מס פחמן, כשמו, הוא מס על פליטות פחמן, כלומר פליטות גזי חממה, מתהליכים אנושיים לייצור סחורות ושירותים. מטרתו המרכזית היא לפתור כשל שוק שבו המזהם לא משלם, ובפועל להוביל להפחתה בפליטות הפחמן ואפילו למניעה שלהם. זהו מס שמושת על הפליטות "בקצה הצינור", כלומר בסוף התהליך, ולא " במעלה הזרם", כשבמרכזו מטרה להניע שינוי.
גזי חממה נפלטים מתהליכים מעשה ידי אדם, בעיקר בשל שימוש בדלקים מאובנים: פחם, נפט וגז טבעי, במהלך ההפקה, ההולכה, האגירה ובעיקר השריפה שלהם, שבה נפלט בעיקר פחמן דו-חמצני.
הפחמן הדו-חמצני מצטבר באטמוספרה וגורם להתחממות שלה, לעלייה בטמפרטורה הממוצעת על פני כדור הארץ ולשינויי אקלים, כגון גלי חום וקור, שריפות והצפות, וגם לשינויים בריכוז החמצן וברמת החומציות של האוקיינוסים ועוד. בד בבד, משבר האקלים מאיים על מגוון המינים בטבע ועל היכולת של מערכות אקולוגיות טבעיות לספק שירותים, וגם על בריאות האדם ועל החוסן הכלכלי, החברתי והביטחוני של אנשים וחברות.
צו מס הפחמן, שנחתם על ידי שר האוצר בצלאל סמוטריץ', וייכנס לתוקף בינואר 2025, אושר השבוע בוועדת הכספים ויעלה בקרוב לאישור במליאת הכנסת. מדובר למעשה על מס שיוטל על דלקים שונים, המשמשים לייצור חשמל ובתעשייה. אבל אל תתבלבלו, לא מדובר בצעד סביבתי של הממשלה.
הסיבה לקידום שלו בעת הזו היא אחת ויחידה: הגדלת ההכנסות של המדינה ממיסים. הצפי הוא שכבר בשנה הבאה המס יניב למדינה כ-225 מיליון שקלים, ועד סוף העשור יגיע ל-כ-2.5 מיליארד, בשל עלייה בתעריפי החשמל וגז הבישול. אך האם הוא צפוי להפחית גם את השימוש בדלקים המזהמים עצמם או להפחית את הפליטות בפועל? כנראה שלא!
העלייה במחיר החשמל, שרובו ככולו מיוצר בישראל מדלקים מאובנים, גז טבעי (כ-75%), פחם (כ-15%) ואנרגיות מתחדשות (כ-10%), לא תשנה את תמהיל הדלקים בישראל או תאיץ את המעבר לאנרגיה מתחדשת בזמן הקרוב, ללא צעדים רגולטורים משלימים והקצאת תקציבים מתאימים.
בתוך כך, לנו, כצרכנים אין למעשה בחירה או דרך לשנות את הדרך בה החשמל מיוצר, ולכן אנחנו משלמים את המחיר הסופי מבלי שנוכל לעשות דבר. דרך אגב, צו המס הנוכחי לא משית מס על בנזין, כנראה כדי לא לעורר מהומה, למרות שדווקא במקרה של נסיעה ברכב אנחנו אלו שיכולים לנהל בצורה יותר מושכלת את הצריכה של הדלק, ולהעדיף תחבורה חשמלית, תחבורה ציבורית, רכיבה על אופניים או הליכה ואפילו עבודה מהבית.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןאולם מה שעוד יותר מקומם בצו הנוכחי הוא שבעוד שאנחנו נשלם ובגדול, התעשייה, שפולטת כמות נכבדת של גזי חממה, תקבל תמרצים ומענקי הסתגלות ותזכה להחרגות שונות, כך שאנחנו נשלם שוב, גם בשבילם. יתרה מכך, התעשיינים לא יעברו באמת לדלקים אחרים או יתקינו אמצעים לתפיסה וקיבוע של גזי חממה, וכך בפועל נשאר בתרחיש של עסקים כרגיל.
מס פחמן הוא מנגנון כלכלי לשינוי סביבתי עם תועלות חברתיות. תכליתו היא לצמצם את פליטות גזי החממה ולמתן את משבר האקלים ומכאן חשיבותו. אולם במנגנון שמדינת ישראל מאשרת בימים אלו אין בשורה אמיתית. נהפוך הוא, הוא לא צפוי להקטין את השימוש בדלקים מאובנים ומזהמים או לקדם יישום של אנרגיות מתחדשות וגם לא להפחית את פליטות הפחמן באופן משמעותי. הדבר היחיד שיקרה הוא שאנחנו נוסיף ונשלם והזיהום יוסיף ויחגוג.
פרופ' עדי וולפסון הוא ראש המסלול לתואר שני בהנדסה ירוקה במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספרים "המשבר הגדול – עידן האדם: בין מבט מקרוסקופי למבט מיקרוסקופי" (פרדס, 2023) ו"צריך לקיים – אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
