לקראת חג הספונג'ה הגדול - הלא הוא פסח, הבתים של רבים מאיתנו קיבלו את הטיפול השנתי שממרק אותם מכל כתמי ופירורי השנה שחלפה. אך בעוד שיהודים מרחבי העולם מנקים את בתיהם במשך שעות וימים עד שהמרצפות כבר שוכחות איך נראה לכלוך, ה"בית" הגדול של כולנו - כדור הארץ, לא זוכה לטיפול אוהב שכזה, ורק צובר בכל שנה עוד ועוד פסולת וזיהום.
לצערנו, ניקיון עולמי כזה הוא נדרש ביותר - במיוחד באזורים מסוימים של הפלנטה. לכבוד החג ריכזנו כמה מהמקומות המזוהמים ביותר בעולם - בין אם מדובר בזיהום של המים, של האוויר או של האדמה, שהיו מרוויחים מאוד מ"ניקיון פסח" – או מכל ניקיון שהוא.
נהר הגנגס, הודו: כמה קדוש, ככה מזוהם
נהר הגנגס, שזורם על פני יותר מ-2,500 קילומטר בצפון הודו, הוא מקום קדוש עבור מעל מיליארד מאמיני דת ההינדואיזם. בו בזמן, הוא גם אחד הנהרות המזוהמים בעולם. לאורך זרימתו הנהר "מוזן" בזיהום ממפעלים שמייצרים כימיקלים, ממפעלי עיבוד טקסטיל ועורות וממקורות תעשייתיים רבים נוספים - כולל אפילו פסולת רפואית מבתי חולים, שמושלכת לתוכו ללא סינון.
בנוסף לכל אלו, גם הדרכים השונות שבהן ההודים סוגדים לנהר מזהמות אותו. הם מגיעים אליו כדי להתקלח ולטהר את עצמם מחטא, ומשליכים לתוכו מנחות של אוכל ופרחים - אך הפרחים מצופים פעמים רבות בכימיקלים כדי לשמור על טריותם, ומונחים בתוך קופסאות קרטון או פלסטיק שלא מתכלות, שעשרות אלפים מהן נסחפות בנהר בכל יום. בנוסף, הגנגס נחשב למקום מועדף לפיזור אפר המת לאחר שריפה טקסית - או אף לשליחת גופת המת ללא שריפה, כשמדובר בילדים.
עודף גבוה של חומר אורגני, שמגיע מכל המקורות השונים הללו - ומסתם זבל שמוצא את דרכו אליו, גורם לכך שבמי הגנגס יש פיצוץ אוכלוסין של חיידקים שניזונים ממנו. למעשה, יש מקומות בגנגס שבהם עומס הקוליפורמים הממוצע, למשל, גבוה פי 37 מהרף העליון שנחשב בטוח בישראל. מעבר לסיכון הבריאותי שטמון בשתייה או רחצה במים עמוסי חיידקים, העודף החיידקי מכלה את החמצן במים - מה שגורם לתמותה רחבה של יצורים שחיים בהם.
ההודים מודעים לבעיית הלכלוך שיש ל"אמא גנגה", כפי שהם מכנים את הנהר בצורתו המואנשת כאלָה, וראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, הבטיח עוד ב-2015 להשקיע 3 מיליארד דולר בניקוי הנהר תוך חמש שנים. עם זאת, הכסף המובטח לא הגיע ליעדו, ומבקרים רבים אומרים שמצב הנהר כיום גרוע אף יותר ממה שהוא היה בזמן שההבטחה ניתנה.
להור, פקיסטן: היכן שלנשום זה רע לבריאות
אפשר לבחור שלא לרחוץ בנהר מזוהם, אבל לאן אפשר לברוח כשהאוויר עצמו מלא בחלקיקים שיכולים להרוג אותך? הזוכה בתואר המפוקפק "העיר עם זיהום האוויר הכבד ביותר בעולם" לשנת 2022 היא להור (Lahore) שבפקיסטן. זאת לפי דו"ח שוויצרי שפורסם לאחרונה, שכלל מידע מ-30 אלף בקרי איכות אוויר שמוקמו ב-131 ארצות, שהתמקד בזיהום אוויר מסוכן מסוג PM2.5 – חלקיקים מזהמים בעלי קוטר של עד 2.5 מיקרון, שחשיפה אליהם נקשרה לעלייה בסיכון לבעיות בריאותיות רבות, בהן מחלות ריאה, פגיעה קוגניטיבית מחלות לב וסרטן. הזיהום בעיר כה חריף, שהוא מקשה על הראות ופוגע בהמראות ובנחיתות של מטוסים באזור.
