11 צפייה בגלריה
1981. נקבת עיט הסלעים ושלושת גוזליה בקינון על עץ אורן הסלע בשטח מנזר כרמיזן
(צילום: חיים אלפיה )
עיט זהוב (או עיט סלעים בשמו הקודם) הוא הוא העיט הגדול והמרשים ביותר המקנן בארצנו, ונחשב למקנן נדיר בישראל.
פרופ' יוסי לשם, מנכ"ל החברה להגנת הטבע לשעבר, אורניתולוג ומרצה בבית הספר לזואולוגיה שבאוניברסיטת תל אביב, סיפר על מבצע מיוחד שנעשה כדי לשמר קינון עיט זהוב שאיתר בינואר 1979 הדורם שיריחי, אז נער בחוג הצפרות הירושלמי, בנחל גילה, בקצה השטח של מנזר כרמיזן שמדרום לירושלים, מצפון לבית ספר שדה הר גילה.
"זה היה גילוי מסעיר גם בגלל הקִרבה הרבה לירושלים וגם מפני שזאת הייתה הפעם הראשונה שבה נצפה בישראל קינון של עיט סלעים על עץ באזור ים-תיכוני", אמר לשם. בשל החששות מהטרדות ומגנבת הביצים והגוזלים (חששות מוצדקים, כך התברר), הם הציבו שמירה מסביב לשעון על הקינון לאורך כל עונת הקינון, מתחילת דצמבר ועד סוף מאי.
הם חזרו על מבצע השמירה על קן העיט שלוש עונות קינון רצופות (1979, 1980 ו-1981). במבצע השתתפו בעיקר מתנדבים, בני נוער ומבוגרים, שהתגייסו להגנה על מין נדיר בישראל ולשימורו. בכל אחת מהשנים השתתפו במבצע כ-200 מתנדבים, ובסך הכול כ-600 איש.
הם הגיעו לפי שיבוץ מסודר לבית ספר שדה הר גילה, בדירה שהחברה להגנת הטבע הקצתה לשם כך, ובכל יום ישבו בנקודות התצפית 8-3 מתנדבים מאור ראשון ועד אור אחרון. נקודות התצפית נקבעו כ-200 מטר מעל עץ הקינון.
המתנדבים עקבו אחר תנועת העיטים בתחום המחיה, ההאכלות, סוג המזון שהובא לקן וכדומה וניהלו רישום מדוקדק של הפרטים, וכך נאסף במשך שלוש שנים מידע רצוף יקר ערך על אקולוגיית הקינון של העיט, שכלל פרטים רבים שלא היו מוכרים קודם לכן בישראל.
"כדי למנוע מאורחים לא-קרואים לטפס על העץ ולגנוב את הגוזלים, מרחנו על הגזע למלוא אורכו (11 מטרים) ארבעים קילוגרם של משחת סיכה ונעצנו בו שברי זכוכית מבקבוקים שאספנו ביקב כרמיזן. בשנה הראשונה ניסינו להרחיק מטיילים מן העץ בצעקות רמות. בהמשך השתכללנו וקראנו למטיילים להתרחק במגפון. כשגם זה לא עזר, בשנת הקינון השנייה הקפנו את חורשת האורנים בגדר תיל דוקרני ועליה שלטים בולטים בערבית ועברית: 'סכנת עיוורון – האזור נגוע בטוואי התהלוכה של האורן!' הדבר לא היה נכון כמובן, אבל כך הצלחנו להימנע מצעקות ומחיכוכים עם המטיילים, שנבהלו מן האזהרה והפסיקו להטריד את הזוג המלכותי" אמר הפרופ'.
מהתצפיות שביצעו בגילה התברר שהעיט ניזון גם מצבי יבשה שהוא מאתר בעזרת עיניו החדות (ראייתו חדה פי עשרה מראיית האדם). הוא נושא אותם לגובה של כ-100 מטר ושומט אותם על משטח סלע כדי לנפץ אותם. כך מתו בשנה אחת כ-107 צבים. עוד נודע שהעיטים גונבים תרנגולות מהלולים הפתוחים בכפרי הסביבה. "הפצנו הודעה בערבית בכל הכפרים שמי שיוכיח שנשדדו ממנו תרנגולות בדרך זו, נפצה אותו על הנזק שנגרם לו, ואכן כמה פעמים שילמנו לתושבים על תרנגולות שנגזלו מחצר ביתם", אמר לשם.
המדרונות שמסביב לקן בנויים טראסות חקלאיות נטועות זיתים וגפנים וביניהן שרידי חורש טבעי. מכיוון שהקן נשמר ונצפה ברציפות, ומכיוון שראו בחברה להגנת הטבע שבאים מתנדבים רבים שמוכנים לעשות ימים ארוכים בצפייה בקן העיט, כבר בשנה הראשונה הוקמה על אחת הטראסות הללו כיתת לימוד בשדה. בכיתה הוצגו נתונים רבים על העופות הדורסים בישראל ועל סכנת ההכחדה הנשקפת להם, פרטים על עיט הסלעים וסיכום של התצפיות שנאספו, ומתנדבים ורכזי הפרויקט יכלו להסביר בה לקהל של יותר מ-100 איש בו בזמן על העיטים ועל מטרות הפרויקט.
