מוזיאון מאוריצהאוס (Mauritshuis) בהאג מאכלס בין כתליו אוספים של בית המלוכה ההולנדי, אך גם כמה מיצירות המופת של ציירים בעלי שם, ביניהם גם יוהאנס ורמיר - צייר הולנדי שנודע בעיקר בשל ציורו "נערה עם עגיל פנינה", שזכה לכינוי "המונה ליזה ההולנדית".
את יצירת המופת מהמאה ה-17, שצוירה בצבעי שמן על בד קנבס, ניתח צוות מחקר שרצה לבחון מה התהליך שמתרחש במוחו של הצופה בדיוקן האייקוני, כמו גם ביצירות ידועות אחרות. החוקרים גילו שהצופה בציורו של ורמיר שבוי בתופעה נוירולוגית ייחודית לציור הספציפי, אותה כינו "לולאת קשב מתמשכת".
בתופעה זו, עינו של הצופה נמשכת אוטומטית תחילה לעין הנערה, לאחר מכן אל פיה, משם אל הפנינה, ואז שוב חזרה אל העין - מה שיוצר את לולאת הקשב המתמשכת. "התופעה הזו גורמת לצופה להסתכל על הציור הספציפי זמן רב יותר מציורים אחרים שמוצגים במוזיאון ההולנדי", אמר בריאיון לסוכנות הידיעות הצרפתית - מרטין דה מוניק, מייסד שותף ומפתח עסקי ב-Neurensics (סוכנות מחקר עצמאית למדעי המוח, אשר פועלת בהולנד), שנמנה על צוות המחקר.
על ידי מדידת גלי מוח, החוקרים גילו שהפרקונאוס (Precuneus), החלק במוח ששולט על התודעה והזהות האישית, היה המגורה ביותר. דה מוניק אמר כי מדובר במחקר הראשון שהשתמש בסריקת מוח באמצעות בדיקת EEG (אלקטרואנצפלוגרם), שבה נמדדת הפעילות החשמלית במוח וכן בדיקת MRI, במטרה למדוד את התגובה הנוירולוגית בעת צפייה ביצירות אמנות.
3 צפייה בגלריה
הציור "נערה עם עגיל פנינה", עם איור שממחיש כיצד מתקיימת תופעת "לולאת קשב מתמשכת"
(איור: The Mauritshuis museum)
"ההסתכלות הממושכת בציורו של ורמיר, הוא תולדה של יופייה המושך של הנערה. לכן, הציור הזה הפך פופולרי כל כך, על אחת כמה וכמה מבין ציוריו השונים של ורמיר", הסביר דה מוניק.
החוקרים השוו בנוסף את התגובה הנוירולוגית שמתרחשת בעת מבט על הציור המקורי במוזיאון מאוריצהאוס - שנבנה גם הוא במאה ה-17 ונמנה על אתרי המורשת של הולנד - לעומת התבוננות ברפרודוקציות של הציור. הם גילו שהתגובה הרגשית שחווה הצופה הייתה חזקה פי עשרה בצפייה בציור המקורי, לעומת ההעתקים השונים (גם המדויקים שבהם).
"ממצא זה מבליט את החשיבות שיש לצפייה ביצירת אמנות מקורית", אמרה ל-AFP החשיבות של לראות אמנות מקורית, אמרה ל-AFP מרטין גוסלינק, מנהלת מוזיאון מאוריצהאוס. "בין אם זה צילום, ריקוד, או יצירת ציור אייקוני מהמאה ה-17, יש חשיבות רבה לעיסוק באמנות, שכן מדובר בתחום עניין שתורם לפיתוח המוח".
3 צפייה בגלריה
מבקרי מוזיאון מאוריצהאוס מתבוננים בציור "נערה עם עגיל פנינה"
(צילום: Peter Dejong, AP)
למרות שבציוריו משך ורמיר לעתים קרובות את הפוקוס באמצעות פרט אחד ביצירותיו, כששאר הפרטים מסביב מטושטשים יותר, בציור "נערה עם עגיל פנינה" ישנם שלושה מוקדים עיקריים - העין, הפה והפנינה. לדבריה של גוסלינק, זה מה שמבדיל את הציור הזה מציוריו האחרים של ורמיר. "כאן ניתן לראות מישהי שבאמת מסתכלת על הצופה בציור, בעוד שכל שאר הציורים של ורמיר מציגים מישהו שכותב, רוקם או עוסק במלאכות אחרות ולא מיישיר מבט - זה ההבדל העיקרי, שכן הנערה צופה חזרה במי שמתבונן בה", הסבירה גוסלינק.
כעת, מעוניינים החוקרים להרחיב את היריעה גם לציורים אייקוניים נוספים, כמו למשל "המונה ליזה" של ליאונרדו דה וינצ'י, מה שעשוי להוות "יריבות ידידותית" בין שתי היצירות המפורסמות, כך לדבריה של גוסלינק. "יש מי שבוחר לכנות את 'הנערה עם עגיל הפנינה' כ'מונה ליזה של הצפון', אבל אני חושבת שהזמנים משתנים, אז אולי המונה ליזה היא 'נערת הדרום'", התבדחה גוסלינק. על כן, נראה כי צפייה ביצירות אמנות, בדגש על המקוריות שבהן, מגרה את המוח בכמה רמות. הפעולה הזו מעוררת התרגשות, דמיון וגורם לצופה לחשוב לעומק על מה שרואות עיניו - העשרה אולטימטיבית, שמפעילה את מוחו באופן מלא.
