משחרור שתן לפיזור דשן (שתנן ודשנים חקלאיים אחרים)
הסיטואציה מוכרת לרבים... אתם מתעוררים, חושך מסביב, הדממה מופרת לפרקים על ידי רעשים מזדמנים המפלחים אותה לרגע ונעלמים - חתול מיילל (ברגעי מצוקה או עונג), רעש אופנוע חולף - אבל השקט הוא הרקע. אתם ב-׳נים-לא-נים׳, מציצים בשעון שמורה 3:18 בלילה והתת-מודע שלכם "מסביר" לכם שהשכמתם טרם עת. הסיבה ליקיצה הטורדנית בשעה בלתי הגיונית זו של היממה היא השלפוחית שמשדרת אליכם אותות מצוקה (פלא בפני עצמו של הסתגלות המונעת התעוררות אל תוך מזרון רטוב); טרם התאוששתם מתלאות יום האתמול, עדיין רדומים והסוררת לוחצת - רוצה אתכם החוצה מהמיטה הנוחה והנעימה, ועכשיו. אם המצב לא נורא, השינה תנצח ותוך כדי התלבטויות של ׳לצאת/לא-לצאת׳ מהמיטה, אתם גולשים מבלי משים אל החלום. אבל, אם השלפוחית מנצחת ולא מותירה ברירה, הגוף נכנע ומוביל עצמו תוך גרירת רגליים אל שחרור השתן והלחץ (יש לקוות שהיציאה היא לא מתוך אוהל סיירים אל ליל חורף קפוא – אז, הקיפאון ממתין בסבלנות לקבל פניכם ולהקפיא את הפריפריאלים שלכם וזה כבר הרבה פחות נעים...).
כמה פשוט, לחץ השלפוחית ״יודע״ מתי לשלח אותנו לשחרור השתן.
במעבר סקאלות חד (מהשלפוחית הקטנה לחקלאות הגדולה), אך באותו ניחוח - החומר ממנו חשוב להפטר, השתן, הוא אותו חומר דישון (השתנן, או אוריאה), שמאפשר לחקלאים לגדל הרבה יותר יבול ולהאכיל את אוכלוסיית האנושות הגדלה במהירות. זהו הרעיון הגאוני בבסיס המהפכה הירוקה.
4 צפייה בגלריה
תרשים המתאר את השפעות דישון היתר על האקלים, הסביבה, בריאות האדם והכלכלה
(איור: באדיבות פרופ' אביגדור אבלסון)
אבל, אליה וקוץ בה - מתברר שהמצב מסובך והחקלאים לא ממש יודעים לקבוע מהו דישון אופטימלי - פחות מדי משמעו יבול מופחת, ויותר מדי גורם לבזבוז בעלויות גבוהות של דשנים ועלול לפגוע באיכות היבול והתפוקה. גרוע מכך, בעיה הרבה יותר חריפה של עודף דישון היא הנזקים הקשים שנגרמים לאקלים, לסביבה, לבריאות האדם ולכלכלה (איור 1). מחקרים מדעיים עדכניים מצביעים על בעיית דישון היתר כאחת הבעיות הסביבתיות החמורות ביותר, אשר משבשת מחזורי חומרים ברמה הגלובלית ומסכנת את תפקודו של כדור הארץ אף יותר מאשר משבר האקלים (איור X - הסבר בסוף הכתבה). כלומר, למרות שדישון היתר הוא אחד האתגרים הגדולים ביותר שעומדים בפני האנושות, הוא עדיין נסתר מעין הציבור.
הנזקים הסביבתיים, כלכליים ובריאותיים של עודפי דשנים
דישון הוא הוספה של דשנים חנקניים (כמו האוריאה והאמון), פוספטים (זרחן) ואשלגן לקרקע והוא חשוב ביותר לצורך הפקת יבולים מקסימליים. הדשנים החנקניים הם החשובים ביותר, אך גם בעלי ההשפעות הסביבתיות הקשות ביותר, כאשר הם בעודף. מעשית, העדר יכולת הניטור והבקרה על הדשנים גורם לשחרור עודפים של למעלה מ-50% ברמה העולמית. המשמעות של העודפים האלה היא, כאמור, נזקים קשים לאקלים ולסביבה, לכלכלה ובכלל לאינטרס האדם.
