כולנו כבר יודעים: שום דבר לא ישוב להיות כפי שהיה לפני יום שבת, 7 באוקטובר. כשהתגלו הזוועות שהתרחשו, רבים מאיתנו חשו את תחושת האמון שלנו בעיקרון הצדק הולכת לאיבוד ואולי מתפוגגת לחלוטין. מה שחשבנו שהוא נכון ומוסרי התגלה כלא רלוונטי, והדרך שבה ראינו את העולם השתנתה. "ואם יש צדק - יופע מיד!" כתב ביאליק בשירו "על השחיטה". אך הצדק לא הופיע באותו היום.
כתבות נוספות:
"עבור אנשים רבים, השקפת העולם שלפיה העולם צודק ויפה נשברה", אומר פרופ' אבנר דה-שליט מהאוניברסיטה העברית בירושלים, שעוסק בפילוסופיה פוליטית. "זו התמודדות קשה מבחינה נפשית וגם פילוסופית. אנחנו לא צריכים לומר שהעולם כן צודק. באותו יום שבת ראינו משהו שאי אפשר להסביר במונחים של צדק. בעולם צודק, דברים כאלו לא קורים לתינוקות. כעת התחושה היא שאין צדק בעולם, אבל ניתן לעזור לאנשים להתמודד עם ההבנה הזו".
הצדק והיעדרו הוא נושא שמעסיק את החברה האנושית עוד מימי קדם. הפילוסוף היווני אפלטון ניסה להגדיר מהו צדק עוד בשנת 390 לפני הספירה. פרופ' יוסי דהאן מסביר בקורס "תיאוריות של צדק חברתי - מהו צדק חברתי?" של האוניברסיטה המשודרת: "בלטינית משמעות המילה 'צדק' היא להקצות לכל אחד את המגיע לו. היוונים התייחסו למושג הזה כחל הן על הפרט והן על המדינה. השימוש המודרני הוא בהקשר הפוליטי, המוסדי. המושג צדק בהקשר של היחיד הוא אם אדם מוסרי או לא מוסרי".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
האם צדק קיים במציאות ומתאר מוסריות, או שבעצם הוא רק הגדרה מלאכותית שנועדה לתאר אוטופיה שהיא בגדר מדע בדיוני, כזו שבה הטוב בהכרח מנצח את הרע? זו, לדבריו של דה-שליט, היא שאלת השאלות: "זו שאלה ששאלו היוונים הקדומים, ועד היום אנחנו לא יודעים את התשובה. אין תשובה אמפירית נכונה אחת בלבד. אנחנו בונים את כל התיאוריות הפוליטיות והחברתיות על ההנחה שאנשים הם ישרים וצודקים, ללא הוכחה לכך, או על ההנחה שאנשים הם רעים, מבלי הוכחה לכך. אין תשובה חד-משמעית. יש אנשים טובים ורעים.
"ביום השני או השלישי למלחמה התקשר אלינו מישהו שניסה לנצל את המצב ולעקוץ אותנו עם הפרטים האישיים שלנו", הוא מספר. "מצד שני, באותו הזמן יש התגייסות חברתית מדהימה, של רבים שרק מחפשים איך לעזור. בכולנו יש נטיות כאלו וכאלו, מה שמשתנה אלו הנסיבות".
במקרה הזה הנסיבות קשות, וההמונים מתגייסים ועוזרים ומסייעים בכל אפיק ואפשרות.
"כשיש לנו ממשלה שמשסה אותנו אחד בשני, אנחנו נבזיים אחד כלפי השני. אירוע כזה מוציא מאיתנו התנהגות אלטרואיסטית ושוחרת טוב. נתקלנו ברוע נוראי, ואנחנו לא מסתגרים בבית ואומרים שהעולם רע, אלא להיפך. אנחנו תורמים כסף, מסיעים אנשים, מארחים מפונים. אנשים יוצאים מגדרם כדי לתקן את העולם, וזו תופעה חברתית מאוד מעניינת".
במקביל לכך, כרגע אנחנו נאלצים להתמודד עם אירוע של חוסר צדק, ובו תקיפה של חלשים - ילדים, תינוקות, קשישים חסרי ישע - על ידי ארגון טרור.
"השאלה כאן היא על צדק ברמה המופשטת. איך יכול להיות שייפגעו בילדים? אפשר להבין את זה בשני מובנים. הראשון הוא חוסר צדק של אלוהים, או של הגורל, והשני הוא התגלמות של רוע שלא הכרנו או שהוא כל כך שטני שקשה לדמיין אותו".
