הפרויקט העצום של הטיית מי הגעתון והכנסתם לאגמים עוד לפני שהם מגיעים לנהריה (תהליך המכונה "איגום") רחוק מלהסתיים, וכבר אתמול (שבת) קיבלו תושבי העיר תזכורת למהירות שבה עלול הנחל לעלות על גדותיו.
הצפות בנהריה בינואר 2020
(צילום: שמיר אלבז, אחיה ראב"ד, אוראל אדרי, דוברות כב\"ה)
משעות הלילה שבין שישי לשבת ועד שבת בערב ירדו בעיר ובסביבותיה מעל 50 מ"מ גשם. כבר בשעות אחר הצהריים לא יכולה הייתה מערכת הניקוז העירונית להכיל את כמויות המים, והרחובות נשטפו בתערובת של מי גשמים וביוב. בערוץ הגעתון עצמו הגיעו המים עד גובה הגשרים, ובעירייה התפללו לסיום מהיר של המערכת, שהיה צפוי בשעות הלילה.
המבחן הגדול צפוי בימים שני ושלישי, אז צפויה סערה להכות באזור הצפון. עוד עשרות מילימטרים של גשם, אם לא מעל 100 מ"מ, צפויים לרדת על האזורים ממזרח לעיר, שכבר רוויים במים.
משבר האקלים והעיריות - כתבות נוספות בפרויקט:
המשבר שיכול לאחד את ירושלים
טמפרטורות קיצוניות, סופות חול: משבר האקלים והאתגרים של באר שבע
אשדוד והמלכוד הסביבתי של עיר החוף
המטרה של נתניה: להגיע לחוף מבטחים
נהריה הפכה שם נרדף להצפות בחורף. מאז נכלא נחל הגעתון בתעלת בטון באמצע הרחוב המרכזי בנהריה, הנושא את שמו, יש הצפות במרכז העיר וצפונה כמעט מדי שנה. במהלך השנים המצב החריף לאחר שנבנו על הנחל גשרים נמוכים למעבר הולכי רגל. לפני כעשור אף נבנה מרכז מסחרי ענק, קניון ארנה, צמוד לאפיק הנחל, והחמיר את הבעיה.
לא רק הגעתון אשם. ההצפות בצפון העיר מגיעות גם מנחל גולה (סער), שחוצה את נהריה ממזרח למערב. לאלה יש לצרף תשתיות ניקוז ישנות, שגרמו להצפות ברחובות רבים בעיר גם כאשר הנחלים לא עלו על גדותיהם.
השיטפון החמור ביותר בתולדות נהריה התרחש ב־8 בינואר 2020. גל אלים של מים גלש מההרים אל העיר, שהייתה כבר רוויה במים מגשמים שהחלו לרדת יומיים קודם לכן. העיר נותקה ושותקה למשך יותר מ-12 שעות, נזקים בהיקף של עשרות מיליוני שקלים נגרמו לעסקים, לבתים ולתשתיות, תושבים לא יכלו להגיע לבתיהם, הרכבות הפסיקו את נסיעתן, תלמידים נלכדו במוסדות החינוך ובדרכים. האסון הגדול מכל: תושב העיר, מוטי בן שבת ז"ל, שהציל בני משפחה שרכבם נלכד בשיטפון, נסחף בזרם. גופתו התגלתה לאחר זמן לא רב בחוף הים, שלושה קילומטרים מהמקום שבו נעלם.
בשנים האחרונות גדלו קצב ועוצמת השיטפונות. כל מי שיודע משהו על משבר האקלים מבין את המעגל הזה: אירועי גשם עוצמתיים יותר, גלי חום ארוכים, בצורות, סופות ובאופן כללי מזג אוויר קיצוני. בנהריה זה מסוכן. ולא רק בגלל השיטפונות. גם עליית מי הים עלולה לסכן חלקים מהעיר השטוחה, שמשתרעת לאורך חוף שאורכו מעל שבעה קילומטרים. בקרבת החופים יש תשתיות רבות של מגורים, מסחר ופנאי. כמעט כל אסון טבע יותיר את הרשות הזו חשופה, שלא לדבר על מקרה קיצון של צונאמי, אשר עלול להחריבה כליל. על פי ההערכות, עד סוף המאה עשוי מפלס מי הים התיכון לעלות ב-70 סנטימטר, בעיקר כתוצאה מהמסת קרחונים בקטבים.
בעיריית נהריה אומרים כי אין לעיר את הכלים להיערך עצמאית למשבר האקלים בשל מחסור בתקציבים. בלי עזרת הממשלה, האסון הבא הוא עניין של זמן. אירועי 2020 האיצו אמנם תוכניות ממשלתיות לאיגום מי השיטפונות רחוק מהעיר, עשרות מיליוני שקלים הושקעו בבניית שלושה מאגרים, פעולות שונות נעשו כדי להגן על נהריה מנחל גולה, אך הפרויקטים יסתיימו רק בעוד כמה שנים.
בנהריה יכולים היו רק לברך על הסתיו דל הגשמים, שפסח על העיר, אך רק בהמשך החורף יתברר אם האיגום החלקי שכבר בוצע מועיל במשהו.
במישור העירוני, בחודשים האחרונים בוצע ניקוי יסודי של תעלות ניקוז. בעירייה סיפרו כי הפעילו מכשיר רובוטי בשם "קומבי", שסרק את קווי הניקוז התת-קרקעיים. כאשר התגלה מכשול, הופעל זרם מים בלחץ גבוה, ששיחרר אותו. בתעלות התגלו ארונות, סולמות, צמיגים, מזרנים ואפילו פחי אשפה.