נזקי הדשנים העודפים (איורים 1-2) הם עצומים בסקאלה עולמית: החל מתופעות של ׳פריחת אצות פוגעניות׳ (harmful algal blooms), ליחת ים (sea snot), וגאות אדומה (red tide), דרך ׳אזורים מתים׳ באגמים וימים (‘dead zones’), זיהומי מי תהום וסגירת בארות, ועד לשינוי המבנה והדינמיקה של אקוסיסטמות טבעיות, פגיעה בשכבת האוזון והאצת משבר האקלים.
אחד הנזקים הסביבתיים החמורים ביותר של דישון היתר שהשלכותיו הקשות מגיעות עמוק אל משבר האקלים, הוא הפליטות המוגברות של גז הצחוק, שהוא גז חממה חזק ביותר (חזק פי 300 ויותר מגז הפחמן הדו-חמצני). מעבר לתרומתו הנכבדת למשבר האקלים, גז הצחוק פוגע גם בשכבת האוזון אשר מגינה עלינו מפני קרינת ה-UV המסרטנת ונזקים בריאותיים נוספים.
המקור האנתרופוגני העיקרי של ׳גז הצחוק׳ (גז החמצן הדו-חנקני ;N2O) הוא עודף של דשנים חנקניים (מקור נוסף הוא צואת בעלי החיים בתעשיית הבשר והחלב, אך לא נעסוק בו כאן). דשנים חנקניים הופכים לגז צחוק המשתחרר מקרקעות חקלאיות בעקבות פעילות מיקרוביאלית בקרקע, או ייצור הגז באזורים מתים בים, שגם הם נוצרים, כאמור, עקב דישון יתר (איור 2). פליטות ׳גז הצחוק׳ ממקורות אנתרופוגניים עלו בקצב מואץ, בעיקר מאז ה-״מהפכה הירוקה״. מחקר שהתפרסם בעיתון המדעי היוקרתי Nature קובע שההצטברות המהירה של גז הצחוק באטמוספירה מציבה את כדור הארץ על מסלול מואץ מסוכן של התחממות.
אך למרות החשיבות העצומה של גז הצחוק כגורם מזיק לאקלים ולבריאות האדם, הוא נשאר בצל ואיננו מופיע בממשקי מדיניות הקובעים את דרכי התמודדות עם משבר האקלים. גרוע מכך, קצב עליית ריכוזי ״גז הצחוק״ גבוה בהרבה מכל התחזיות והתרחישים של התמודדות עם משבר האקלים. המשמעות המדאיגה היא שריכוזי ״הגז המצחיק״ צפויים להוביל לתוצאות עצובות מאוד של התחממות גלובלית בלמעלה מ-3 מעלות צלזיוס, שהנזקים הכלכליים העצומים שלה יתבטאו בהיקפים של טריליוני דולר וימדדו בירידות של עשרות אחוזים בהיקף הכלכלות של כל מדינות העולם. בנוסף, יש את הנזקים הכלכליים של המפגעים האקולוגיים והבריאותיים, שאף הם בסדרי גודל של מאות מיליארדי דולרים וכוללים נזקים כלכליים של הגאות האדומה ומפגעי אצות אחרים הפוגעים באיכות מי שתיה, חקלאות ימית ובריאות הציבור, והנזקים של האזורים המתים באגמים וימים הגורמים, בין השאר, לתמותות דגים ובעלי חיים אחרים.
היגיון מאחורי האבסורד
ממצאי דו״ח ״הכלכלה של המגוון הביולוגי״, שיצא לאחרונה ואשר נכתב על ידי אחד הכלכלנים המובילים בעולם, פרופ׳ דאסגופטה (Prof. Partha Dasgupta) מאוניברסיטת קיימברידג׳, מראים שמתוך כ-700 מיליארד דולר של סובסידיות שמדינות העולם מעבירות לחקלאות, רק 1% בלבד מוקצה לפעולות שמטרתן לשפר את המצב הסביבתי. כל שאר הסובסידיות (שחלק לא מבוטל מהן מוקצה לדישון יתר) מסבסדות מפגעים סביבתיים שפוגעים בבריאות האדם ובכלכלה, והיקף נזקיהם מוערך ב-4 עד 6 טריליון דולר לשנה. כלומר, למרות הנזקים הכבדים הידועים של דישון היתר, ממשלות רבות לא רק שאינן נוקטות בצעדים למיגור התופעה, אלא עדיין תומכות בפעילות המזיקה הזו.
