אחת התרופות שסין המליצה עליהן כטיפול במקרים חמורים של קורונה הייתה כזו שעשויה להישמע משונה עבור מערביים: זריקה שמכילה נוזל כיס מרה של דובים. בחומר זה נעשה שימוש נרחב במסגרת הרפואה הסינית המסורתית, אך הפקתו גורמת לדובים ייסורים קשים, חוזרים ונשנים. עם זאת, מחקר חדש מביא בשורות אופטימיות, ונחשף בו שהצריכה והביקוש לתרופה האכזרית (והפופולרית בעבר) בווייטנאם ירדו בחדות בשנים האחרונות, והביקוש לחלופות צמחיות מסורתיות או לתחליפים סינתטיים הולך ועולה. כיצד זה קרה?
"תחילת השימוש בנוזל המרה של דובים הייתה כנראה ברפואה המקומית הכפרית באזורים שונים במזרח אסיה, שם אנשים משתמשים בכל מה שהם יכולים להשיג כדי לנסות לשמור על הבריאות", מסביר אייל שפרינגר, מטפל ותיק ברפואה סינית המתמחה בתזונה בצמחי מרפא. "הניסיון והידע שנצברים בצורה הזו עוברים מדור לדור".
לדבריו, חומרים זמינים כגון צמחים נחשבים לתרופות פשוטות (בדומה לשימוש המסורתי בתה נענע נגד כאבי ראש, למשל), בעוד חומרים שמקורם הוא בחיות בר שהמגע איתן נדיר ומסוכן נחשבים לחזקים יותר מבחינה רפואית. "קיימת גם תפיסה שלפיה אפשר 'לרכוש' את התכונות שמיוחסות לבעל החיים דרך השימוש בחלקיו - אם זה כוח, זריזות או און מיני. הדוב הוא בעל חיים חזק, שיודע לשרוד ללא אכילה בחורף ושיכול לאכול מגוון גדול של מזונות בלי לפגוע במערכת העיכול, ולכן הרעיון הוא שצריכה של חומרים שמקורם בדוב עוזרת להישרדות".
לדברי שפרינגר, השימוש בנוזל המרה של הדוב מתקשר לעקרונות היין והיאנג ברפואה הסינית: יין הוא האיכות הקרה, היורדת מטה והאיטית, בעוד שהיאנג הוא חם, אקטיבי ועולה מעלה - והשניים נחשבים לאיכויות מנוגדות אך משלימות. "הדוב, כטורף חזק, נחשב לבעל חיים 'יאנג' מאוד, בעוד שבתפיסה הסינית הטעם המר הוא מקרר ויורד מטה", הוא אומר. "לכן, התפיסה היא שכיס המרה שבתוך הדוב מכיל חומר מרוכז שמאזן את בעל החיים מבפנים. לפי רעיון זה, אין דבר עוצמתי יותר מנוזל המרה של הדוב כדי לאזן מצבים של עודף יאנג - ואכן, כל המחלות שמטפלים בהן באמצעות נוזל מרה הן מחלות של חום או של פעילות יתר עצבית, כמו דלקות, זיהומי מעיים וכבד או פרכוסים בילדים".
יש לציין שבמקרה של נוזל המרה של הדובים, יש גם ביסוס מדעי-מערבי להשפעתו הרפואית של החומר: הנוזל מכיל רמות גבוהות של חומצה אורסודאוקסיכולית (ששמה מגיעה מהמילה הלטינית לדוב), שנמצאה מחקרית כחומר שעוזר למוסס אבני מרה ולטפל במחלות כבד. עם זאת, אפשר לייצר את החומצה גם באופן סינתטי, ללא פגיעה בדובים - וגרסתה הסינתטית משמשת כתרופה מערבית כבר עשרות שנים.