בעוד השאלות לגבי צדק הן אמורפיות, הדיון בנוגע לצדק בזמן מלחמה הוא קונקרטי. לפי ד"ר טל דינגוט אלכופר מהמחלקה לפוליטיקה ותקשורת במכללה האקדמית הדסה, פילוסופים והוגים עוסקים בנושא צדק בתקופת לחימה כבר מימי הביניים: "יש רצון לייצר הסכמה קולקטיבית בנושא, לייצר מסגרת של תנאים אתיים להתנהלות בזמן מלחמה", היא מסבירה. "ניסו לקבוע כללי אתיקה וצדק שיחולו דווקא על התחום הכי פחות מוסרי".
כך נוצר תחום "המלחמה הצודקת", שנועד לקבוע כללים של מותר ואסור במצב שבו כל החוקים נשברים. "ברגע שאנחנו במלחמה, איך ניתן לנהל אותה באופן כזה שיהיה צודק?", שואלת דינגוט אלכופר. "הביקורת היא שהשיח לגבי צדק בזמן מלחמה לא נכון, כי הוא מצדיק מלחמות. כלומר, זו עלולה להיות 'הלבנה' של פרקטיקה של שימוש בכוח. מצד שני, הכלים האלו היו שימושיים בהיסטוריה. בלעדיהם המלחמות היו עלולות להיות אחרות, כי לא היה מכנה משותף נורמטיבי לנהל סביבו דרישות להגבלת המלחמה".
איך יכולה להיות מלחמה צודקת? זו סתירה. עצם קיום המלחמה סותר צדק.
"המלחמה הצודקת היא Wishful Thinking. זו שאיפה. מפרספקטיבה היסטורית רחבה, לרוב היא מתממשת. הכלל הכי משמעותי הוא שאפשר להשתמש בכוח במטרה להגן על עצמך. בנוסף צריכה להיות מלחמה צודקת, כלומר כוונה לממש את עצם המטרה שהיא להגן על עצמך ולמנוע 'מלחמת נקם'. צריכים להיות סיכויים סבירים להצלחה, לא לצאת לקרב אבוד. אם כבר יצאנו למלחמה, צריך לזכור שיעדים אזרחיים הם לא לגיטימיים, למשל בית חולים".
5 צפייה בגלריה
פגיעה בבית חולים בעזה בעקבות שיגור כושל של הג'יהאד האיסלאמי
(צילום: EPA/MOHAMMED SABER)
מדברים הרבה על "פרופורציונליות" בזמן מלחמה. מהי פגיעה פרופורציונלית לפי התיאוריה?
"יש עיוות של עקרון הפרופורציונליות בתקשורת המונים. המשמעות אינה שמותר לנו לגרום נזק בהתאם לנזק שנגרם אצלנו. המטרה היא להבהיר שאנחנו צריכים להשתמש במספיק כוח בשביל לקדם את הביטחון וההגנה האישית שלנו. חשוב לא להסב סבל מיותר שאין מאחוריו הכרח צבאי, לא לקדם נקם".
מה אפשר לעשות כשיש מלחמות א-סימטריות שהן מול ארגוני טרור, ארגונים שלא רואים צדק ומוסר, שפוגעים באוכלוסייה אזרחית של כל הצדדים? האם גם אז עלינו להתחשב בעקרונות הצדק במלחמה?
"התפיסה הגורפת היא שכן. אסור לנו לזנוח את כללי האתיקה גם כשאנחנו מול האויב הנורא ביותר".
בעקבות אירועי 7 באוקטובר ישנם קולות רבים בחברה הישראלית שקוראים לנקמה, בעוד אחרים קוראים להימנע מפגיעה נוספת בחיי אדם. בעולם נערכות הפגנות ענק נגד ישראל, והביקורת עולה ככל שהתקיפות נמשכות. גם היחס הזה של העולם נחווה אצל ישראלים רבים כחוסר צדק מרתיח.
"יש פער גדול בין הרצון שלנו להילחם באופן צודק לבין דעת הקהל", אומרת דינגוט אלכופר. "כל חברה צריכה לשים את המתח הזה על השולחן ולהפוך אותו לחלק מהשיח הציבורי. במחקרים בזמן המלחמות באפגניסטן ובעיראק גילו שדעת הקהל יכולה לסבול פגיעה לא מכוונת באזרחים חפים מפשע ככל שהנזק שנעשה גדול יותר. כלומר, אוכלוסייה אזרחית תיפגע, אבל 'המלחמה הצודקת' שומרת שלא נתכוון לכך".
