שיתוף פעולה כלכלי על הירח
החברה הישראלית "הליוס" וחברת Eta Space מארצות הברית זכו יחד במענק של קרן "פלורידה-ישראל" לפיתוח מערכת משותפת לייצור ואחסנה של חמצן על הירח. גובה המענק המשותף הוא כחצי מיליון דולר לשנה, עם אפשרות לזכות במענק דומה לשנה נוספת.
הליוס, שנוסדה ב-2018 בתמיכת סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע, מפתחת טכנולוגיות להפקת חומרים מאדמת הירח ומאדים. מטרתה היא להפריד את החמצן מתחמוצות מתכת, וכך לקבל חמצן שיכול לשמש לנשימה, להפקת מים וחשמל וכמרכיב בדלק למנועים רקטיים. המתכות שמתקבלות בתהליך יכולות לשמש לבנייה ולייצור, בלי צורך להביאן מכדור הארץ. Eta Space, שנוסדה ב-2019 בידי יוצאי סוכנות החלל האמריקנית, נאס"א, מתמחה בתחום הדלקים בחלל, ובעיקר בקירור של גזים כמו חמצן ומימן לטמפרטורות נמוכות מאוד.
"Eta תמלא תפקיד חשוב בניזול ואחסון החמצן שתפיק הליוס", אמר מנכ"ל ומייסד Eta, ויליאם נוטרדונאטו (Notardonato)."שתי החברות משלימות זו את זו במשימה שלהן להפחית עלויות של משימות חלל, שזה צעד חשוב בדרך לנוכחות קבועה ובת-קיימא של בני אדם מחוץ לכדור הארץ".
"זו בעצם הפעם הראשונה ששתי חוליות שונות משרשרת הערך העתידית לירח משתפות פעולה באינטגרציה ישירה בין המערכות שלהן", אמר לאתר מכון דוידסון מנכ"ל הליוס והמייסד השותף, יונתן גייפמן. "בשבילנו אחד הסיכונים הכי משמעותיים להצלחה של הפרויקט היא העובדה שאנחנו רק חלק אחד בשרשרת הערך שלא קיימת עדיין על הירח. כדי שאנחנו נוכל להתקיים, דרושה עוד שורה של טכנולוגיות נוספות: אספקת אנרגיה, אגירה, חפירה, תקשורת, תדלוק ועוד. אחת הדרכים שלנו להגדיל את הסיכוי שלא נגיע לקו הסיום על הירח לבד, בלי השותפים שאנחנו חייבים, היא להתחיל ליצור את השותפויות האלה כבר עכשיו. לייסד מעין קואליציה של חברות שמשלימות זו את זו כדי לבנות את כל הפאזל, שהתמונה השלמה שלו היא לאפשר כלכלה בת-קיימא בסביבת הירח".
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
המשיכה הקטלנית של הפרח המפתה
הרוצח האפריקני: מהו נגיף מרבורג?
האוגר חמום המוח
בשנים האחרונות חתמה הליוס על הסכמים לשיתוף פעולה עם שתי חברות המתכננות משימות חלל מסחריות לירח: חברת ispace היפנית וחברת OHB הגרמנית. בשני המקרים מדובר על שילוב מערכת קטנה להפקת חמצן מהרגולית המרכיב את אדמת הירח. כעת, אומר גייפמן, "מתנהל משא ומתן עם חברה נוספת על בחינת המערכת המשולבת, שלנו ושל Eta, באחת ממשימות הירח בשלוש השנים הקרובות".
איראן פוקחת עין
רוסיה שיגרה ביום שלישי מבסיס החלל שלה בקזחסטן לוויין תצפית איראני. השיגור עבר בהצלחה, וזמן קצר לאחר מכן תחנות הקרקע באיראן וברוסיה יצרו קשר עם הלוויין. סוכנות החלל של איראן טוענת כי הלוויין אינו מיועד לשימוש צבאי, אלא למחקרים בתחום החקלאות, המים והסביבה, אך מומחים במערב תמימי דעים כי הלוויין "ח'יאם", על שמו של המתמטיקאי והאסטרונום הפרסי מהמאות ה-12 וה-13, עומר ח'יאם (או כיאם), מיועד בעיקר לריגול צבאי.
שיגור הלוויין האיראני לחלל
את הלוויין בנה עבור איראן התאגיד הרוסי "וניים" (Vniiem או ליתר דיוק ВНИИЭМ) והוא שוגר על גבי טיל סויוז 2.1b. משקלו בשיגור היה כ-650 קילוגרם והוא אמור להקיף את הארץ הגובה של כ-500 קילומטר במשך כחמש שנים. המכשיר העיקרי שלו היא מצלמה בהפרדה גבוהה, המסוגלת לזהות עצמים בגודל 70 ס"מ ויותר. זו אמנם אינה המצלמה המתקדמת מסוגה בלוויינים, אבל שדרוג משמעותי מבחינת יכולות הצילום שיעמדו לרשות איראן. הוא שוגר למסלול מסונכרן שמש (SSO), כך שיעבור כל פעם מעל אותו קו רוחב באותה זווית של השמש.
