לפני יותר מעשור, החוקר ג'רארד טלאברה זיהה מין של פרפר בשם נִימְפִית הַחֻרְשָׁף בדרום אמריקה. המיקום הפתיע אותו, ובשל הגילוי יוצא הדופן נערך מחקר בינלאומי מיוחד, שבו השתתפו חוקרים מהמכון הבוטני בברצלונה ומאוניברסיטת הרווארד. החוקרים התחקו אחר נדידתה של אותה "גברת מצוירת" (באנגלית שמו של הפרפר הוא painted lady butterfly).
צוות המחקר שיחזר את מקורם של הפרפרים וגילה שהם קרובים יותר לאוכלוסיות אירופיות ואפריקניות, ולא אמריקניות, מה שחיזק את ההשערה שמדובר על מסע לאורך האוקיינוס האטלנטי. בנוסף, הם רצפו DNA של אבקות שנשאו על ידי הפרפרים, וזיהו מיני צמחים שגדלים רק באפריקה.
באמצעות ניתוח כנפי הפרפר, שהם כמו "טביעת אצבע" של מוצאם, גילו החוקרים שמקור פוטנציאלי לבואם היה במערב אירופה, אולי צרפת או בריטניה, וזו למעשה הפעם הראשונה ששילוב של טכניקות כאלה נמדד על חרקים נודדים.
"בדרך כלל פרפרים מהווים סימן לשבריריות וליופי, אבל המדע מראה לנו שהם עשויים להגיע להישגים מרהיבים", אמר אחד ממחברי המחקר. המסע נאמד ב-4,200 ק"מ – לאורך כ-5 עד 8 ימים ללא עצירות, בשילוב של פעילות כנפיים ו"גלישת רוח", דאייה. בלעדיה, הם היו יכולים להגיע למרחק של מאות ק"מ בלבד. (למחקר המלא - באנגלית)
ומפרפרים, לפיקאיה. פיקאיה הוא סוג נכחד של בעל חיים, המתויג על ידי חוקרים כיצור ימי ומוזר שלא היה דומה לשום דבר אחר שנראה אי פעם. הוא התגלה לראשונה ב-1911 ונחקר במרוצת השנים באמצעות המאובנים שלו, שהתגלו לאורך הדרך, מה שהוביל להמון סימני שאלה.
רק לאחרונה התברר, שכל מה שהיו צריכים לעשות כדי להבין אותו - זה להפוך אותו.
הפיקאיה היה אחד מבעלי החיים הראשונים שפיתחו עמוד שדרה וגודלו היה כגודל כף יד אנושית. הוא מתוארך לתקופה של לפני 508 מיליון שנה והיה בעל גוף פחוס, ראש זעיר וזימים חיצוניים, עליהם הסתכלו כמו אל רגליים.
לדברי החוקרים, ההסתכלות על "מיתר הגב" של החיה, כאל עמוד שדרה ועל הזימים כאל רגליים, הייתה הסתכלות הפוכה מלכתחילה. הגב - התגלה כבטן. השאר? היסטוריה. כל איבר ואיבר בגוף החיה נחקר מחדש דרך המאובנים, וכך גם הייחוס המשפחתי שלה ומיקומה באילן היוחסין האבולוציוני.
ולסיום, העתיד כבר כאן ואיתו מגוון רחב של רובוטים, שעשויים או עלולים לשנות את עולמנו. אבל האם הרובוטים האלה יראו כמונו? יפעלו כמונו? ירגישו לנו אנושיים?
מחקר חדש וקריפי למדי, שפורסם השבוע, מראה כיצד הנראות של הרובוטים עתידה להשתנות ולהתאים את עצמה, אלינו, בני האדם, באמצעות שימוש ב"עור חי". שילוב של תאי עור מתורבתים וסיליקון יעזור לרובוטים להיראות אנושיים יותר בעתיד.
העור עצמו גמיש, יכול "לרפא" את עצמו מחתכים או שריטות, והוא יאפשר להם אפילו "לחייך" כמונו, באמצעות טכניקה של "ניפוח לחיים". מחקרים כאלה פותחים עולם שלם, לא רק לשיפור נראותם של רובוטים בעתיד, אלא גם לקדם את ההבנה האנושית בנוגע למצבים של שיתוק פנים ושיפור איכות חיי אדם.