ב-2017 יצאה משלחת של ארגון SeaLegacy, הלוחם נגד הרס האוקיינוסים, למסע בחוף המזרחי של האי סומרסט, באזור הארקטי הקנדי. בעודם מנסים לאתר בלוגות (לבנתנים - לווייתנים לבנים בעלי שיניים), הם הגיעו למפרץ ובו מחנה דייגים נטוש. מבעד לעדשות המשקפות, ראו חברי המשלחת מרחוק משהו מונח על הקרקע, אבל לא ידעו מהו. כשהדבר הלא ברור הרים את ראשו, הם הבינו שמדובר בדוב קוטב, שנראה חלוש מאוד. אנשי הארגון העמידו מצלמות, וכעבור זמן מה הדוב הכחוש קם לאיטו והחל ללכת לעברם. רק כשהתקרב, הם ראו כמה מצבו נורא. הדוב בקושי הצליח לעמוד. חיטט באשפה וחיפש משהו לאכול, ושלף מחבית נפט משהו שנראה כמו קצף שרוף והתחיל ללעוס אותו.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
המראה המטלטל שבר את ליבם של האקטיביסטים, שבתוכם היו כריסטינה מיטרמאייר, צלמת וחוקרת מקסיקנית עטורת פרסים, ובן זוגה צלם הנשיונל ג'יאוגרפיק הקנדי פול ניקלן. השניים הם מייסדי SeaLegacy. "כשהוויכוח על שינויי האקלים ממשיך להתלהט, רצינו ליידע את הציבור איך ייראה גורלן של חיות הבר הארקטיות אם לא תהיה פעולה נחרצת, ולכן החלטנו לפרסם את התמונות של דוב הקוטב", מספרת מיטרמאייר בראיון חוצה אוקיינוסים שערכתי איתה החודש.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
הסרטונים והתמונות של הדוב הופצו בדצמבר 2017, הפכו לוויראליים וזעזעו את האנושות. התיעוד המצמרר שימש כלי לניגוח מכחישי משבר האקלים. "כך נראה שינוי האקלים", נכתב בנשיונל ג'יאוגרפיק. "קל לבטל את הנתונים והעובדות שאומרים לנו שדובי הקוטב ייכחדו תוך פחות מ-50 שנה", אומרת מיטרמאייר. "אבל לראות את סבלו של יצור מורעב וקרוב למוות, זה עושה אימפקט גדול. ניסינו ליצור חיבור רגשי כדי להניע את העולם לפעולה.
"דוב הקוטב הפך לוויראלי מכיוון שהוא דיבר על הפחדים העמוקים ביותר שלנו בנוגע למציאות של שינויי האקלים. זה כבר לא משהו שקורה בעתיד. זה כאן וזה ממש מפחיד. תפסנו את תשומת הלב של העולם לרגע קצר, וגרמנו לאנשים לחשוב על ההשלכות האמיתיות של שינויי האקלים".
התמונות והסרטונים עשו שינוי כלשהו בעולם?
"מאמינה שזה הותיר חותם בל יימחה. דוב הקוטב השדוף, הגוסס והמחטט באשפה הוא דימוי אייקוני של המציאות המפחידה".
את חושבת שצילום ויצירות אמנות בכלל יכולים לעשות שינוי?
"לצילום יש כוח שאין להכחישו להניע אנשים לפעולה. תמונות הופכות לסמלים אייקוניים של רגעים בהיסטוריה. אם אגיד לך 'צ'ה גווארה', או 'הנערה האפגנית', תדע מיד על איזה דימוי אני מדברת. ואם אומר לך 'נפאלם, נערת וייטנאמית', תדע למה אני מתכוונת - הצילום שהייתה לו השפעה עצומה על סיום מלחמה איומה.
"תמונות הופכות לחלק מהמצפון הקולקטיבי שלנו, והן מסמנות לאנושות מהי התנהגות מתאימה לחברה. כפי שכתבה פעם הסופרת והפילוסופית סוזן זונטג: 'הצילום הוא תזכורת לכאבם של אחרים, אך גם ליופי אפשרי'. אז בואו נכוון לרעיון הזה, ובואו נשתמש בצילום כדי לשתף איך צריך להיראות כוכב הלכת העתידי שבו אנחנו רוצים לחיות".