הסיבה לריכוזי ה-PM2.5 הגדולים כל כך באוויר של להור היא שריפה של חומרים שונים – מזהם זה מגיע מארובות מפעלים תעשייתיים, מתנורי פחם ביתיים, ממפעלי אנרגיה שמשתמשים בדלקי מאובנים, מאגזוזים של מכוניות שעושות שימוש בדלק מאיכות ירודה במיוחד ומשרפת פסולת עירונית וחקלאית. למעשה, מאז השנה הקודמת להור קפצה יותר מעשרה מקומות בדירוג הערים המזוהמות: ריכוז החלקיקים המזהמים בה עלה מ-86.5 מיקרוגרם למטר מעוקב של אוויר ב-2021 – ל-97.4 מיקרוגרם למטר מעוקב ב-2022.
קבווה, זמביה: העיר שבה האדמה הורגת
העיר קבווה (Kabwe), שממוקמת במדינה האפריקנית זמביה, מתוארת לא פעם כעיר הרעילה ביותר בעולם. מ-1925 ועד 1994 פעלו בה מכרה ומפעל להתכת עופרת, בתחילה בבעלות בריטית ולאחר מכן בבעלות לאומית – שגרמו לזיהום עופרת אדיר, וכן לזיהומי כרום וכספית גדולים. אבל גם לאחר סגירת המכרה והמפעל, הפסולת שהם יצרו, שמכונה "ההר השחור", לא נוקתה מעולם - ואבק העופרת ממשיך להיסחף באוויר ולהגביר את ריכוז המתכת המסוכנת באזור.
כ-200 אלף איש ואישה חיים כיום בקבווה, ואלו שנחשפים לכמות הגדולה ביותר של עופרת הם הילדים והפעוטות שמשחקים על הקרקע. השפעותיה של הרעלת עופרת הן בלתי הפיכות, וכוללות בין השאר נזק מוחי, נזק לכבד, בעיות שמיעה וראייה ועוד – בעיות שעלולות במקרים חמורים להיות קטלניות. מומחים מעריכים שמעל 95 אחוז מהילדים שמתגוררים בקרבת המכרה סובלים מרמות מסוכנות של עופרת בדם, וכמחצית מהילדים זקוקים להתערבות רפואית דחופה. מאמצי ניקיון של אדמת האזור כבר התחילו, אך הם נמצאים עדיין בצעדיהם הראשונים.
לא רק מעבר לים
המקומות המזוהמים שהזכרנו עד כה יכולים להישמע זרים ומרוחקים, אבל גם אצלנו בישראל קיים זיהום נרחב, שנסחב מפסח לפסח. הנחל המזוהם בישראל כיום הוא נחל שורק, שאליו הוזרמו בשנים האחרונות כ-15 מיליון קוב של מי קולחין ושפכים ממתקני טיהור באזור. על פי החברה להגנת הטבע, עלות זיהום הנחלים למשק הישראלי עומדת על 130 מיליון שקל בשנה. כיום מתבצעים בישראל מאמצים נרחבים לשיקום נחלי ישראל (כשדוגמה טובה היא נחל הקישון, שהפך מהנחל המזוהם בישראל לנחל שבו חיים דגים וחסרי חוליות), אך העבודה הנדרשת עוד מרובה.
גם זיהום האוויר בערי וביישובי ישראל הוא בעיה שבהחלט אי אפשר להתעלם ממנה, מדי שנה, כ-2,000 ישראלים מתים בטרם עת כתוצאה מחשיפה לזיהום אוויר ורבים נוספים מפתחים בעיות בריאותיות. העלויות שנובעות מזיהום האוויר במדינה מגיעות ליותר מ-7 מיליארד דולר בשנה. המקור העיקרי לזיהום אוויר במדינה כיום הוא התחבורה.
כל המקומות ברחבי העולם שהזכרנו ורבים אחרים זקוקים לניקוי דחוף – שגם הסחבה היקרה ביותר בסופרמרקט לא תספיק עבורו. אך כמו שיודעים כל מי שהיו צריכים לנקות כתם עקשן במיוחד, הרבה יותר קל פשוט לא ללכלך מלכתחילה. איך עושים את זה? "הפתרון לכך מגיע גם מלמעלה וגם מלמטה", מסבירה פרופ' אופירה אילון מהחוג לניהול משאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה, מנהלת תחום איכות הסביבה במוסד שמואל נאמן. "יש צורך בחקיקה, ברגולציה ובאכיפה שיגרמו לכך שלא יהיה משתלם לזהם. אבל גם אנחנו, עם תרבות הצריכה שלנו, צריכים להשתנות: עלינו לעשות שימוש חוזר במוצרים, לשתף מוצרים בינינו ולהפחית את הצריכה – לנקוט בקצת ענווה ובקצת התחשבות". כך, נוכל לחיות בעולם נקי, נעים ובריא יותר – ולהקל גם על הדורות הבאים.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
