכדור הארץ, בקצב של 4 ס"מ בשנה. זה לא הרבה. אז אם המקור של החמצן הוא מכדור הארץ ואם הירח יתרחק - אז לא, באיזשהו שלב ההתחמצנות הזאת תפסיק ובוא נאמר, עוד מיליון שנה ככה נוכל לדעת אם באמת זה היה המקור או לא". לגבי מאדים, אמר ד"ר פולישוק: "על מאדים יש הרבה מאוד חלודה, לכן הוא אדום".