חוות של סבל בלתי-נגמר
דובים ניצודים עבור נוזל המרה שלהם בסין, וייטנאם, מיאנמר, לאוס ודרום קוריאה. במשך מאות שנים ציידים היו יוצאים אל הטבע, צדים דובים ומפיקים מהם את נוזל המרה שלהם. אך עלייה בביקוש לנוזל גרמה לפתיחת חוות דובים מסחריות, תחילה בסין בשנות ה-80 ואחר כך בווייטנאם בשנות ה-90. שני סוגי הדובים העיקריים שניצודים ומוחזקים בחוות הם הדוב השחור האסייתי והדוב המלאי (הידועים גם כדוב הירח ודוב השמש), מינים שמסווגים כפגיעים להכחדה. לפי הערכות, כיום נמצאים בחוות בסין יותר מ-10,000 דובים.
הדובים שנמצאים בחוות נלקחים מסביבתם הטבעית, מה שיוצר סכנה של צמצום אוכלוסיית הדובים בטבע – אך מעבר לכך, מדובר בסוגיית התעללות בבעלי חיים. מרבית הדובים בחוות מוחזקים באופן קבוע בכלובים קטנים, שבהם אין להם יכולת לעמוד או להסתובב, והם נשארים כלואים בתוכם במשך עשרות שנים. מצבם הבריאותי של הדובים ירוד לרוב, הם מורעבים ומיובשים, ודיווחים שונים מתארים מראות זוועה של דובים שנותרו ללא פרווה ועם ציפורני רגליים מוארכות מחוסר שימוש. נוזל המרה מוצא מהדובים על ידי קתטר קבוע שמוחדר אליהם או על ידי מחט שמוחדרת לכיס המרה אחת לכמה ימים. קשה לשפוט איזו שיטה אכזרית יותר, אך שתיהן כרוכות בסבל רב, והן חושפות את הדובים לזיהומים שמהם הם פעמים רבות מתים.
חקיקה נגד הידלדלות מהירה
"בשנות ה-90, חוואי דובים התחילו לשווק את נוזל המרה לא רק כתרופה - אלא גם כתוסף בריאות כללי ששמים ביין אורז, והוא הפך לפופולרי מאוד", מספר ד"ר טואן בנדיקסן, ראש השלוחה הווייטנאמית של עמותת Animals Asia, שאחת המטרות המרכזיות שלה היא סגירת כל חוות הדובים הקיימות. "הדרישה לנוזל מרה עלתה, הוא הגיע למחיר של 30-20 דולר למיליליטר, וב-2005 היה ידוע על יותר מ-4,500 דובים בחוות בווייטנאם".
פעילותה של העמותה היא אחת הסיבות שב-2005, ממשלת וייטנאם חוקקה איסור על לכידת דובים נוספים בטבע עבור החוות ועל הוצאת נוזל מרה מהדובים שכבר נמצאים בחוות. "החוק נחקק בעקבות ההתדלדלות המהירה של אוכלוסיית הדובים בטבע וההבנה שהמצב יוצא משליטה", אומר בנדיקסן. מאז חקיקתו, צנח מספר הדובים בחוות בווייטנאם לכ-400.
דעת הקהל משתנה
האיסור על הפקת נוזל מרה בחוות העלה חששות בקרב חוקרים שהירידה בזמינותו של הנוזל תוביל לעלייה בביקוש אליו. עם זאת, המחקר החדש מספק סיבות רבות לאופטימיות. מתוך 2,463 משתתפי המחקר, שמתגוררים בשבעה אזורים שונים בווייטנאם, 31 אחוז אמרו שהם צרכו נוזל מרה בהזדמנות כלשהי בחייהם, בעיקר למטרות רפואיות – אך משיבים ממחוז אחד בלבד (Nghe An) דיווחו על צריכה של נוזל מרה במשך השנה האחרונה. בהתאם, פחות מאחוז אחד מהמשיבים (22 איש) דיווחו שהם צרכו אלכוהול מעורבב עם נוזל מרה בשנה האחרונה.
