במחקר חדש נבחנה לעומק אופן יצירת והקמת סוללת המצור האשורית בתל לכיש - סוללת המצור הקדומה בעולם והיחידה המוכרת במזרח הקדום, ששרדה בצורה טובה עד ימינו. במחקר זה נבדקה הטופוגרפיה של המקום שבו נחשפה לפני עשרות שנים, לראשונה, הרמפה - והחוקרים השתמשו בשיטות תיעוד דיגיטליות כדי לנתח את הטופוגרפיה המקומית, ונפח חומרי הגלם שהיו נדרשים לבניית הסוללה. המחקר פורסם לאחרונה ב-Oxford Journal of Archaeology, כתב העת לארכיאולוגיה של אוניברסיטת אוקספורד, תחת הכותרת "בניית רמפת המצור האשורי בלכיש: טקסטים, איקונוגרפיה, ארכיאולוגיה ומיפוי דיגיטלי".
5 צפייה בגלריה
תל לכיש ושרידי סוללת המצור האשורית. אבני הסוללה נבדקו בשש נקודות שונות, המסומנות בצילום
(צילום: ד"ר מיכאל פיטליק)
במחקר השתתפו משלחת חפירות נרחבת מטעם המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים, בראשות פרופ' יוסי גרפינקל וד"ר מדלן מומצוגלו, ופרופ' ג'ון קארול וד"ר מייקל פיטליק מטעם אוניברסיטת אוקלד במישיגן. האתר נחפר בעבר בהרחבה על ידי מספר משלחות. שתי המשלחות הראשונות חפרו בשנות ה-30 ובשנות ה-60 של המאה הקודמת.
התיעוד הראשון של הרמפה, ששרד מעבודות החפירה הראשוניות בשטח, הוא תצלום מסוף שנת 1932. בתצלום ניתן לראות גבעה תלולה, הממוקמת בסמוך לתל הראשי, ליד הפינה הדרומית-מערבית של האתר. אולם באותה תקופה הרמפה לא הוכרה ככזאת על ידי החופרים, וכתוצאה מכך נעשו בשטח עבודות חפירה, שלא בהכרח תרמו להשתמרות הסוללה.
בהמשך חפרה במקום משלחת בראשות פרופ' דוד אוסישקין מאוניברסיטת תל אביב בין השנים 1974 ל-1994. עוד קודם לכן, במהלך ביקור בחפירות בשנת 1973 הציע הרמטכ"ל לשעבר והארכיאולוג פרופ' יגאל ידין כי ערימות האבנים בפינה הדרומית-מערבית של האתר עשויות להיות שרידים רמפת המצור האשורית. חפירות אוסישקין אכן הוכיחו דבר זה.
המשלחת הרביעית בהובלת פרופ' יוסף גרפינקל מהאוניברסיטה העברית חפרה בלכיש בין השנים 2013 ל-2017, ובדקה מחדש היבטים שונים השופכים אור על בניית הסוללה הצבאית.
האימפריה האשורית השתלטה על רוב חלקי המזרח הקרוב ומצרים במהלך המאות התשיעית, השמינית והשביעית לפנה"ס. היא כבשה את ממלכת ישראל, והרסה את שומרון בשנת 722 לפנה"ס. הצבא האשורי פיתח טכנולוגיות וטקטיקות צבאיות יעילות, והצליח לנצח כל קרב פתוח או לכבוש כל עיר מבוצרת. בשנת 701 לפנה"ס יצא סנחריב מלך אשור עם צבא גדול לדכא את המרד שפרץ בממלכת יהודה בימי המלך חזקיהו. האירוע הבולט במסע זה היה כיבוש העיר לכיש. לכיש הייתה עיר כנענית פורחת באלף השני לפני הספירה, והעיר השנייה בחשיבותה בממלכת יהודה מסוף העשירית עד תחילת המאה השישית לפני הספירה. רמפת המצור שנבנתה באתר על ידי האשורים היא הדוגמה הפיזית היחידה שנותרה בשטח, המלמדת על צורת כיבוש העיר באותם ימים.
5 צפייה בגלריה
קטע מתבליט סנחריב המתאר חיילים אשוריים נושאי חניתות ומגינים מתקיפים את העיר לכיש
(צילום: פרופ' יוסף גרפינקל)
על אירוע הכיבוש ישנו מידע מארבעה מקורות שונים - במספר ספרים במסורת המקראית (מלכים ב', פרקים י"ח-י"ט, דברי הימים פרק ל"ב, ישעיהו ל"ו-ל"ז), בכתבי סנחריב, בתבליט גדול שעיטר את חדר הכס בארמון סנחריב בעיר נינווה, והמחקרים בלכיש שנערכו על ידי משלחות שונות.
