גן החיות התנ"כי שבירושלים החל לאחרונה במיזם שמירת טבע, שמטרתו היא לשמור על האוכלוסייה של שני מיני שבלולים ארץ ישראליים: "שבלול החרמון", שאותו ניתן למצוא אך ורק במורדות החרמון ו"סגורית הארבל", שחי אך ורק על פני שטח של 4 קמ"ר באזור הר הארבל. המיזם מתבצע יחד עם רשות הטבע והגנים, ובמסגרתו נאספו ארבעה פרטים של שבלול חרמון ועשרה פרטים של סגורית הארבל.
שני מיני השבלולים ייחודיים לישראל ונתונים בסכנת הכחדה רק מעצם העובדה שהם חיים על פני שטחים מצומצמים במיוחד. אוכלוסיית שבלול החרמון סבלה מפגיעה קשה שנבעה מאיסוף על ידי מטיילים וחובבים עד שכמעט נעלם. בנוסף, המין אהוב במיוחד על ידי אוכלוסיית חזירי הבר, עד כדי כך שרשות הטבע והגנים גידרה חלקות בשמורת הבניאס נגד החזירים, וכמעט ולא ניתן למצוא את שבלול החרמון מחוץ לגדרות אלה. שבלולי סגורית הארבל חיים על פני סלעים מכוסי חזזית, וכל פגיעה באזור משמעותה פגיעה אנושה באוכלוסייתם.
הרעיון למיזם הגיע מהזואולוג פרופ' אמריטוס יוסי הלר מהאוניברסיטה העברית, שהציע לגן להוביל את הפרויקט לאור ניסיון שיש לגן בריבוי והשבה לטבע של מינים מקומיים הנמצאים בסכנת הכחדה, כגון היחמור הפרסי ומרכז ההדגרה הארצי לעופות דורסים.
מטרת הפרויקט היא להקים גרעין רבייה יציב של שני מיני השבלולים, לנסות להצליח באתגר של ריבוי השבלולים בגן החיות, להוות "כספת" למקרה שייכחד מהטבע או אם יעלה הצורך להגדיל את האוכלוסייה המקומית. רשות הטבע והגנים העניקה לגן החיות אישור מיוחד לאסוף מספר פרטים בשמורות הבניאס והארבל לטובת הקמת גרעיני הרבייה.
ד"ר נילי אבני-מגן, וטרינרית גן החיות התנ"כי, אמרה כי "אלו מינים שנמצאים רק בארץ ואם ייקרה משהו – הם ייכחדו. החלום שלנו הוא להצליח להרבות אותם. היינו צריכים לקבל היתר מרשות הטבע והגנים, ואז חיכינו שיהיה גשם ראשון. לפני כחודש הבאנו אותם, יחד עם מעט אדמה מהמקום וכמה סלעים. זה פרויקט ארוך טווח. מכיוון שהחלזונות פעילים רק זמן קצר, נוכל לדעת אם יש התקדמות רק בעונה הבאה".
סגורית הארבל הוא שבלול קטן ביותר, בעל מבנה קונכייה חרוטי באורך של כ – 6 מ"מ וברוחב כ- 3 מ"מ. מין זה אנדמי לארבל בישראל, כך שכל תפוצתו העולמית היא בשטח קטן יחסית של כ – 4 קמ"ר ותו לא. הסגורית התגלתה על ידי החוקר הנרי בייקר טריסטרם ב – 1865, ואת שמה קיבלה על שום לוח גירני קטן הנמצא בדופן הפנימי של קונכיתה המחובר עם גיד, המאפשר "סגירה" של פתח הקונכייה באופן מהיר יחסית כסוג של הגנה מפני טריפה.
רועי פדרמן, אקולוג ברשות הטבע והגנים אמר על סגורית הארבל כי "מכיוון שאזור מחייתו מוגבל, הסיכון לקיום המין יחסית גדול וישנה חשיבות גדולה לשימורו בגרעין רבייה על מנת ללמוד על דרישות המחייה של מין זה ועל מנת לשמר את המין במקרה של פגיעה בשטח או קטסטרופה שתגרום לפגיעה משמעותית או הכחדה של המין. במקרה כזה ובמידה ובית הגידול יאפשר קליטה של המין חזרה נוכל להשיב לטבע פרטים מגרעין הרבייה".
על שבלול החרמון, ציינו ברשות הטבע והגנים כי מדובר בגדול משבלולי ישראל, בעל קונכייה מרשימה בגובה וקוטר של עד 5 ס"מ. הוא חי באזור החרמון בגובה 300 – 1,500 מטרים מעל פני הים. בית הגידול האופייני לו הוא שטחים פתוחים המכוסים בעשבוניים חד שנתיים. בשל גודלה העצום של הקונכייה השבלול אינו מטפס על צמחים ושיחים, וניזון מחומר צמחי, בעיקר על הקרקע.
עונת הפעילות שלו היא קצרה, ובמהלכה יוצא השבלול מהאדמה עם ירידת הגשמים החזקים הראשונים, מזדווג לאחר כשבוע ועם ירידת הטמפרטורות ל - 0 מעלות צלזיוס, הוא מתחפר ונכנס לתרדמה עד לחורף הבא. בקיעת הצעירים מתבצעת כשלושה שבועות לאחר ההטלה.