"יצאנו במסע ציבורי נרחב ביותר וקראנו לציבור לבוא וליהנות מתצפית ייחודית על חדר המיטות של זוג העיטים בלא להטרידם, והדגשנו כמובן שבכל מקום אחר אין להתקרב אל דורסים מקננים ולהטריד אותם".
הקִרבה לירושלים וליקב של מנזר כרמיזן הביאה למקום לתנועה ערה של מבקרים: כיתות בתי ספר ומבוגרים חובבי טבע באו לצפות בתופעה של קינון העיט. הנושא לכד את תשומת ליבה של התקשורת המקומית, וסיפורו של העיט ומבצע ההגנה עליו פורסם ביותר מ-400 קטעי עיתונות, לרבות כתבות בכל מוספי העיתונים, בכתבות רבות ברדיו ובמספר רב יחסית של כתבות טלוויזיה, גם בתוכניות החדשות. עשרות אלפי אנשים הגיעו מדי שנה כדי לראות את הקינון.
בשנה הראשונה הצליחו עיטי הסלעים להביא את שני הגוזלים להכנפה (לתעופה), אך אחד מהם התחשמל מקו מתח גבוה בעמק רפאים. בשנה השנייה בקע רק גוזל אחד ופרח מן הקן בהצלחה, ובשנה השלישית הטילה הנקבה שלוש ביצים, ושלושה גוזלים בקעו מהן ופרחו בשלום מן הקן, תופעה נדירה. בשנת 1982 החלו להקים את שכונת גילה וליישר את הקרקע בשטחים שהיו אזורי התצפיות המועדפים על הזכר.
בעקבות העבודות ופלישת האדם לתחום מחייתם של זוג העיטים, הם נטשו את המקום ועברו מערבה לאזור הכפר בתיר. "נקבת העיט הטילה שתי ביצים על עץ אורן ליד דרך עפר ראשית העולה מעמק רפאים לעבר מושב אורה, אך ההטרדות הרבות של הפועלים היוצאים לעבודות יומם גרמו לנטישת הקן ולסיום עצוב של המיזם המוצלח של המעקב אחר זוג העיטים ושימורם", אמר לשם.
העיט הזהוב הוא הגדול שבעיטים ה"אמיתיים" (בני הסוג Aquila), ונחשב לעיט הטיפוסי והמייצג. ראשו גדול ומקורו חזק ובולט, הרגליים מוצקות והאצבעות ארוכות ומתאימות לדריסת טרף גדול כשועל. לבוש הבוגר חום כהה, עם עורף וסוככות על-כנף בצבע זהוב - אדמדם. הצעיר כהה ואחיד יותר, חסר את הכתם הבהיר בסוככות, אך בסיס זנבו ובסיס אברות היד שלו לבנים, ויוצרים דגם שבולט בעיקר בשעת התעופה. אורך גופו הוא בין 80 - 93 ס"מ ומוטת כנף שלו: 190 - 225 ס"מ. משקלו הוא בין 3,550 - 5,720 גרם.
הפרטים הנראים בארץ שייכים לתת-מין A. c. homeyeri, המקנן בדרום אירופה ובמזרחה, צפון אפריקה והמזרח התיכון. הפרטים בתת-מין זה קטנים, כהים יותר ולצעירים חלונות לבנים קטנים ודהויים יותר ביד.
עיטים זהובים מקננים באזורים הרריים ומצוקיים, כולל קניונים במדבר. טרפם של העיטים הזהובים - יונקים קטנים ובינוניים כמו ארנבות ושועלים. עוד בתפריט - יונים, חוגלות וגם זוחלים - בעיקר צבים, אותם הוא נושא אל על, ואז משחרר את טופריו ונותן לכוח הכבידה לעשות את השאר.
תפוצתו רחבה, וכוללת את רוב שטחן של אירופה, אסיה וצפון אמריקה. האוכלוסייה העולמית מונה כ- 170,000 פרטים, ולפחות בצפון אמריקה היא ככל הנראה יציבה בגודלה.
בישראל הוא נחשב למקנן נדיר. 8-5 זוגות מקננים בחבל המדברי - במזרח השומרון, מדבר יהודה, הר הנגב ומזרחו. קיניו נתגלו בארץ לראשונה במהלך שנות ה- 1970, כשלקראת סופן הוערכה אוכלוסייתו בכ-50 זוגות, כולל כאמור זוג אחד בהרי ירושלים וזוג אחד בדרום הגולן. מאז האוכלוסייה הצטמצמה מאוד, בעיקר בשל ציד ופגיעה בקווי חשמל.
היום (ה') תועבר הרצאה מיוחד על העיט הזהוב מאת דן אלון, מנכ"ל החברה להגנת הטבע, במסגרת כנס מחקרי ארץ בנימין ע"ש יאיר בשן ז"ל, שיעסוק בנושאים הקשורים לשמירת טבע, היסטוריה, תנ"ך וידיעת הארץ. הכנס, שיתקיים בבית ספר שדה עפרה של החברה להגנת הטבע בשותפות עם מועצה אזורית מטה בנימין, עמיתים לטיולים, מחוז יו"ש ברשות הטבע והגנים וגופים נוספים, יעלה על נס את זכרו של יאיר בשן ז"ל, ממקימי בית ספר שדה עפרה, אשר טבע ואהבת הארץ היו משנת חייו. קישור להרשמה: https://tickchak.co.il/46572