לצד הצריכה המועטה, שהפכה לפי החוקרים לתופעה "נישתית" בלבד, הבשורה המעודדת באמת היא האפתיות שעליה מדווחים המשיבים בנוגע להפסקת השימוש בחומר: לפי החוקרים, רבים מהמשתתפים טענו שברגע שהחוות הקיימות יחדלו לפעול בווייטנאם הם פשוט יפסיקו לצרוך את החומר, מכיוון שהם לא משתמשים בו הרבה גם ככה. בנוסף, על אף שרבים מהנשאלים מאמינים ביעילותו של נוזל המרה כחומר רפואי, במחקר נמצאה אצל רובם העדפה חזקה לתחליף סינתטי של החומר, כיוון שהפקת החומר מדובים היא לרוב לא סטרילית והוא עלול לכלול זיהומים מסוכנים. לכן, לדברי החוקרים, וייטנאמים שצורכים כיום נוזל מרה יהיו מוכנים ברובם לעבור בעתיד לשימוש בחלופות סינתטיות, בחלופות מסורתיות שמקורם הוא לא מהחי או בפתרונות שמציעה הרפואה המערבית.
הסיבות לירידה זו מגוונות, וכוללות את החקיקה, פעולות של עמותות כמו Animals Asia וכן תמורות חברתיות. "החברה בווייטנאם משתנה ואנשים מודעים יותר בהרבה לסביבה", אומר בנדיקסן. "אחוז הצעירים בווייטנאם הוא גדול, והם קוראים חדשות בינלאומיות, גולשים במדיה החברתית ולומדים בחו"ל. כל הדברים האלה משפיעים על דעת הקהל בנוגע למרת דובים".
ליצור שינוי תפיסתי
חשוב לזכור שעל אף הירידה המשמעותית במספר הדובים שבחוות בווייטנאם מאז החקיקה של 2005 והשינויים בצריכה ובדרישה שעליהם מעיד המחקר, הפרקטיקה האכזרית עדיין נמשכת. לדברי בנדיקסן, חקיקה מוצלחת לבדה לא תספיק להפסקת השימוש בנוזל מרה של דובים בקרב הציבור. "אכיפת חוקים דורשת משאבים רבים, וקשה להתמודד עם פעילות מחתרתית", הוא אומר. "בסופו של דבר, אם אנשים ירצו לצרוך את החומר, הם ימצאו דרך להשיג אותו. לכן, הפתרון לטווח הארוך בווייטנאם ובמקומות אחרים הוא שינוי תפיסתי אצל האוכלוסייה". לדבריו, הדרך להביא לשינוי כזה היא בעזרת תוכניות חינוך שמציגות את האכזריות של החוות, שמדברות על האיסור החוקי ושמציגות חלופות צמחיות שמגיעות מהרפואה המסורתית.
על אף שהרפואה המסורתית הצמחית נחשבת ליעילה פחות מאשר חומרים מהחי, כ-16 אחוז מהנסקרים במחקר העידו על שימוש בתחליף צמחי בשם ורנוניה (Vernonia amygdalina, שמכונה "צמח נוזל מרת דוב"). בנדיקסן וצוותו הפיצו ספר שמפרט חלופות צמחיות לנוזל המרה, והקימו באחד הכפרים שבהם השימוש בנוזל מרה של דובים נותר פופולרי מרפאה מסורתית שמבוססת על רפואה צמחית. הוא מספר שאנשי הכפר החלו לאמץ לאחרונה את השימוש בתחליפים.
"מעבר לכך, חתמנו עם ממשלת ווייטנאם על מסמך הבנות חדש לסגירה של כל חוות הדובים שנותרו", מספר בנדיקסן. לדבריו, עד כה עמותת Animals Asia הצילה מהחוות כמעט 700 דובים והעבירה אותם למקלט שיקומי, שבו הם יכולים להמשיך את חייהם חופשיים מהתעללות. "אנחנו מקווים שעד אפריל כבר נבנה מקלט דובים חדש שיוכל לקלוט את כל הדובים שנציל". נותר רק לקוות שגם בסין – הצרכנית העיקרית של נוזל מרה, שבה קיימות חוות דובים רבות שנותרו חוקיות לחלוטין, יתחילו בקרוב בתהליך הארוך, ושהמנהג האכזרי של שימוש בנוזל המרה של דובים ייעלם לחלוטין מהעולם.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