"במסלול הזה הלוויין מצלם את אותה נקודה בערך פעם ב-48 שעות, לכן יכולתו לאסוף מידע טקטי מוגבלת מאוד", מסביר טל ענבר, יועץ וחוקר אסטרטגי ומומחה לתוכנית החלל האיראנית. "עם זאת, הוא יוכל לאסוף מודיעין תשתיתי טוב, והוא יוכל לשפר את יכולת התקיפה של איראן בטילי קרקע-קרקע, טילי שיוט, וכלי טיס מופעלים מרחוק. ייתכן שזו המוטיבציה העיקרית של איראן לצורך בלוויין התצפית הזה".
ענבר מוסיף כי הסתמכותה של איראן על מיקור חוץ מעידה על חוסר יכולתה לפתח בעצמה לוויין בעל יכולת גבוהה, על אף מאמצים רבים וממושכים שלה בתחום. איראן אמנם מפתחת טיל שיגור משלה, ושיגרה לוויינים קטנים, אך תוכנית החלל שלה מקרטעת מאוד. עם זאת, ייתכן שלאיראן כלל לא תהיה שליטה על הלוויין, לפחות בחודשים הראשונים להפעלתו. על פי דיווח בעיתון "וושינגטון פוסט", מוסקבה הודיעה לטהרן כי בכוונתה להשתמש בלוויין בעצמה, לפחות כמה חודשים, למעקב אחר מטרות צבאיות במלחמה באוקראינה. באיראן הכחישו את הדברים ואמרו כי השליטה על הלוויין בידיהם מהיום הראשון.
לצלול לכוכב אחר
ב-8 בינואר 2014 סמוך לחצות הלילה, התרסק מטאוריט בקוטר כחצי מטר בים ביסמרק שבדרום האוקיינוס השקט, כ-180 קילומטרים מחופי פפואה-גיניאה החדשה. הפיצוץ העז באטמוספרה היה בעוצמה של כאחוז אחד מפצצת הגרעין שהטילה ארצות הברית על הירושימה שביפן, אך מכיוון שהאירוע היה מרוחק ממקום יישוב, וככל הידוע איש לא הבחין בו, הוא לא הותיר חותם עז.
כעת מתברר כי המטאוריט הזה, שקיבל את השם CNEOS 2014-01-08, עשוי להיות הזיהוי המוקדם ביותר של עצם שמקורו מחוץ למערכת השמש. פרופ' אברהם (אבי) לייב (Loeb) מאוניברסיטת הרווארד ותלמיד המחקר שלו, אמיר סיראג' (Siraj), דיווחו כבר ב-2019 כי מדובר בסבירות גבוהה מאוד בעצם שמקורו מחוץ למערכת השמש, על סמך מהירותו. ואולם, רק לפני חודשים אחדים אישר חיל החלל האמריקאי, העוקב אחר עצמים שחודרים לאטמוספרה, כי מהירותו של המטאוריט אכן הייתה כ-60 קילומטרים בשנייה (כ-216 אלף קמ"ש). "במרחק של כדור הארץ מהשמש, כל עצם בעל מהירות של יותר מ-42 קילומטרים לשנייה נמצא במהירות מילוט ממערכת השמש שלנו", הסביר סיראג' לאתר Space.com. "משמעות הדבר היא ש- CNEOS 2014-01-08 עבר בהרבה את המהירות של עצמים האחוזים בכבידה של השמש, ומכיוון שמסלולו לא הצטלב בדרך עם שום כוכב לכת אחר, מקורו חייב להיות מחוץ למערכת השמש".
בשנת 2017 זיהו מדענים אסטרואיד משונה שחלף במהירות עצומה דרך מערכת השמש שלנו, והגיעו אז למסקנה כי זה העצם הראשון שהתגלה שמקורו מחוץ למערכת השמש. לייב, בפרסומים שנויים במחלוקת, טען כי אפשר שמדובר בעצם מלאכותי, פרי יצירתה של תרבות חוצנית תבונית. בעקבות הגילוי הוא ייסד את פרויקט גלילאו, שמטרתו לחפש באופן שיטתי ראיות לטכנולוגיות חוצניות.
כעת מתכוונים לייב ואנשי הפרויקט לנסות למשות את שרידי המטאוריט מעומק הים, באמצעות מגנט גדול, שימשוך את הסלע החללי העשיר בברזל. ספינת מחקר שתפליג מפפואה-גיניאה החדשה תשלשל לים את המגנט, שגודלו כמיטה זוגית, ותגרור אותו סמוך לקרקעית, בעומק של כקילומטר וחצי, באזור שבו החוקרים מעריכים כי שרידי המטאוריט נמצאים. במאמר שלא עבר ביקורת עמיתים, מסבירים החוקרים כי המטאוריט כנראה עשיר מאוד בברזל, וכי המגנט עשוי למשוך אפילו רסיסים בגודל מילימטר, שיהיה אפשר לחוקר ולנתח במעבדה.