איך ניתן לוודא את זה בתוך הכאוס של המלחמה?
"זה מה שצה"ל עושה, למשל עם המסדרונות ההומניטריים והרחקה של אוכלוסייה אזרחית. כלומר, זה לא רק שצה"ל לא מתכוון לפגוע בבתי חולים, הוא יוצר נסיבות בהן תהיה פגיעה מינימלית".
מדוע כה רבים קושרים כעת בין צדק לבין נקמה? התשובה, לפי דה-שליט, היא פשוטה: כעס. "זה דבר שמאוד מעציב אותי, הרעיון שצדק הוא שאם עשו לי רע אני אעשה רע בחזרה. אני מבין את הכעס, אבל צריך להבחין בין כעס לבין תפיסה של צדק. זה שאני כועס, זה לא אומר שאני צריך להרביץ. כששני ילדים רבים, ההורים מסבירים שאת לא צריכה להחזיר באותו מטבע. ברמה הלאומית, אני מצפה שיבינו את זה. גם ביהדות הייתה התפתחות מהרעיון של 'עין תחת עין, שן תחת שן'. רגש זה דבר אחד, ופעולה היא דבר אחר".
"הדיון ביום שאחרי הוא בלתי נפרד משאלות של צדק בזמן מלחמה", אומרת דינגוט אלכופר. "מדינאים ואנשי צבא צריכים לחשוב על מה שאנחנו משאירים בשטח או בזירת הקרב. חשוב לזכור שבני אדם חיים גם אחרי מלחמה, ולוודא שיש נסיבות של שמירה של זכויות אדם, שיש אפשרות לשיקום של אזור הלחימה - בין אם באמצעות פירוק חימוש, דה-מיליטריזציה והכנסת ארגונים בינלאומיים כמו האו"ם, שייכנסו לוואקום השלטוני שנוצר".
הדיון הזה התפתח במיוחד לאחר המלחמה בעיראק, שהשלכות "היום שאחרי" שלה מהדהדות עדיין בחברה האמריקנית. לפי דיווח ב"ניו יורק טיימס", בעת ביקור נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן בישראל בשבוע שעבר, הוא דיבר על כך עם ראש הממשלה בנימין נתניהו.
"ביידן לא סתם דרש ממקבלי ההחלטות שלנו לשים את זה על השולחן", מפרשת דינגוט אלכופר. "זו לא רק חשיבה אסטרטגית, אלא מוסרית ואתית. אלו דברים שמדינות נדרשות אליהן. זה הערך המוסף של 'המלחמה הצודקת', הנושא של מדינות כעיקרון מסדר בזירה הבינלאומית. אסור לנו להידרדר לתפיסות שאנחנו רואים מולנו, של ארגוני הטרור, שכל נושאי המוסר מהם והלאה. זה הפך להיות נושא חשוב דווקא בתקופה של מלחמות א-סימטריות, שבה ארגוני הטרור מייצרים כל כך הרבה נזק שאנחנו רק רוצים להשמיד אותם. אבל גם אחרי שנשמיד את ארגוני הטרור, יישארו האנשים".
דה -שליט חבר בפורום האקדמאים "היום שאחרי המלחמה", שמטרתו לדרוש כבר כיום דיון ביום שאחרי. "נדרשת תוכנית מדינית אזרחית ליום שאחרי המלחמה, שתביא בחשבון את שיקום החיים האזרחיים והמוסדות בישראל ובעזה, תבטיח ביטחון לישראלים ולפלסטינים ותוודא שחמאס, או ארגון טרור אחר, לא ישתלט על הרצועה מחדש".
הוא גם סבור שצריך לתגבר את כל השירותים הקשורים לטיפול כדי לסייע רוחנית ונפשית לכל מי ש"תמונת עולמו נשברה", ולהיערך לעלויות הכלכליות של מתקפת הטרור ושל הלחימה. "במובן של צדק חלוקתי, יעלה הרבה כסף להכשיר את היישובים מחדש ולטפל בכל הנפגעים", הוא מבהיר. "סביר שיהיה מיסוי גבוה יותר למעמד הבינוני הגבוה. זו צריכה להיות אמנה לא כתובה בין אזרחי ישראל, שלא נוכל להתמודד עם המשבר הזה במידה והפערים החברתיים והכלכליים בישראל יישארו כפי שהם. חייבים לדאוג ללכידות ולשוויון חברתי כדי להתמודד עם זה".
