5 "שְׁחֶלֶת": פוענחה כתובת שְׁבָאִית על כד חרס, שהכיל קטורת והתגלה פחות מ-300 מטר מבית המקדש, במסגרת חפירות העופל בירושלים. חוקרים מהאוניברסיטה העברית אמרו כי הכתובת על הכד מצביעה על קשר בין ישראל של תקופת המלך שלמה לממלכת שבא.
בחפירות שנערכו בשנת 2012 באזור העופל בירושלים, מטעם המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית בראשות ד"ר אילת מזר ז"ל, התגלו שרידיהם של שבעה כדי חרס גדולים ועל צווארו של אחד הכדים הייתה חרותה כתובת שהשתמרה באופן חלקי. הכתובת תוארכה על ידי ד"ר מזר לימי שלמה המלך - כלומר לפני כ-3,000 שנה. מהכתובת המקורית שרדו שבע אותיות בלבד.
במהלך השנים למעלה מעשרה חוקרים הציעו פתרונות שונים, מבלי שהגיעו לקריאה מוסכמת. המכנה המשותף לכולם היה זיהויה של הכתובת ככתובה בכתב כנעני, כתב שממנו התפתח הכתב העברי הקדום שהיה נהוג בימי בית המקדש הראשון.
במחקר חדש, שהתפרסם אחר הצהריים (יום ב') בכתב העת של המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית – Jerusalem Journal of Archaeology, הצליח האפיגרף ד"ר דניאל ויינשטוב לפענח כי מדובר בכתב "דרום-ערבי קדום", שבו השתמשו באותה עת בדרום חצי-האי ערב. מדובר באזור שבו נמצאת תימן של ימינו, ובעבר - כך לפי החוקרים - שכנה בו ממלכת שבא, שהייתה הממלכה הדומיננטית באותו זמן.
"פענוח הכתובת על הכד מלמדת אותנו לא רק על נוכחותם של דוברי שבאית בישראל בתקופת שלמה, אלא גם על מערכת היחסים הגיאופוליטית, באותה העת, באזורנו. בעיקר לאור המקום בו התגלה הכד, אזור שידוע בכך שהיה מרכז הפעילות המנהלתית של המלך שלמה וירושלים", אמר ד"ר ויינשטוב. "זו עדות נוספת לקשרים המסחריים והתרבותיים הענפים שהיו בין ישראל תחת שלמה המלך וממלכת שבא".
על פי הפענוח החדש, הכתובת על הכד היא "שי לד'ן 5" משמעה 5 "שְׁחֶלֶת" – השני מבין ארבעת מרכיבי הקטורת הנזכרים בתורה (שמות ל', 34). השְׁחֶלֶת, המכונה במקורות חז"ל "ציפורן", הייתה מרכיב הכרחי בקטורת שעל פי המקורות הוקטרה הן בבית המקדש הראשון והן בבית המקדש השני. החוקרים אמרו כי ממצא זה מצביע על קשר ברור בין ירושלים של המאה ה-10 לפני הספירה (ימי ממלכת שלמה) לבין ממלכת שבא. החוקרים הוסיפו כי נראה שכד החרס יוצר בסביבות ירושלים והכתובת שעליו נחרתה לפני הכנסתו לכבשן לצריפה על ידי אדם דובר שבאית, שהיה קשור לאספקת סמי הקטורת.
אתר העופל שבגן הארכיאולוגי למרגלות הכותל הדרומי, בתחום הגן הלאומי סובב חומות ירושלים, כולל מסלול העובר בין מקוואות טהרה בני כ-2000 שנה, ששימשו את עולי הרגל לבית המקדש. המקום גם שימש כאזור המנהלתי של ממלכת שלמה באותם זמנים.
בזמן שבו נוצר הכד, פרחה ממלכת שבא - בין היתר על בסיס גידול ושיווק של צמחי בושם וקטורת. בירתה הייתה מַארִיבּ. השבאים פיתחו שיטות מתקדמות של סכרים והשקיה של שדות גידול של השיחים מהם הפיקו בשמים ומרכיבי קטורת. שפתם הייתה שפה שמית דרומית. מהתיאורים במקרא ניתן להבין כי שלמה המלך שלט על דרכי המסחר בנגב, דרכן עברו שיירות הגמלים השבאיות, כשהן עמוסות בבשמים וצמחי קטורת, בדרכן לנמלי הים התיכון לייצוא.
החפירות לפני כשעשור, שבמהלכן נמצא הכד, נערכו במימון דניאל מינץ ומרדית' ברקמן מניו יורק ובסיוע קולג' ארמסטרונג מאוקלהומה והחברה לפיתוח מזרח ירושלים.
