מי אכל את האצטרובל שלי? פרוייקט מדע אזרחי של אוניברסיטת של אביב והחברה להגנת הטבע, מבקש להבין לעומק את ההתנהגות של החולדות הישראליות. נטיעות יערות אורן של קק"ל והיעדר מתחרים כמו סנאים הוביל את החולדה הישראלית לכרסם אצטרובלים. אז איך אתם יכולים לעזור למדע להבין מה עומד מאחורי האצטרובלים המכורסמים ביערות האורנים שלנו?
התופעה התגלתה לראשונה בישראל. חוקרים הבחינו כי חולדות בארץ נוהגות לכרסם את האצטרובלים. בזכות נטיעות יערות האורנים של קק"ל, החולדות הישראליות שגשגו וניצלו את הסביבה האקולוגית החדשה מעשה ידי אדם. התופעה התגלה בשנות ה-70 של המאה ה-20 על ידי החוקר רן אייזנר, ונחקרה בשנות ה- 90 במעבדה של פרופ' יוסי טרקל מבית הספר לזאולוגיה באוניברסיטת תל אביב. אבל כעת, מבקשת ד"ר נועה טרוסקנוב לגייס את הציבור הישראלי למחקר כדי להבין לעומק את את ההתנהגות של החולדות הישראליות, בעזרת מרכז המדע האזרחי במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, השותף לפרויקט.
חוקרים העריכו כי החולדות המצויות למדו לכרסם את האצטרובלים כדי להגיע לצנוברים, ואת המידע הזה העבירו לצאצאים באמצעות למידה חברתית. ד"ר טרוסקנוב, אף היא מבית הספר לזאולוגיה, הסבירה כי "העברת תרבות ומסורת מוכרת בקרב בני אדם, ובעשורים האחרונים אנו עדים ליותר ויותר עדויות שהדבר קיים גם בקרב מינים אחרים. עם זאת, מסורת כרסום האצטרובלים אצל החולדות ייחודית בכך שהיא בין הדוגמאות היחידות המוכרות לנו, שבהן נראה כי למידה חברתית מסייעת בהרחבת אזורי מחיה והתבססות בבתי גידול חדשים".
ד"ר טרוסקנוב, חוקרת התנהגות וקוגניציה בבעלי חיים ועוסקת בלמידה חברתית, מצאה את התנהגותן של החולדות מרתקת. "המסורת הזו בחולדות היא הזדמנות לשאלות שאלות ולגעת בנושאים שדי קשה לחקור אותם בהקשרים אחרים", אמרה החוקרת. "בחולדות הכול קורה יותר מהר. עד היום, למרות שעברו הרבה שנים מהמחקר שנערך בעבר בשנות ה-90, אין לנו הרבה דוגמאות למצבים שבהם נראה שלמידה חברתית עזרה לבעל חיים להיכנס לבית גידול חדש או להתבסס בו בצורה טובה".
לדברי החוקרים, יש שלושה דגמים של כרסום אצטרובלים, שנבדלים במידת היעילות שלהם. החוקרים אף העניקו לשיטות הכרסום שמות. "המגלחת", שבה החולדות מכרסמות את האצטרובלים לאורך ציר האורך. מדובר בשיטה "בזבזנית" יחסית, מפני שעל החולדה לכרסם כל קשקש בנפרד על מנת לנתק אותו מאלו הסובבים אותו. יש את השיטה "הקלאסית" - צורה מתקדמת וכנראה נפוצה יותר היא כרסום בסיבוב, שבה מנצלת החולדה את המבנה הספירלי של האצטרובל שבו כל קשקש מחפה על קשקש אחר, והיא מקלפת את האצטרובל כך שהסרת קשקש ואכילת הצנובר חושפת כבר את הקשקש הבא ומקלה על תהליך הקילוף והאכילה.
ויש את "המדלגת" - צורה מתקדמת יותר של כרסום האצטרובל "הקלאסי", אלא שכאן מדלגת החולדה על ארבע השורות הראשונות שבקצה האצטרובל. אלו הן השורות הקשות ביותר לפתיחה ובנוסף הן אינן מכילות זרעים. היכולת לדלג עליהן כנראה מהווה שלב נוסף ומתקדם ביכולות ניצול האצטרובלים של החולדות.
אז איך אתם יכולים לעזור למחקר החולדות? כל שעליכם לעשות הוא לצלם אצטרובלים מכורסמים ולהעבירם באמצעות טופס קצר ומיוחד או באתר החברה להגנת הטבע, השותפה למחקר. "בעזרת התמונות והמיקומים שנקבל, נוכל להבין טוב יותר את ההשלכות האפשריות של מסורות נלמדות בחולדות בר, וכן את התהליכים שעוזרים לבעלי חיים לחדור לנישות חדשות ולהרחיב את תפוצתם", הסבירה ד"ר נירית לביא אלון, רכזת תחום מדע אזרחי בחברה להגנת הטבע. "החוקרים ישתמשו במידע שייקלט, יבקרו את העצים שעליהם תדווחו - לכן מיקום ותמונות חשובים כל כך - וינסו להבין את המנגנונים של הלמידה החברתית והפצת המסורת של כרסום אצטרובלים בקרב החולדות".
כאמור, מדובר היה בהתנהגות שייחודית רק לחולדות ישראליות. אלא שלאחרונה דווח שגם בקפריסין נתקלו חוקרים בהתנהגות דומה. "יכול להיות שזה קיים בעוד מדינות", אומרת ד"ר טרוסקנוב. "בארץ היה צירוף נסיבות שהפך את ההתנהגות הזו לשימושית. אצלנו הייתה נטיעה מאסיבים של אורן ירושלים. בנוסף, אין לנו סנאים. זו נישה פנויה. אם כי יש מיני בעלי כנף שניזונים אף הם מאצטרובלים, כמו תוכים נזיריים, מין פולש שלא היה פה בעבר".
חלק ממטרת המחקר היא להבין את מסורת כרסום האצטרובלים. עד כמה התרחבה והאם נעלמה מאזורים מסויימים? "היכולת שלנו כחוקרים להבין את היקף התופעה מעט מוגבלת. לכן אנחנו פונים למדע האזרחי. במעבדה של טרקל הראו שגורים לומדים מכך שהם מצטרפים לאימא שלהם. אבל המידע יכול לעבור לא רק מאימהות לגורים. אולי גורים יכולים ללמוד מגורים אחרים או חולדות בני אותו הגיל? אנחנו רוצים להרחיב את המידע על הדינמיקה של העברת המידע".
החולדות הן מין שמלווה את האדם ובעל יכולת להסתגל למגוון רחב של סביבות. אנחנו חושבים שאנחנו מכירים את החולדה, בעיקר כי היא משמשת כחיית מחקר במעבדות, אבל הידע שלנו על חולדות בר הוא מועט יחסית. "מבחינה התנהגותית הן לא נחקרות ממש", אומרת ד"ר טרוסקנוב. "הרבה ממה שאנחנו יודעים מבוסס על תצפיות, ואנחנו רוצים להרחיב את מעגל המידע".