האתגר הגדול של החוקרים כרגע הוא לגייס יותר ממיליון דולר מתוך עלות משימת החיפוש הימית, הנאמדת ב-1.6 מיליון דולר, אבל סיראג' משוכנע שההשקעה משתלמת. "הדרך החלופית לחקור ישירות עצמים ממערכות שמש אחרות היא לשגר משימת חלל ולקוות שעוד עצם כמו אומואמואה יעבור בסביבה, אבל זה כבר אתגר יקר פי אלף, בסדר גודל של מיליארד דולר".
מכוונים לסתיו
חברת ספייס אקס לא תבצע החודש את ניסוי השיגור של מערכת "סטארשיפ" החדשה, הטיל והחללית שמיועדים להטיס בעתיד בני אדם לירח ואף למאדים. באישור לשימוש תדרי הרדיו שהחברה הגישה לרשות התקשורת הפדרלית (FCC), החברה ביקשה – וקיבלה – אישור לשימוש בתדרים המבוקשים החל מ-1 בספטמבר לתקופה של חצי שנה. עם זאת, זהו רק צעד מינהלי אחד מתוך רבים שעל החברה לעמוד בהם בטרם תוכל להוציא לפועל את השיגור המתוכנן.
לפני כחודשיים קיבלה החברה אישור עקרוני ממינהל התעופה האזרחית (FAA) לשיגורים מבסיס החלל שלה בדרום טקסס, אך עדיין לא קיבלה את אישור ה-FAA לניסוי עצמו. בניסוי המתוכנן ישגר טיל "סופר-הבי" את סטארשיפ למסלול סביב כדור הארץ. הטיל ינחת בים לא הרחק מאתר השיגור, ואילו החללית אמורה להשלים כשלושת רבעי הקפה של כדור הארץ, ולנחות באוקיינוס השקט, לא רחוק מהוואי.
לצד העניינים המינהליים ממשיכה החברה בהכנות לשיגור, והשבוע השלימה בהצלחה ניסויים סטטיים במנועי הטיל והחללית – ניסויים שבהם מופעלים המנועים כשטיל עצמו מעוגן לכן השיגור. בניסוי הופעל מנוע אחד בלבד מתוך 33 מנועי ה"רפטור" של טיל השיגור שאמור להשתתף בניסוי, ומכונה "בוסטר 7". בניסוי נפרד הופעלו שניים מתוך ששת המנועים של החללית המיועדת לניסוי, SN-24. לקראת השיגור צפויה החברה לעשות ניסויים מקיפים יותר של מנועי הטיל והחללית.
6 צפייה בגלריה
כך זה נראה עם שני מנועים בלבד, מתוך ששה. ניסוי המנועים של סטארשיפ SN-24, 9 באוגוסט 2022, בוקה צ'יקה, טקסס
(צילום: SpaceX)
ספייס אקס רשמה השבוע עוד הצלחה, כששיגרה 52 לוויינים נוספים של מערכת התקשורת "סטארלינק" ממרכז החלל "קנדי" בפלורידה. בכך הגיע מספר לווייני הרשת ליותר מ-3,000. החברה רשמה מתחילת השנה 35 שיגורים מוצלחים למסלול סביב כדור הארץ, וכבר שברה את השיא שקבעה בשנת 2021, שבמהלכה ביצעה 31 שיגורים. גם הפעם הצליחה החברה להנחית בשלום את השלב הראשון של טיל השיגור, פלקון 9, על אסדת נחיתה בים.
כשלון הטיל ההודי
מי שלא הצליחה במשימת שיגור לוויינים היא סוכנות החלל של הודו, ISRO, שאיבדה שני לוויינים עקב תקלה בשלב האחרון של טיל השיגור החדש שלה ללוויינים קטנים, SSLV. הטיל שוגר ביום ראשון בבוקר ממרכז החלל סטיש דאוון (Satish Dhawan) בדרום הודו. שלושת השלבים הראשונים שלו פעלו כשורה, אבל בשלב הרביעי, שמציב את הלוויינים במסלולם, אירעה תקלה ברכיב שאמור לווסת את מהירותו. במקום להיכנס למסלול מעגלי בגובה 350 קילומטר, נכנסו הלוויינים למסלול אליפטי מאוד, עם שיא גובה של כ-350 קילומטר, אבל רק 76 קילומטר בנקודה הנמוכה שלו, מה שהביא עד מהרה לאובדנם, ולהודעת סוכנות החלל של הודו על כישלון המשימה.
6 צפייה בגלריה
השיגור הצליח, הצבת הלוויינים נכשלה. השיגור הראשון של טיל SSLV
(צילום: סוכנות החלל ההודית)
הלוויינים שאבדו הם לוויין תצפית מחקרי במשקל כ-140 קילוגרם, ולוויין זעיר במשקל שמונה קילוגרם שבנו תלמידות בהודו לביצוע ניסויים בחלל.
"נבדוק מדוע אירעה התקלה המסוימת הזו, ומה גרם להכנסת הלוויינים למסלול השגוי", הבטיח ראש סוכנות החלל של הודו, סרידהרה סומנת (Somanath). "חוץ מהבעיה הזו לא זיהינו שום תקלה בטיל, וכל המערכות החדשות ששולבו בו פעלו היטב".
איתי נבו, העורך הראשי של אתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