שיטת הלחימה האשורית הייתה להצמיד לחומת העיר מכונת מצור, שבתוכה הייתה תלויה קורת עץ גדולה, הנקראת "אייל ניגוח". אייל הניגוח היה מתנדנד ומכה בחומת העיר שוב ושוב, עד שהחומה התפוררה ונוצר פתח שאפשר לצבא האשורי לפרוץ לעיר. כיוון שהחומה בלכיש הייתה בראש תל גבוה, האשורים בנו סוללה אלכסונית, שהובילה מבסיס התל אל החומה שבראשה. פעולת הבנייה, לפיכך, הייתה צריכה להיות מחושבת ואסטרטגית ובעיקר מדויקת ומקצועית.
שאלת המחקר הייתה כיצד נבנתה אותה סוללה ומהיכן נלקחו חומרי הגלם שהיו דרושים להקמתה. מסקנות המחקר מצביעות על כך שהסוללה נבנתה מהקצה הרחוק, והיא הלכה והוגבהה ככל שהתקרבה לחומת העיר. הסוללה נבנתה מכ-3 מיליון אבנים, שמשקלן הכולל הגיע לכ-20 אלף טונות. משקל ממוצע לאבן אחת היה כ-6.5 קילו (ומכאן שניתן היה לשאת אותה בקלות ביד, כדי לבנות את הרמפה). האבנים נחצבו מגבעה סמוכה, ויצרו מצוק תלול הנראה במקום עד היום. שורה של אנשים עמדה מקצה המחצבה ועל גבי הסוללה, ואבנים הועברו מיד ליד והושלכו לכיוון העיר. על פי ההערכות החוקרים, כ-160 אלף אבנים הוזזו בצורה זאת מדי יום.
בקצה הסוללה הוצבו מגנים גדולים, שהוזזו קדימה ככל שהעבודה התקדמה. כך בוני הסוללה היו מוגנים מחיצים ואבני קלע שנורו מכיוון העיר עצמה.
הצבא האשורי יכל לבנות סוללה כזאת במשך כשלושה שבועות במאמץ מרוכז של 24 שעות ביממה. "הזמן היה הדאגה העיקרית של צבא אשור. מאות פועלים עבדו יומם וליל כדי לחצוב את האבנים וכדי לשאת את האבנים, אולי שתיים או שלוש משמרות כל יום. כנראה כוח האדם סופק על ידי שבויי מלחמה ועבודת כפייה של האוכלוסייה המקומית", מצוין במאמר.
מידע חשוב נוסף התקבל בשטח לגבי ריצוף המשטח העליון של הרמפה. הריצוף כלל שלוש שורות של עצמים מוארכים. "נראה לנו שמדובר בלוחות עץ הממוקמים זה לצד זה, כדי ליצור משטח נוח לדחיפת מכונות המצור הכבדות במעלה הרמפה, ממפלס הקרקע למרגלות התל ועד לבסיס חומת העיר", מוסבר עוד במאמר. זאת ועוד, על רמפת המצור בלכיש נמצאה שרשרת ברזל. שרשרת כזאת מעולם לא נמצאה בלכיש או בעיר אחרת במלכת יהודה קדומה. לפיכך, לדעת החוקרים, סביר להניח ששרשרת הברזל שנמצאה על הרמפה מקורה באייל הניגוח אשורי. ממצא זה מעיד כי אייל הניגוח התנדנד הלוך ושוב כשהוא קשור בשרשראות ברזל.
לסיכום, המחקר מפרש שני קטעים תנ"כיים, המופיעים בדברי הנביא ישעיהו שחי באותה תקופה. בפרק ה' פסוק כ"ז מתוארת עוצמת הצבא האשורי: "אין עיף ואין כושל בו, לא ינום ולא יישן, ולא נפתח אזור חלציו, ולא נתק שרוך נעליו". היכן פעל הצבא האשורי 24 שעות ביממה אם לא בזמן הקמת סוללת מצור והתקפת עיר?. נבואה נוספת של ישעיהו מוזכרת בספר מלכים ב' פרק י"ט, פסוק ל"ב: "לכן כה אמר ה' אל מלך אשור, לא יבא אל העיר הזאת, ולא יורה שם חץ, ולא יקדמנה מגן, ולא ישפך עליה סללה". במילים אחרות, בפסוק זה תואר מה שלא יקרה לעיר ירושלים, וניתן ללמוד מכך את שיטת ההתקפה האשורית - ירי חצים אל חומת העיר כדי למנוע מהנצורים לפגוע באנשים הבונים את הסוללה, קידום מגן על ראש הסוללה ההולכת ומתקרבת את חומת העיר, ושפיכת אבנים מהקצה הרחוק של הסוללה – כפי שהסיקו החוקרים במחקר הנוכחי.
