בשבועות האחרונים סוף סוף המרנו את הטבילה בים – באמבטיות חמות, שהולמות יותר את חודשי החורף. אבל יש מי שנהנים משני המנהגים האלה גם יחד: שני מיני כרישים שעלו על אטרקציה מקומית, וששוחים להם בתוך זרמי המים החמים שיוצאים מתחנות הכוח בחדרה, באשקלון ובאשדוד. אם התיאור הזה מעורר בכם בהלה, חשוב שתדעו שהכרישים – שחיוניים לבריאותה של אוכלוסיית הדגים כולה – הם דווקא אלה שצריכים לפחד מאיתנו.
ב-50 השנים האחרונות מספר הכרישים בעולם ירד בכ-71 אחוז, בעיקר בשל נזקי תעשיית הדיג. הנתון הזה הופך למזוויע עוד יותר, כשמבינים שחלק גדול מהכרישים שנפגעים מדיג מתים "בטעות" – כלומר, נתפסים ברשתות ובפיתיונות הדייגים שמטרתם הייתה לתפוס דגים אחרים. מה קורה לאותו שלל לוואי? הכרישים שנתפסו מושלכים חזרה לים – מתים או גוססים.
מטרתו של פיתוח חדש, שפורסם לאחרונה בכתב-העת המדעי Current Biology, היא להגן על בעלי-הסנפיר הללו בעזרת אביזר בשם "מגן כריש" (SharkGuard) שממוקם מעל פיתיון הדייגים ושמשדר אותות חשמליים שמרחיקים את הכרישים. ואכן, במחקר התגלה שהמכשיר מפחית בכ-90 אחוז את מספר הכרישים שנתפסים בקרסי הפיתיונות. האם מכאן תבוא הישועה לטורפים הימיים?
חשמל זורם בסנפיריך
עד לעשורים האחרונים, כשבני האדם החלו לאיים על קיומם – כרישים הספיקו לשכשך במימי האוקיינוסים והימים במשך תקופה לא מבוטלת: 450 מיליון שנה. היצורים הוותיקים האלה הם חלק ממחלקה קדומה שנקראת דגי סחוס – דגים שהשלד שלהם בנוי מסחוס ולא מעצם. במחלקת דגי הסחוס נמצאת גם סדרת הבטאים (Batoidea) – דגים שטוחים שהמוכרים מתוכם הם הטריגוניים (Dasyatidae), שנודעים בכינוי "חתולי ים".
לכרישים ולבטאים יש יכולת יוצאת-דופן: בעזרת חוש מיוחד – הם מזהים את טרפם, אפילו כשזה נמצא מתחת לחול שבקרקעית הים. איך הם עושים את זה? כל יצור חי מייצר שדה חשמלי – ולעומת בעלי חיים אחרים, כמונו למשל, לכרישים ולבטאים יש יכולת לחוש בשדות החשמליים של היצורים שמסביבם. האיבר שמאפשר להם את הפלא הזה נקרא אמפולת לורנציני, והוא מורכב מתעלות קטנות ומלאות-ג'ל, שמחברות את החיישנים שבראש הכרישים – לסביבה החיצונית.
המכשיר החדש משתמש באותו חוש חשמלי כדי לשמור על הכרישים מפנינו ולמנוע את תפיסתם בפיתיון הדייגים. הפיתוח עושה זאת באמצעות שחרור פעימה חשמלית חזקה שמייצרת עומס על החיישנים של הכרישים; כך, הם מתרחקים מהאזור.
החוקרים בחנו את יעילותו של המכשיר החדש על גבי שתי ספינות שעוסקות בדיג טונה כחולת סנפיר (Thunnus thynnus) בחופי צרפת. הספינות האלה דגות באמצעות מערך קרסים צף (לונג-ליין) – מכשיר שמורכב מחוט מרכזי שממנו נתלים מאות קרסים עם פיתיונות.
"השיטה הזאת מקובלת מאוד ברחבי העולם", מסבירה עדי ברש, דוקטורנטית באוניברסיטת חיפה ויו"ר עמותת "כרישים בישראל", "וכך יוצא שדיג בלונג ליין הוא הענף שבו נתפסת הכמות הגדולה ביותר של כרישים". לדברי ברש, השיטה הזאת גורמת להרג נרחב. "לרוב, מערך הקרסים פרוש לאורך הלילה, וכשהדייגים חוזרים ורוצים לשחרר את הכרישים שנתפסו – הם כבר מתים. בשל כך, מניעת התפיסה שלהם מלכתחילה היא משמעותית מאוד".