בעירייה מספרים גם על פעולות אינטנסיביות שמטרתן להגביר את העמידות של העיר בפני אסונות טבע ועל 30 פרויקטים בתחום המחזור, הקיימות, נטיעות עצים, שפכים, מפגעי רעש ועוד. בעירייה מתגאים כי על יותר מ־25 מבני ציבור כבר הותקנה מערכת לייצור חשמל מאור השמש, וכן שבשלוש השנים האחרונות ניטעו בנהריה כ־3,000 עצים בעוד ממוצע הכריתה עומד על כ-150 עצים בלבד בשנה.
האיום הגדול / "נהריה כשלה בהתמודדות מול שיטפונות והצפות"
נהריה כשלה בהגנה על תושביה מפני שיטפונות והצפות – כך עולה מדוח מבקר המדינה האחרון. "הדוח בנוגע לנהריה מורט עצבים, ובבסיסו התזכורת המתמדת שלכשלי הרשויות בניהול מי הנגר העירוניים יש מחיר, והוא כבד: שבעה בני אדם איבדו את חייהם בחורף הקודם ועשרות איבדו את ביתם ורכושם" – כך אומרת ברנדט באור, מנהלת תחום חוסן אקלימי בארגון "אדם טבע ודין". היא מצביעה על מצב אבסורדי: "הנזק בנהריה לרכוש מהצפות 2020 נאמד בכמעט 70 מיליון שקל, סכום העולה על ההשקעה בתשתיות העירוניות במשך ארבע שנים".
על פי דוח המבקר, בנהריה נעשו צעדים מסוכנים. כך, למשל, נבנו שני גני ילדים באזור מועד להצפות, ללא התחשבות בהתנגדותה של רשות הניקוז. "וכדי להוסיף חטא על פשע, 2.3 מיליון שקל שיועדו לטיפול בתשתיות המוזנחות הופנו לבניית מזרקה בכניסה לעיר", אומרת באור.
מדובר בבעיה שלא עומדת להיעלם, אלא רק להחמיר. ד"ר מיה נגב מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה מסבירה כי "בעקבות משבר האקלים יהיו יותר שיטפונות והצפות. בערים שעובר בהן נחל או שרגישות יותר לשיטפונות – המים יכולים לעלות מאוד מהר, וזה יכול לעלות בחיי אדם. ראינו את זה בנהריה ובתל אביב. האירועים האלה צפויים להיות תכופים יותר ורשויות צריכות להתאים עצמן בסוגיית הניקוז. יש רשויות עם ניקוז מתקופת המנדט הבריטי".
מה אפשר לעשות? לדבריה, צעד נוסף הוא להגביר את החלחול: "אנחנו מכסים את כל הערים באספלט ובטון. חניות, למשל, יכולות להיות מחלחלות. הן לא חייבות להיות מאספלט. באופן כללי, הרשויות צריכות להתחיל לעשות שימוש בחומרים יותר טבעיים כדי להפוך את העיר ליותר מחלחלת".
הכל, כמובן, שאלה של כסף. "המדינה צריכה לסייע כלכלית לרשויות המקומיות להיערך ברמת התשתיות", אומרת נגב, "אחת הבעיות הגדולות היא ששינוי אקלים זו בעיה חוצת מגזרים ומשרדים, ומשרדי הממשלה והעיריות לא יודעים עדיין לעבוד מולה יחד באופן יעיל".
המיזם הסביבתי הבולט / העולה מקנדה ייסדה קבוצה לניקוי חופים
בנהריה יש קרוב ל-30 פרויקטים סביבתיים, וחלק מהיוזמות "הירוקות" היפות מגיעות מאזרחים. כך, למשל, כמה עשרות תושבים שמדי שבוע יוצאים לנקות את חופי הים של העיר. מי שעומדת מאחורי היוזמה היא שושנה קנט, שעברה להתגורר בנהריה לפני שלוש שנים. "נולדתי בג'מייקה וגדלתי בוונקובר, קנדה, כך שהים היה חלק מהחיים שלי", היא מספרת, "כשהגעתי לארץ גרתי במעלות ואז עברתי לנהריה. שמחתי מאוד לגור שוב ליד הים, אבל הזדעזעתי מהלכלוך בחופים. זה היה פשוט זוועה".
קנט פתחה קבוצת פייסבוק והחלה לגייס אנשים למשימת הניקוי. "יש בקבוצה 25־30 חברים, וכל שבוע כמה מהם מגיעים לנקות", היא מסבירה, "השטח שאנחנו אחראים עליו הוא בערך ארבעה קילומטרים, וכל שבוע מנקים כמה מאות מטרים. הרבה פעמים מצטרפים אלינו אנשים שרואים אותנו על החוף ורוצים לעזור".
בין היתר מוצאים קנט וחבריה על החוף מזרקים, נעליים ("תמיד בודדות, אף פעם לא זוגות") ופגרים מרקיבים של דגי אבו-נפחא שמשאירים הדייגים. "מלבד הניקיון אנחנו עוסקים גם בהסברה", היא מספרת, "ביום ניקיון הים הבינלאומי פתחנו דוכן ברחוב קפלן, וערכנו פעילויות לבני נוער ולמבוגרים".
