ראש הממשלה, נפתלי בנט, הביא לפסגת האקלים בגלזגו את בשורת הטכנולוגיה. בנט הצהיר על בימת הוועידה, שישראל תאפס את פליטות הפחמן שלה עד שנת 2050, על אף שלא מזמן הממשלה בראשותו קיבלה החלטה הרבה יותר צנועה, בטענה שאיפוס פליטות בלתי אפשרי כרגע. אבל בנט השתכנע, ברגע האחרון, שהיעד אפשרי, למרות שאין לו עדיין תוכנית איך לעשות זאת. השינוי הגיע אחרי שנפגש עם יזמים בתחום ההיי-טק, הפוד-טק, האגרו-טק, הקלינ-טק והקליימטק. בפגישות הוא הבין שהטכנולוגיה, גם אם עדיין לא בשלה או אפילו לא קיימת כרגע, תאפשר לנו לעמוד ביעד.
בנט: "ישראל נמצאת בתחילתה של מהפכה בנושא שינויי אקלים"
(צילום: רויטרס)
למרות החשיבות הסמלית והמעשית בהצהרה של בנט, שמשמעה שאנחנו לוקחים אחריות ומחויבות כחברים באומות העולם, כמו גם התועלות הסביבתיות הרבות שיישום טכנולוגיות נקיות ואקלימיות, כגון מעבר לאנרגיות מתחדשות ותחבורה חשמלית וציבורית, יביאו איתם לאזרחי ישראל, הרי שבאמת לא מעניין את העולם אם נאפס את הפליטות שלנו במלואן, הן הרי בטלות בשישים.
לכן בנט בא לוועידה עם הצעה שאף אחד לא יכול לסרב לה, מדינת ישראל, הסטארט-אפ ניישן, זאת שהביאה לעולם טכנולוגיות משנות חיים, כגון טפטוף מים להשקיה, התפלה, השבת קולחין, פתרונות סולאריים ותחבורה אוטונומית, תוכל למצוא גם את הפתרונות הטכנולוגיים להתמודדות עם משבר האקלים. זו הבטחה חשובה, אבל היא בעיקר נופלת ליידים פתוחות שמחפשות איך לעמוד ביעדי הפחתת הפליטות הגלובליים, בזמן שהמציאות והדו"חות המדעיים נושפים בעורפנו ואין לנו מענה אמיתי והצלחות מוכחות בשטח.
המאבק במשבר האקלים, שמצטמצם לכדי הפחתת פליטות גזי חממה וקיזוז פליטות, כלומר קיבוע ואחסון של אלה שבכל זאת נפלטות, מבוסס רובו ככולו על פתרונות טכנולוגיים. חלופות לדלקים הפוסיליים שהפקה ושריפה שלהם אחראית לעיקר הפליטות, בדמות אנרגיות מתחדשות, אגירת אנרגיה, הנעה חשמלית ודלק מימני; חלופות למזון מהחי שאחראי לפליטות רבות ובעיקר של מתאן, גז חממה אגרסיבי יותר מפחמן דו-חמצני, באמצעות תחליפי חלבון מהצומח; טכנולוגיות להתייעלות אנרגטית ושימור אנרגיה, ועוד.
כל אלה אמנם מובילים להפחתת פליטות, אבל לא משנים את המשוואה באמת, כיוון שהם לא מתמודדות עם הפיל הגדול שעומד בחדר, עם האויב האמיתי: גידול האוכלוסין, העלייה ברמת החיים, תרבות הצריכה ובעיקר המודל הכלכלי שמקדש צמיחה, שמשמעה ייצור ופליטה. למעשה, גזי החממה הם לא המחלה, אלא רק הסימפטום.
העולם משווע לטכנולוגיות שוברות שוויון, שיאפשרו לנו גם וגם, להמשיך לגדול, לצרוך, לבזבז, ולא לפלוט גזי חממה. ובנט, כמו קוסם, מוכר לכולם את האשליה הזו, ומדוע אשליה?, כי חוקי הטבע הבסיסיים מראים שאין יעילות של 100%, שצריכה משמעה שאיבה של משאבים מהטבע ופליטה של משאבים אחרים.
שלא נדבר על זה שאין טכנולוגיה שאין לה חצר אחורית. לכן סימון טכנולוגיות קליימטק כפתרון יחיד או עיקרי, משמעו להמשיך בשלנו ולא לשנות הרגלים. כדי למתן את משבר האקלים אנחנו חייבים לטפל במחלה עצמה ולא רק להקל על הסימפטומים. אנחנו צריכים לוותר על רכב פרטי, על טיסות רבות לחו"ל, על בשר מהחי, על קניות ברשת עד דלא ידע, ועוד ועוד.
אנחנו חייבים לתכנן ערים אחרת, לבנות תשתיות ובתים בצורה נכונה יותר ולשנות את חוקי העבודה. אנחנו חייבים לחשוב אחרת על כלכלה, להטיל מסי פחמן בכל מדינה ומכסים על מדינות מזהמות. כל אלה יעשו גם באמצעות טכנולוגיות קיימות וחדשות, אבל חייבים לזכור שהטכנולוגיות הן הכלי ולא היעד.
ואם נחזור לזירה המקומית. רגע לפני שבנט משקיע ומוכר לנו טכנולוגיות עתיד, כדאי שיישם פה כמה טכנולוגיות קיימות ואפילו מקומיות. מדינת ישראל היא האחרונה ברשימות מדינות ה-OECD בייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות - 6% בסוף שנת 2020, למרות החלטת ממשלה ויעד ממשלתי של 10%, ולמרות שהטכנולוגיות קיימות; ההשקעות וההתקדמות בשנים האחרונות בתחום התחבורה הציבורית, עדיין לא מקרבים אותנו לסגור את הפער הגדול מול מדינות רבות בעולם, שלא נדבר, ובעצם למה שלא נדבר, על מכשול הפסקת התחבורה הציבורית בשבת ובחג; פרישת תשתיות התחבורה החשמלית ממש בתחילת הדרך; בתחומים של בנייה ירוקה אנחנו מדשדשים מאחור.
ראש הממשלה מציע פתרון לבעיה, אבל זו לא הבעיה האמיתית שניצבת בפנינו, ואם נתעלם מהמציאות היא תטפח על פנינו בחוזקה רבה.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
