עצלנים לא תמיד היו שוכני עצים איטיים ופרוותיים. אבותיהם הפרהיסטוריים היו ענקיים, כבדי משקל ובעלי טפרים עצומים. האמונה הרווחת הייתה שבני האדם הראשונים, שכף רגלם דרכה בצפון יבשת אמריקה, צדו והרגו במהרה את העצלנים הקרקעיים הענקיים הללו, כמו גם בעלי חיים מסיביים רבים אחרים דוגמת מסטודונים, טיגריסים שנחרביים וזאבי בלהות, ששוטטו בעבר הרחוק באותם אזורים.
מחקר חדש, שפורסם בכתב העת Proceedings of the Royal Society B, מצביע על כך שההתיישבות האנושית באמריקה התרחשה ככל הנראה בשלב מוקדם יותר בהיסטוריה - מה שמשנה לגמרי את כל מה שהיה ידוע על האינטראקציה בין הגורם האנושי ליונקי הענק הפרהיסטוריים.
"אם עד כה נדמה היה שבני האדם הגיעו ליבשת אמריקה וצדו במהירות את בעלי החיים הגדולים, עתה התגלו ממצאים חדשים שאתגרו את כל הידוע על כך", אמר אחד ממחברי המחקר, ד"ר דניאל אודס, ארכאולוג מהפארק הלאומי ווייט סנדס (White Sands) בניו מקסיקו. מדובר במקום שבו התגלו עקבות בני אדם ויונקים ענקיים, המתוארכות כבנות יותר מ-20 אלף שנים, ומעידות על האינטראקציה שנוצרה ביניהם.
עצלני הקרקע הענקיים חלשו בעבר על שטחים נרחבים, מקצת אמריקה הצפונית ועל לקצותיה הדרומיים, כשלמספר מינים מתוכם היו מבנים גרמיים על גבם (אוסטאודרמים), בדומה למעטה החיצוני של הארמדילים המודרניים. חברת צוות המחקר, ד"ר מיריאן פאצ'קו מאוניברסיטת סאו פאולו בברזיל, בחנה מספר מאובני עצלנים פרהיסטוריים שהתגלו באתר סנטה אלינה (Santa Elina) שבמרכז ברזיל. על אחד מהם בלטו סימני טיפול, כמו קצוות מלוטשים וחור זעיר שנוקב בעצם.
"נראה כי העצם הזו טופלה על ידי בני האדם, שהשתמשו בה כסוג של תכשיט או קישוט. המאובן הזה, כמו מאובנים נוספים שהתגלו באתר הזה, תוארכו כבני 27 אלף שנים - מה שמקדים את הגעת בני האדם ליבשת אמריקה ב-10,000 שנים לפחות", אמרה ד"ר פאצ'קו.
זו אחת הדוגמאות לממצאים משכתבי הנרטיב בנוגע למועד הגעתם הראשונה של בני האדם ליבשת אמריקה, לרבות השפעתם על הסביבה. מכיוון שתיעוד המאובנים מצביע על ירידה חדה באוכלוסיית המגה-פאונה האמריקנית לקראת סוף עידן הקרח האחרון - כאשר 70% ו-80% מהיונקים הגדולים בצפון ובדרום אמריקה נכחדו (בהתאמה) - חוקרים רבים שיערו שהגורם לכך נעוץ בהגעתם של בני האדם מאסיה ליבשת אמריקה, דרך מסדרון נטול מקרח בשם גשר ברינג היבשתי.
עם זאת, ב-30 השנים האחרונות, שיטות מחקר חדשות - כולל ניתוח דנ"א עתיק וטכניקות מעבדה חדישות - יחד עם בחינת אתרים ארכאולוגיים נוספים וסיעור מוחין מגוון יותר, העלו תהיות בדבר הנרטיב הישן והמסורתי, בעיקר בנוגע לתזמון האירועים.
האתר הראשון שבו התגלו ממצאים שהעידו על התיישבות אנושית אמריקנית מוקדמת יותר מזו שעליה התבססו החוקרים (תרבות הקלוביס, שחפציה התגלו בניו מקסיקו ואנשיה התיישבו באמריקה לקראת סופו של עידן הקרח האחרון), נמצא במונטה ורדה שבדרום-מרכז צ'ילה, שם התגלו מתחת לאדמות הכבול (חומר דחוס ורקוב של צמחים ותאית המצוי בטבע היכן שרוכזה אדמת סחף או ביצות) כלי אבן בני 14,500 אלף שנים, אך גם שרידי עורות של בעלי חיים וצמחי מאכל ומרפא שונים.
עם זאת, אתרים ארכאולוגיים אחרים מהווים מקור לתיארוך מוקדם עוד יותר של נוכחות בני אדם ביבשת אמריקה, כגון ארויו דל ויסקארינו (Arroyo del Vizcaíno) באורוגוואי, שם התגלו סימני חיתוך על עצמות בעלי החיים, שבוצעו על ידי בני האדם לפני כ-30 אלף שנים.
למרות כל האמור, העיתוי המדויק של הגעתם של בני האדם ביבשת אמריקה נותר שנוי במחלוקת, אולם מה שבטוח הוא שגם אם האנשים הראשונים הגיעו ליבשת מוקדם מכפי שחשבו בעבר, הרי שהם לא השמידו מיד את בעל בעלי החיים הענקיים בהם נתקלו, כפי שמלמדות אותן עקבות בפארק ווייט סנדס על האינטראקציות בין עצלן הקרקע הענקי, שנראה כי נס על נפשו לאחר שנתקל בציד בן אנוש.