במחקר החדש, הספינות יצאו ל-11 מסעות, כשבכל מסע כל ספינה השתמשה במערך של כ-1,000 קרסים עם פיתיונות של סרדינים: חצי מהם מצוידים במגן כריש, וחצי רגילים.
יכולות של כריש
מסקנות הניסוי היו ברורות: 91.3 אחוז פחות כרישים ו-71.3 אחוז פחות בטאים נתפסו בקרסים שעליהם הולבש מגן כריש. הרתיעה של הכרישים מהמכשיר מתבטאת בעיוות רגעי של גופם, שלאחריו הם פשוט שוחים הלאה ומתרחקים מאזור הציד.
בימים אלה המכשיר נמצא בתהליך ניסוי ופיתוח. לפני שהוא יופץ לשימוש מסחרי רחב, מתוכננים לו עוד מספר שדרוגים: החברה עתידה להפוך אותו לקטן יותר, זול יותר ופשוט יותר לשימוש. היא תעשה זאת, למשל, בעזרת החלפת שיטת הטעינה שלו: בעוד שבימים אלה המכשיר מצויד בסוללות שאותן הדייגים נאלצים להחליף בכל כמה שבועות, בחברה עומלים על פיתוח טעינה אלחוטית שלו – שתהפוך אותו לנוח ויעיל יותר לשימוש.
ויש גם שתי בעיות שצריך להתייחס אליהן: כמות דגי הטונה שנתפסה במחקר הייתה קטנה מהרגיל לעונה, ואם יימצא קשר מובהק בין הכמות הנמוכה לבין המכשיר החדש – המפתחים יצטרכו לעשות מאמצים נוספים לשיפורו. בנוסף, החוקרים חוששים מכך שהכרישים עלולים להתרגל למכשיר, ולחזור לתפוס את הפיתיונות.
"לכרישים יש יכולת למידה משמעותית, ולמרות שמכשירים כאלה אכן מעוררים בהם רתיעה בהתחלה – בשלב מסוים הם גם מתרגלים אליהם", מעידה ברש. "פיתוחים שונים שכללו מתכות ומגנטים הפסיקו לעבוד עליהם. בשל כך, צריך לבחון את מגן הכריש לאורך זמן, ואם המפתחים הצליחו ליצור מכשיר שבאמת עובד, זה נהדר".
לחוס על דגי הסחוס
ומה המצב בישראל, עם אותם הכרישים ששוחים בחופינו? אז מסתבר שעל אף האמבטיות החמות, הם לא כל כך מרוצים כאן: הים התיכון נחשב למקום הגרוע ביותר בעולם עבור כרישים ובטאים. "מעל חצי מהמינים של הכרישים והבטאים נמצאים בסיכון בים התיכון בשל עומס אנושי גבוה ותוכניות שימור מעטות מדי", מספרת ברש. "מאז 2005 כרישים ובטאים נכנסו לרשימת המינים המוגנים בישראל, אבל הדיג הלא-מכוון שלהם הוא תופעה שקשה לצמצם".
לדברי ברש, דייגים ברחבי העולם משתמשים כבר כיום באמצעים שעשויים לעזור גם לנו – עד שהפיתוח החדש יושק. אחד מהם הוא TED (Turtle Excluder Device), מכשיר שמאפשר לבעלי חיים גדולים כמו צבי ים או כרישים לצאת ממכמורת דיג נגררת (שיטה שבה רשת דיג גדולה נגררת על הקרקע הימית באמצעות ספינה); באזורים שונים בעולם, חובת השימוש במכשיר זה כבר מעוגנת בחוק. שיטה נוספת שנמצאת כבר בשימוש במקומות אחרים בעולם היא להחליף את הקרסים המעוקלים בקרסים מעוגלים, שבשל צורתם – גורמים לפגיעה פחותה בכרישים.
"שחרור נכון של כרישים ובטאים שנתפסו דורש הכשרה ולימוד; דייגים רבים, שלא מוכשרים לכך – משחררים את אותם הדגים בצורה שלא מונעת את הפגיעה האנושה בהם", מספרת ברש. "בנוסף, יש גם דייגים שרואים בכרישים הפרעה לדיג ולכן הם מעדיפים שלא ישרדו. על כן, מניעת תפיסה של כרישים ובטאים תעזור גם לדייגים עצמם". לדבריה, צריך לחשוב איך לעזור לדייגים, לעבוד יחד איתם ולפתח שיטת דיג שמתאימה לאזור שלנו. "השמירה על הכרישים והבטאים היא האינטרס של כולנו", מסכמת ברש.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