מיטרמאייר נולדה לפני 55 שנה במקסיק-סיטי. "גדלתי במשפחה קתולית מהמעמד הבינוני. הייתה לי ילדות נוחה, אם כי לא היינו עשירים. כשהייתי בת עשר עברנו מהבירה הגדולה, הצפופה והמזוהמת לקוארנבקה, עיר קטנה בהרים, שם ביליתי ילדות קסומה בחיק הטבע".
לצילום היא הגיעה בשלב מאוחר בחייה. תחילה למדה ביולוגיה ימית, ואחרי שהתחתנה עם החוקר-מדען ד"ר ראסל מיטרמאייר, עברה עימו לווירג'יניה בארה"ב, שם עסקה במחקר ופירסמה מאמרים וספרים. "ואז, כשהייתי כבר נשואה עם ילדים, שאלתי יום אחד מבעלי את המצלמה הישנה שלו ושיחקתי בה. זה נגמר בזה שהלכתי ללמוד צילום, שם באמת התחלתי להבין את ההשפעה הרגשית העצומה שיכולה להיות לדימויים ויזואליים".
כבר מילדות משכו אותה האוקיינוסים. "כילדה קטנה הוקסמתי מ'סנדוקאן', סדרת הספרים של הסופר האיטלקי אמיליו סלגרי מהמאה ה-19, על הרפתקאות שודד ים מלזי המכונה 'הנמר ממלזיה'. כשהתבגרתי, התמכרתי לפועלו של ז'אק קוסטו, האקולוג והחוקר הימי, שנחשב לאבי הצלילה המודרנית והצילום התת-מימי. עד היום אני משקיפה על האוקיינוס ויודעת שזה היסוד שלי, אני אשת אוקיינוס".
ב-2014 מיטרמאייר הקימה יחד עם בן זוגה ניקלן את SeaLegacy. "האוקיינוס הוא המערכת האקולוגית הגדולה והחשובה ביותר שלנו. החיים על כדור הארץ לא יכולים להתקיים בלי אוקיינוסים חיים. אם הם ימותו, והם גוססים עכשיו, נמות איתם".
מיטרמאייר והארגון שלה פועלים להגנה על האוקיינוסים בדרכים שונות, בהן כתיבת ספרים, מחקרים והרצאות, אבל בעיקר על ידי הוצאת משלחות לצורך צילום ותיעוד. תפסתי אותה רגע לפני שיצאה שוב למסע, והפעם באיי סאן בלאס - קבוצה של כ-400 איים קטנים לאורך החוף הקריבי בצפון פנמה. רק 50 מהאיים מיושבים, ומתגוררים בהם אנשי השבט האינדיאני קונה יאלה,שמנהלים אורח חיים מסורתי ואוטונומי, חיים מדיג ומחקלאות, וכמעט אינם מושפעים מהעולם שמסביב.
"אני נוסעת לשם כדי לצלם עוד סיפור על משבר האקלים – התושבים הילידים נאלצים לעבור מהאיים שלהם אל היבשת כי עליית פני הים מאיימת על קיומם", היא מספרת ומוסיפה: "אני רוצה לתרום לחיזוק הפעולה להגנה על האוקיינוס ולצמצום שינויי האקלים. אם אשיג זאת, אמות מאושרת".
מה חשבת על הסרט התיעודי החדש של נטפליקס "Seaspiracy", שהדגים את הנזקים העצומים שגורמת תעשיית הדיג, ובגללו הרבה אנשים הפסיקו לאכול דגים?
"זה מאוד אמיץ לעסוק בנושא כל כך מורכב, ולחשוף תעשייה שמנוהלת על ידי מאפיה עולמית ומלאה בשחיתות ובבורות. עלי טבריזי, במאי הסרט, ואני הפכנו לחברים, ואנחנו מחויבים להמשיך ולספר על כל הנושאים הלא ידועים בנושא פגעי הדיג - מהאיום של חוות הסלמון ועד השחיתות סביב דיג הטונה. ביפן יש דיג לא מבוקר של טונה. אנשי תעשיית הדיג היפנית אף מדללים את אוכלוסיות הדולפינים כדי שלא יתחרו עם בני אדם על ציד דגי הטונה. הסרט מטיל ספק באמיתות הסימונים שעל שימורי טונה הנמכרים בעולם, עם התווית 'בטוח לדולפינים' או 'לא נגרם נזק לדולפינים' – הסימון הזה פשוט שקרי. הסרט מדגים למה חוות דגי הסלמון אינן הפתרון לדיג בר-קיימה. חוות דיג מסחריות הניצבות בלב ים מסיבות נזק למערכת האקולוגית ומשווקות דגים חולים לצרכנים".
