המנהיג היווני הקדום, המוכר כיום בשם הלוחם "גריפין", גדל ככל הנראה סביב עיר החוף שבה שלט במרוצת השנים. כך עולה ממחקר חדש שערכו ארכיאולוגים מאוניברסיטת סינסינטי. לפני כמה שנים, במחקר קודם, שוחזרו פניו של הלוחם, שחי לפני כ-3,500 שנה.
הממצאים הם חלק משלושה מחקרים שפורסמו בכתב העת Science, שבדקו את הדנ"א של הלוחם "גריפין" ו-726 אנשים נוספים שחיו לפני ובמהלך תקופת הברונזה, זאת על מנת להרחיב את הידע על מקורותיהם ותנועותיהם על פני שלוש יבשות המקיפות את הים התיכון. חוקרים מאוניברסיטת הרווארד, בשיתוף מומחים מרחבי העולם, הראו שלפני בין 5,000 ל-7,000 שנים, אנשים ילדי הקווקז, אזור הנמצא בין הים השחור והכספי, עברו מערבה לאנטוליה (כיום טורקיה) וצפונה אל ערבות מזרח אירופה.
בנוסף, לפני כ-5,000 שנים, בני אדם ממזרח אירופה נדדו ביבשת אירופה, משם אל מערב אסיה ולבסוף חזרו לקווקז. הם הצטרפו לאוכלוסיות מקומיות ויצרו מגוון תרבותי שממנו צמחו דוברי השפה היוונית, הפליאו-בלקנית והאלבנית. "כשאנחנו מסתכלים על עלייתה של הציוויליזציה המיקנית, הדנ"א העתיק תומך ברעיון שזו הייתה תופעה מקומית ולא משהו שיובא מבחוץ. למעשה, פיתוח המדינה על ידי המיקנים בוצע על ידי יליד יוון", אמר פרופ' ג'ק דיוויס, מומחה לארכיאולוגיה יוונית ומי שנמנה על מחברי המחקר.
כאמור, בין השרידים שנבדקו לצורך ניתוח הדנ"א, היו גם שרידיו של הלוחם "גריפין", שקברו התגלה ב-2015 על ידי פרופ' דייויס ורעייתו, ד"ר שרון סטוקר. השניים, מצאו את הקבר מתחת למטע זיתים בפילוס, עיר חוף בדרום יוון. הבדיקה לשרידים קבעה כי הם שייכים לצעיר בטווח הגילים 35-30, בעוד שקברו הכיל בין היתר כלי נשק קרים, שריון ויצירות אמנות יקרות, כולל לוח שנהב שעליו דמותו של גריפין - חיה מיתולוגית בעלת גוף ורגליים אחוריות של אריה, וראש, כנפיים ורגליים קדמיות של עיט - אשר נתן ללוחם את כינויו.
התגלית הארכיאולוגית הוכרזה כגדולה ביותר ביוון ב-50 השנים האחרונות, והמשיכה את המסורת של אוניברסיטת סינסינטי, בכל הנוגע לגילויים שאותרו על ידי צוותים מטעמה ביוון. בשנת 2016, פרופ' דייויס וד"ר סטוקר פנו לפרופ' לאנתרופולוגיה מאוניברסיטת אריזונה, לין שפארץ, כדי לשחזר את תכונות הלוחם. כעת, בדיקה נוספת המבוצעת באמצעות הדנ"א העתיק, עוזרת לאסוף עוד פרטים על חייו של הלוחם "גריפין" ביוון לפני 3,500 שנים. "הוא היה איש צעיר ועשיר, שמילא תפקידים שונים בתחום הדת והקדושה, תוך שהוא מתפקד כלוחם מצטיין וכמנהיג של בני עמו", אמרה ד"ר סטוקר. "הוא היה אחד המלכים הראשונים של פילוס בתקופה המיקנית. עד אז היו משפחות אצולה מתחרות, מה שמסביר מדוע היו באותה העת קברי כוורת דמויי כיפה רבים. הלוחם 'גריפין' היה אחד האנשים הראשונים שאיחדו את כל הפונקציות הללו בתוך החברה".
כמו ב-2016, גם כעת, חזרו צמד החוקרים לפרופ' שפארץ כדי לבחון את שרידי הדנ"א, בכדי להסתכל על הקשרים הגנטיים ולהבין מהיכן הגיעו היוונים. "קשה לחקור את הקברים המיקניים מכיוון שטקסי המתים שלהם כללו מספר אנשים שנקברו, אם כי כל אחד בנפרד, באותו מבנה, ששימש דורות רבים", אמרה פרופ' שפארץ, שדגמה את גופת הלוחם "גריפין" באזור הגולגולת, ליד האוזן הפנימית, שכן שם נשמר הדנ"א בצורה המיטבית לרוב.
דנ"א עתיק הוא כלי רב עוצמה עבור חוקרים מכיוון שהוא יכול לשפוך אור על האופן שבו אנשים קשורים זה לזה וכן למקומות שבהם חיו. "סוג זה של מחקר הוא קריטי להבנתנו את ההיסטוריה העתיקה של האזור ואת תפקידם של המיקנים ביצירת ההיסטוריה הזו", הוסיפה פרופ' שפארץ. היא העבירה את הדגימות לניתוח איזוטופי כדי ללמוד עוד על התזונה של היוונים הקדמונים בפילוס וגילתה שזכרים צרכו יותר חלבון מנשים, בין אם מדובר על כאלה שנטמנו בסוג קבורה דומה או שונה, כשהדבר נובע מכך שדיאטות עשירות בחלבון נחשבו באותם ימים למדד של תזונה טובה, שלעתים קרובות נקשר עם מעמד גבוה ועושר רב.
"ממצאים אלה תואמים את מה שאנו יודעים על טקסים יווניים עתיקים. לדוגמה, השתתפותם של גברים בסעודות שבהן נצרך בשר מתועדת, אך השתתפותן של נשים באירועים מסג זה כמעט ולא התרחשה", הסבירה פרופ' שפארץ. "אנחנו מתעניינים ביחסים בין האנשים הקבורים בפילוס לבין האוכלוסייה הרחבה יותר. דנ"א עתיק מהווה את הדרך היחידה לבסס את היחסים האלה", הוסיף פרופ' דיוויס. הגילויים המשמעותיים במחקר הנוכחי, חיזקו את השערת החוקרים על כך שהלוחם "גריפין" הגיע מהאזור שבו ישלוט בשלב מאוחר יותר ולא היה פולש או נולד מחוץ לגבולות העיר שלחופיה הדרומיים של יוון.