מי שייכנס בימים אלו לדיזנגוף סנטר יכול להתבלבל לרגע. הסנטר, על מבוך מעבריו ושלל חנויותיו, הפך בן לילה, אחרי הטבח המזעזע של ה-7 באוקטובר, לחמ"ל אזרחי ומרחב קהילתי, ולמעשה למרכז חוסן מקומי ולאומי, במובן הרחב והעמוק של המילה.
אבל מי שמכיר את החזון ואת הפעילות של הסנטר בעשור האחרון - לא יופתע, נהפוך הוא. הסנטר, שחרט על דגלו את מודל הקיימות, ואת החיבור בין תועלות סביבתיות לתועלות חברתיות ובין רווח לרווחה - וגילוי נאות, אני מחסידיו של התהליך במקום ויש לי קשר ישיר ושוטף עם מנהלי המקום בנושא, למעשה התאים את עצמו מיד למצב הקיים, כמו שעושות מערכות אקולוגיות בטבע, כל זאת במטרה להמשיך ולקיים את חיינו.
בכניסה לאחד הבניינים של המרכז המסחרי, שהוקם במרכז תל אביב כבר בשנות ה-70 של המאה הקודמת והפך לאחד מהסמלים של העיר, ניצבת עמדת קבלה, ובה תוכלו לשאול ולשמוע על מגוון הפעילויות שמרוכזות פה תחת קורת גג אחת ולהציע רעיונות חדשים או סיוע.
לאורך המסדרונות המפותלים והמפורסמים של המבנה נפרסו ארגזים על ארגזים, ובהם מסודרים בסדר מופתי פרטי הלבשה והנעלה, מוצרי היגיינה, משחקים ועוד, לנשים ולגברים, לילדים ולמבוגרים, עבור תושבי העוטף שפונו למלונות בתל אביב או התפנו לדירות בעיר.
בד בבד, מתארגנים בשטח כל הזמן משלוחים של חבילות לחיילים, לחיילות ולמפונים באזורים אחרים. ברחבות השונות ובמעברים התת קרקעיים מצדו האחד של הרחוב לצדו השני, נפתחו פינות משחק ויצירה, קולנוע עם סרטי דיסני, מרחב למופעים או לשעת סיפור, אזור לתנועה ולפעילות ספורט ועוד ועוד. כל אלו לטובת משפחות המפונים ולצרכי הקהילה המקומית.
חלל נוסף הפך למרחב שיח וטיפול רגשי, ובמקום אחר יש אפשרות ליהנות מטיפולים אלטרנטיביים. כל הפעילות הזו, שיזמו ומקיימים הנהלת הסנטר והציבור הרחב שמתגורר סביב, הפכו את המקום לחמ"ל האזרחי השני בגודלו בארץ אחרי החמ"ל של "אחים לנשק" באקספו תל אביב, ובו בזמן למתחם הפוגה ענק.
אם לומר את האמת, בימים אלו מדינת ישראל כולה הפכה לחמ"ל אזרחי אחד גדול. אנשים מן הישוב המבשלים בבית או במרכזים שונים לצד מסעדות גדולות וקטנות, מכינים מנות לחיילות ולחיילים בכל רחבי הארץ ולמפונים מיישובי העוטף; אזרחים רבים תורמים ציוד וכספים, ואחרים הפכו להיות נהגים לעת מוצא; מתנדבים שבאים לסייע בהפעלה ובטיפול ועוד ועוד. ובכל זאת, קניון מסחרי שהופך למרכז חוסן מקומי ולאומי, הוא לא עניין של מה בכך.
כבר לפני כעשור, דיזינגוף סנטר, בהובלת המנהלים והבעלים דן ואלון פילץ, חרט על דגלו את מודל הקיימות, מודל שבמרכזו היכולת לספק את צרכנו היום בצורה מיטבית תוך שאנו מאפשרים גם לדורות הבאים אחרינו להבטיח את צורכיהם ולקיים את חייהם, וזאת על ידי שקלול של היבטים סביבתיים, חברתיים וכלכליים.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןיתרה מכך, בימים כתיקונם הסנטר מצליח להוציא את התאוריה המורכבת מהכוח אל הפועל ולפרוט אותה לפרטים הלכה למעשה. זאת ועוד, הוא משכיל לחבר בין אימפקט סביבתי - בין היתר מתקיימים בסנטר מהלכים נרחבים להפחתת השימוש במשאבים כמו חשמל ומים ולהפחתת הפליטות לסביבה של פסולת או גזי חממה, לצד בית ספר לקיימות לילדים ולמבוגרים וחממה ליזמים בתחום ועוד, והשפעה חברתית – ממודל ייחודי של העסקת עובדי שירות, על כל התנאים המשתמעים מכך, עבור בהיותו בית לארגונים ויזמים חברתיים שונים ועד לפעילות קהילתית שוטפת בקניון ומחוץ לו, ליצירה של עוגן ואפילו מנוף כלכלי. ומדובר במודל ייחודי לא רק במחוזותינו אלא אפילו ברמה העולמית.
האנשים, התפיסות, המערך החברתי-קהילתי, הכלים והניסיון שהסנטר צבר לאורך השנים בקידום הקיימות, הם אלו שעמדו לרשותם ולרשותנו ותורגמו לפעילות יוצאת הדופן שלהם בימים אלו. המודל הזה יכול לשמש אותנו: בסנטר, בישראל ובעולם כולו, גם בהתמודדות עם משברים גדולים אחרים שעומדים לפתחנו, למשל היערכות לגלי חום או הצפות כתוצאה משינויי האקלים. אך לפני הכל, הוא מוכיח לנו שאנשים טובים שחושבים על טוב משותף יכולים לשנות עולמות.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספרים "המשבר הגדול – עידן האדם: בין מבט מקרוסקופי למבט מיקרוסקופי"(פרדס, 2023) ו"צריך לקיים – אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