בזכות פועלה למען כדור הארץ, מיטרמאייר נבחרה לאחרונה על ידי לוואצה, ענקית הקפה האיטלקית, לככב בלוח השנה החדש שלה ל-2022. לפרויקט נבחרו עוד חמישה אמנים-אקטיביסטים חברתיים. תחת הכותרת "אני יכול לשנות את העולם" השישה קוראים לפעול לשינוי מיידי.
על הפרויקט הופקד עמנואל לובצקי, צלם קולנוע מקסיקני-יהודי עטור שלושה פרסי אוסקר ("כוח משיכה", "בירדמן", "האיש שנולד מחדש"). לובצקי, שזכה לכינוי "מאסטר האור", תיעד את ששת האמנים בשני צילומים כל אחד (כך נוצרו 12 צילומים, אחד לכל חודש של השנה), בשישה רגעים שונים של היום – עלות השחר, הזריחה, מהלך היום, השקיעה, הדמדומים, הלילה - כל אחד בחצי כדור הארץ שבו הוא חי.
5 צפייה בגלריה
מיטרמאייר על לוח השנה של לוואצה בפרויקט ''אני יכול לשנות את העולם''
(צילום: התמונות צולמו על ידי עמנואל לובצקי עבור לוח השנה של Lavazza)
"כשהוזמנתי על ידי עמנואל, צלם שהוא אגדה, התרגשתי מאוד", מספרת מיטרמאייר. "אחרי שדיברתי אתו והבנתי שהמסר העיקרי של החלק שלי בלוח השנה יהיה סביב התשוקה שלי לשימור האוקיינוס. התרגשתי שחברה גדולה נרתמת לקדם את ערכי כדור הארץ כמוני".
בשיחה בין שני היוצרים, הם גילו פרט מפתיע. "הבנו ששנינו גדלנו באותו רחוב, במרחק של כמה בתים זה מזה. תאר לעצמך את ההפתעה ההדדית שלנו כשגילינו זאת. עמנואל מבוגר ממני בשנתיים, כך שמעולם לא הכרתי אותו בשכונה, אבל אני בהחלט אוהבת לקרוא לו חבר היום".
איך הייתה חוויית העבודה המשותפת?
"הוא התעניין מאוד ברעיונות ובנקודות המבט שלי. הזמנו לשיתוף פעולה גם את בן זוגי פול, כדי שיסייע לנו לבצע את החזון המשותף בצילומים מתחת למים".
במהלך מסעותייך תיעדת שבטים באמזונס לצד שוכני מעמקי הים. חווית סכנת חיים?
"הייתי בכמה תקריות צלילה שבהן אבדתי לפרק זמן קצר. כשאתה מבלה כל כך הרבה זמן בקרבת המים ובמים, אין מנוס מכך שיהיו לך רגעים שבהם אתה עלול לטבוע או להיות בסכנה, אבל מעולם לא הרגשתי שאני בסכנת מוות".
מהו המקום המרגש והיפה ביותר שביקרת בו?
"אני מוצאת יופי בעולם הטבע בכל מקום שאני הולכת אליו. אי־אפשר לעשות השוואות בטבע – מקום אחד לא טוב יותר ממקום אחר".
5 צפייה בגלריה
''אני מוצאת יופי בעולם הטבע בכל מקום שאני הולכת אליו''
(צילום: התמונות צולמו על ידי עמנואל לובצקי עבור לוח השנה של Lavazza)
יש מקום שבו לא היית ואת מפנטזת לבקר בו?
"אני חולמת לבלות תקופה ממושכת בדרום האוקיינוס השקט".
ומה עם ישראל?
"פעם הייתי מאוד קרובה לביקור בישראל. השתתפתי בקונגרס השימור העולמי בירדן בשנת 2010, והתוכנית שלנו הייתה לבקר גם בישראל. למרבה הצער, הסכסוך בין ישראל ופלסטין באותה תקופה הלך והחריף, וכשכבר היינו מוכנים לנסוע לישראל, נאלצנו לבטל את הטיול. אולי זה יקרה יום אחד. אני אשמח לראות את ירושלים".
