יריעת הקרח של גרינלנד נעלמה לפני כ-416 אלף שנים, במהלך התחממות טבעית ועלייה ברמות הפחמן דו-חמצני באטמוספרה, מה שגרם לעלייה של מפלס פני הים. כעת, הודות לניתוח דגימות מימי המלחמה הקרה, נראה כי העתיד לא מבשר טובות ואף עלול להיות חמור בהרבה, ולסכן בעיקר ערים השוכנות על החופים, זאת בשל רמות של פחמן דו-חמצני שהינן גבוהות כיום פי 1.5 ביחס לאותה העת.
ניתוח חדש של דגימות שנאספו מתחת לשכבת הקרח של גרינלנד במאה הקודמת, גילה שהאי הארקטי היה ירוק הרבה יותר לפני 416 אלף שנים. הממצאים הופכים דעות קודמות, לפיהן הקרחונים היבשתיים של גרינלנד, המכסים כ-80% משטח האי, נשארו יציבים ב-2.5 מיליון השנים האחרונות.
"גילינו שיריעת הקרח בגרינלנד הרבה יותר רגישה לשינויי אקלים ממה שחשבנו בעבר, כך שמדובר בקריאת השכמה מבשרת רעות", התריעה פרופ' תמי ריטנור, מהמחלקה למדעי כדור הארץ באוניברסיטת יוטה סטייט, שנמנתה על צוות המחקר, שממצאיו פורסמו בכתב העת Science.
הסברה לפיה גרינלנד הייתה ירוקה יותר לפני מאות אלפי שנים, פירושה שיריעת הקרח האדירה של האי הגדול ביותר בעולם מבחינת שטח (2,166,000 קמ"ר) - בעובי של כמעט 2 ק"מ במקומות מסוימים - אינה יציבה כפי שהיא נראית.
"ההנחה הרווחת הייתה שיריעת הקרח בגרינלנד נשארה יציבה באופן יחסי במשך כמעט 2.5 מיליון שנים. ממצאי המחקר שלנו הצביעו על כך שיריעת הקרח המסיבית הזו נמסה עד כדי כך שהתאפשרה צמיחה של טחב, שיחים ואולי אפילו עצים שממותות צמריות הסתובבו ביניהם במהלך תקופה בין-קרחונית הנקראת איזוטופ ימי שלב 11, מלפני 374-424 אלף שנים", הסבירה פרופ' ריטנור.
ההמסה שעליה דיברה פרופ' ריטנור גרמה לעלייה של לפחות מטר וחצי בגובה פני הים ברחבי העולם, כשחלק מתרחישי המודל שלה ושל עמיתיה למחקר הצביעו אפילו על עלייה בגובה פני הים בשיעור של עד 6 מטרים ביחס לגובה פני הים כיום.
"זו הייתה תקופה ארוכה במיוחד של התחממות עם רמות בינוניות-גבוהות של פחמן דו-חמצני באטמוספרה. מה שמדאיג בממצא זה הוא שרמות הפחמן דו-חמצני שנפלטות כיום הן גבוהות פי 1.5 ביחס לרמות באותה העת", הוסיפה פרופ' ריטנור, כשלטענתה גם אם בני האדם יפסיקו את פעולותיהם שתורמות לפליטת גזי החממה המזהמים, הרי שרמות הפחמן דו-חמצני היו גבוהות מהרמות הקדומות במשך מאות, ואפילו במשך אלפי שנים קדימה.
"הנתונים המדאיגים הללו לא לוקחים בחשבון את הקרחונים שבאנטארקטיקה ואזורי קרחונים אחרים בעולם, כך שלהתדרדרות זו יש השלכות על העולם כולו, בייחוד על ערי החוף שבהן מתגוררים אנשים רבים", אמרה פרופ' ריטנור.
הניתוח של החוקרים הוא המשך של מחקר שהחל לפני מספר שנים, כאשר הם נתקלו בדגימות שנאספו מפרויקט צבאי יוצא דופן בתקופת המלחמה הקרה. "בשנת 1960, צבא ארה"ב השיק פרויקט סודי בשם 'פרויקט תולעת קרח' (Project Iceworm) בצפון-מערב גרינלנד, על מנת לבנות רשת של מתקני שיגור טילים גרעיניים לטווח בינוני מתחת לכיפת הקרח בגרינלנד, כדי שאלה יוכלו לפגוע ביעדים בברית המועצות, יריבתה של ארצות הברית במהלך המלחמה הקרה. כחלק מאותו פרויקט, הם גם הזמינו מדענים ומהנדסים לערוך ניסויים בפרויקט 'כיסוי' מתוקשר מאוד, שנקרא 'מחנה המאה' (Camp Century), שמטרתו הייתה לחקור את ההיתכנות של עבודה וביצוע משימות צבאיות תחת קרח ובתנאי קור קיצוניים", הסבירה פרופ' ריטנור.
5 צפייה בגלריה
פרופ' תמי ריטנור מאוניברסיטת יוטה סטייט, בכיפת הקרח של לנגיוקול (Langjökull) באיסלנד
(צילום: Tammy Rittenour)
הבונקר התת-קרקעי והמנהרות התת-קרקעיות של פרויקט תולעת הקרח - בשל אי היציבות של שכבת הקרח שהסתירה את האתרים - ננטשו בשנת 1966. יחד עם זאת, דגימות משקעים שנאספו מתחתית ליבת הקרח באורך של יותר מ-1.2 ק"מ שחולצה מהאתר, הניבו את המידע המפתיע על העבר הגיאולוגי הלא כל כך רחוק של גרינלנד.
למעשה, הדגימות הללו נשכחו במקפיא במשך עשרות שנים, עד שלאחרונה התגלו מחדש. "יש לנו מעט מאוד דגימות מתחת ליריעת הקרח של גרינלנד, מכיוון שרוב משימות הקידוח נעצרות כשהן מגיעות לבסיס הקרח. הדגימות שהתגלו מחדש מייצגים קפסולת זמן ייחודית ושמורה היטב של תנאי העבר", אמרה פרופ' ריטנור.
5 צפייה בגלריה
בחינת הדגימות מימי המלחמה הקרה, במעבדה של אוניברסיטת יוטה סטייט
(צילום: Levi Sim, USU)
לדבריה, מכיוון שהדגימות נותרו קפואות ובעיקר ללא כל הפרעה, היה באפשרותה להשתמש בתיארוך לומינסנציה (אור הנפלט מגוף כלשהו) כדי לקבוע את הפעם האחרונה שבה הן נחשפו לאור השמש, ובכך לקבל תיעוד טוב של מה שקרה בגרינלנד (אם כי ניתן ליישם זאת גם על חלקים אחרים בעולם). "הדגימות שמקורן בימי המלחמה הקרה, מבסיס צבאי גרעיני סודי ביותר שנחצב בתוך הקרח, ממשיכות לספק מידע רב ערך ולהוות אות אזהרה לגבי הרגישות של כדור הארץ לשינויי אקלים. אם נאבד את יריעת הקרח בגרינלנד, גם אם חלקית, בשל שינויי האקלים, הרי שפירוש הדבר הוא צעידה במים מסוכנים בהתחשב ברמה הגבוהה של פליטת גזי החממה הנוכחיים", סיכמה פרופ' ריטנור.
