בדומה לבני האדם, גם הרגלי התנועה והקשרים החברתיים של הנשרים משתנים עם הגיל. כך עולה ממחקר חדש וראשון מסוגו, שערכו חוקרים מאוניברסיטת תל אביב.
מהמחקר עולה כי בגילאים הצעירים הנשרים מדלגים כמעט כל לילה בין אתרי הלינה, ו"מבלים זמן רב עם חברים". לעומת זאת, בגיל הבגרות מחצית מהזמן הם ישנים באתר הלינה הקבוע ובשאר הזמן באתרים אחרים, ואילו לעת זקנה הם מפחיתים את הקשרים החברתיים ומעדיפים להישאר "בבית". המחקר כלל 142 נשרים בישראל (נשר מקראי, Gyps fulvus) וזהו אחד המחקרים הבודדים ששופכים אור על שינויי ההתנהגות עם ההזדקנות של בעלי חיים בטבע.
שחרור נשרים בדרום
(צילום: גל ביסמוט, רשות הטבע והגנים)
המחקר נערך בהובלת ד"ר מרתה אקסיו, במסגרת פוסט-דוקטורט שערכה במעבדה של ד"ר אור שפיגל מבית הספר לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב ובשיתוף עם פרופ' נועה פינטר וולמן מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA) וכמה חוקרים נוספים. המחקר פורסם בכתב העת PNAS.
ד"ר שפיגל אמר: "נשרים הם מין בסכנת הכחדה מקומית בישראל. בארץ נותרו כ-200 פרטים בסך הכול, ואנו עוקבים אחריהם כדי לדעת איך לשמור עליהם בצורה מיטבית. אבל במחקר הזה חשבנו מה עוד אפשר לעשות עם מסד הנתונים המרשים שצברנו לאורך השנים, וחשבנו שיהיה מעניין לראות איך נשרים מזדקנים. לרוב קשה מאוד לעקוב בטבע אחר אותם פרטים לאורך שנים, והמשדרים שאנחנו משתמשים בהם כדי לנטר את האוכלוסייה סיפקו לנו הצצה נדירה להזדקנות של נשרים בפרט ושל בעלי חיים בכלל".
במסגרת המחקר, החוקרים השתמשו במסד הנתונים שנצבר לאורך 15 שנים ממכשירי GPS שהוצמדו ל-142 נשרים, לתקופות של עד 12 שנה. הנשר הוא עוף חברתי, והוא ישן באתרי לינה על מצוקים. החוקרים הצליבו את הגילאים של הנשרים לנתוני ה-GPS על אתרי הלינה שלהם - ומצאו שככל שהם הזדקנו הם העדיפו להישאר באותו אתר הלינה.
ד"ר שפיגל הוסיף: "מסתבר שנשרים מזדקנים מתנהגים קצת כמו בני אדם ונוטים יותר להישאר בבית. בגילאים הצעירים הנשרים אוהבים לבדוק אתרים חדשים ולנוע בין מקומות, כך למשל הסיכוי שנשר צעיר יחזור לישון באותו אתר שני לילות רצוף הוא קטן. כשהם מגיעים לבגרות בגיל חמש זה מתייצב, וכבוגרים הם מבלים 50% מהלילות באותו אתר ו-50% מהלילות באתרים אחרים".
אבל בהמשך חייהם המצב משתנה. ד"ר שפיגל: "כשהם זקנים, מגיל 10 ואילך, כבר אין להם כוח ל'בילויים' והם יחזרו שוב ושוב לאותו אתר. וגם, כשנשר מבוגר כן מחליף אתרים, הוא עושה את זה בצורה צפויה: למשל לילה אחד בעין עבדת, לילה אחד במכתש הקטן ולילה אחד בנחל גולחן - וחוזר חלילה בסדר קבוע. כמובן, היה אפשר לטעון שהזקנים זזים פחות, לא כי הם זקנים, אלא בגלל שהם מלכתחילה לא לוקחים סיכונים - ולכן הם הגיעו לגילם המופלג. אבל כאן מדובר באותם פרטים ממש: מי שהיה הרפתקן בגיל 5 מתעייף בהגיעו לגיל 10".
לדברי ד"ר שפיגל, לממצאים המרתקים על הזדקנות של עופות יש גם השלכות מעשיות מאוד לגבי המאמצים לשמרם בטבע. "המחקר החדש יכול לעזור לנו לשמור טוב יותר על אתרי הלינה של הנשרים טבע. זאת ועוד, אנחנו רואים שלנשרים זקנים יש פחות קשרים חברתיים, וזה יכול לעזור לנו להילחם בהרעלות. המשדרים הללו מחוברים למערכת, ששולחת לרשות הטבע והגנים ולנו התרעה לטלפון אם הנשר לא זז או אם הוא נחת במקום מסוכן - כלומר אם יש סכנה שהוא הורעל, דבר שקורה לצערי בתדירות גבוהה. הסכנה היא שהנשר יראה פגר של עז בשטח וירד אליו, מבלי לדעת שהחקלאי הרעיל את הפגר כדי להרוג כלבים משוטטים. אבל מדובר בעוף חברתי, והנשר לא יירד לבד. כך עלולים למות עד עשרות נשרים בבת אחת. יעזור לנו מאוד להבין כמה רחב המעגל החברתי של הנשר המורעל, כדי לצמצם את הפגיעה".
חשוב להדגיש כי נשרים ממלאים תפקיד אקולוגי חשוב בסילוק פגרים, ומחקרים הראו שהכחדה של נשרים עולה בסופו של דבר בחיי אדם בגלל התגברות מחלות כגון כלבת. בהודו לדוגמה, מחקר שהתפרסם לאחרונה מראה שהכחדת נשרים בגלל הרעלות הביאה לעלייה בתמותה של חצי מיליון בני אדם על פני חמש שנים.