בניגוד לשערוריות סביבתיות רבות, הסיפור האבסורדי של ׳דישון היתר׳ נובע ממגבלות טכניות, שמקשות על החקלאים והרגולטור, כאחד, לקבוע מהו דישון מדויק; אין עדיין בנמצא מערכות ניטור ובקרה יעילות ואמינות שיכולות לידע את החקלאים מהי כמות הדשן המדויקת שהיבולים צריכים. באין מערכת כזו, אך טבעי שחקלאים יעדיפו לפזר דשנים בעודף כדי להיות ׳על הצד הבטוח׳ של השגת היבול המקסימלי. עם זאת, הבורות של מקבלי ההחלטות בכל הנוגע לנזקים של דישון היתר, מביאה לכך שמקבלי ההחלטות אינם מנסים להתמודד עם הבעיה באופן הולם, והראייה לכך היא היקף הסובסידיות העצום שמוקצה לדשנים כימיים בחקלאות.
מה ניתן לעשות בהתמודדות עם דישון היתר?
יש מספר כיווני פעולה שניתן לנקוט כדי לצמצם משמעותית את המשך הבעיה העולמית של דישון היתר והנזקים הנלווים אליו. ראשית, חייבים לצמצם את הפער בין הידע המדעי הקיים בנושא לבין חוסר הידע המוחלט (והעדר מודעות לבעיה) בקרב הציבור ומקבלי ההחלטות. כלומר, הגיעה העת להוציא את ׳דישון היתר מהפינה החשוכה שלו ולהציב אותו אל מול אור הזרקורים כדי שהציבור ומקבלי ההחלטות יהיו מודעים לנזקים הקשים שלו. שנית, חשוב להשקיע משאבים בפיתוח והטמעה של טכנולוגיות ׳חקלאות מדויקת׳ שמאפשרות שליטה על כמות הדשנים ויכולות לסייע בניטור ובקרה כדי להגיע לדישון אופטימלי. קיימות היום מספר שיטות, אך הן עדיין לא פותרות את הבעיה בזמן אמת ואינן מאפשרות רגולציה יעילה. לבסוף, צעד דחוף וחשוב, ביטול הסובסידיות שמאפשרות את דישון היתר.
לסיכום. דישון מדויק יכול לסייע בהתמודדות עם משבר האקלים כבר בטווחי זמן קצרים. יתר על כן, דישון מבוקר יחסוך סכומי עתק שמבוזבזים על ערב רב של צרות סביבתיות הנובעות מזיהום סביבתי בדשנים וגורמות לנזקים בריאותיים וכלכליים קשים. הגיע העת שמקבלי החלטות יבינו את הקשר בין סיבסוד הדשנים שמשוחררים בעודף ומגוון הנזקים הסביבתיים, בריאותיים וכלכליים הנובעים מדישון יתר, יעצרו את הסבסוד וישקיעו את המשאבים הפיננסיים בפיתוח שיטות יעילות לבקרת דישון ורגולציה יעילה שתמנע דישון יתר.
פרופ׳ אביגדור אבלסון הוא אקולוג ימי ומומחה למדעי הסביבה בביה״ס לזואולוגיה של אוניברסיטת תל אביב. גילוי נאות - פרופ׳ אבלסון מעורב במיזם חדשני המפתח מערכת טכנולוגית שמטרתה להתגבר על אתגר הניטור בזמן אמת של דשנים בקרקע וצמצום הנזקים של דישון יתר
*ההסבר לאיור X - איור שהוא הציר המרכזי בסרטו של דייויד אטנבורו, ״מעבר לכל גבול״ (בנטפליקס), הבוחן את קריסת המגוון הביולוגי בכדור הארץ ואת הדרכים למנוע את המשבר הנובע מקריסה כזו. האיור מציג את עודף הדשנים, במיוחד חנקניים, כאחד האיומים המרכזיים שמסכנים את הפלנטה ונמצא כבר באזור האדום שמעבר לספק.
האיור מתוך Steffen et al. 2015:
Planetary boundaries: Guiding human development on a changing planet . Science 13 Feb 2015ת Vol. 347, Issue 6223 DOI: 10.1126/science.1259855
