התפתחות הערים המוקדמות ביותר במזרח התיכון הובילה לעלייה ניכרת במקרי האלימות בין תושביהן, כך התגלה במחקר חדש על בסיס ניתוח של למעלה מ-3,500 שלדים. יחד עם זאת, נמצא כי חוקים, ניהול ריכוזי והתפתחות המסחר הובילו לפיחות מקרי המוות כתוצאה מאלימות, בתקופת הברונזה המוקדמת והתיכונה (3,300 עד 1,500 לפנה"ס).
חוקרים מאוניברסיטאות טיבינגן, ברצלונה וורשה בדקו 3,539 שלדים מהאזור המכסה כיום את איראן, עיראק, ירדן, סוריה, לבנון, ישראל וטורקיה, על מנת לאתר סימני אלימות על העצמות, בין כפגיעה גולגולתית ובין אם כפציעה מכלי נשק חדים (ראשי חצים למשל).
הבדיקה שביצעו איפשרה להם להבין לעומק את התפתחות האלימות הבין-אישית מהאלף ה-12 לפנה"ס ואילך - תקופה שהתאפיינה בשינויים מהותיים בהיסטוריה האנושית כגון התפתחות החקלאות, זניחת אורח החיים הנוודי ובניית הערים והמדינות הראשונות.
"האלימות הבין-אישית - כלומר רצח - הגיעה לשיאה בין 4,500 ל-3,300 לפנה"ס, אך פחתה במהלך 2,000 השנים הבאות", אמר יורג באטן, פרופ' להיסטוריה כלכלית מאוניברסיטת טיבינגן, שהיה ממובילי המחקר. "עם משבר האקלים, אי השוויון הגובר והתמוטטותן של מדינות חשובות בתקופת הברונזה המאוחרת ובתקופת הברזל הקדומה (1,500-400 לפנה"ס), האלימות גברה שוב", הוסיף פרופ' באטן.
עד כה, המחקר בנושא התחלק לשני מחנות. האחד, טוען להפחתה מתמדת בשימוש באלימות לאורך אלפי השנים מהעידן של חברות הציידים-לקטים ועד היום. לעומת זאת, המחנה השני רואה בפיתוח ערים ומעצמות תנאי מוקדם למלחמות ולשימוש גובר באלימות, בין היתר בשל אי השוויון הגואה תחת שלטון האליטות דאז.
כעת, המחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת Nature Human Behavior נועד לשם בחינת הנושא ברזולוציות קטנות וממוקדות אף יותר. צוות המחקר הבינלאומי ציין את העלייה באלימות באלף החמישי והרביעי לפנה"ס עקב עלייה במספר התושבים שאיישו את הערים הראשונות, אשר היו מאורגנות באותם ימים בצורה רעה למדי.
שיעור האלימות ירד משמעותית רק לאחר שהתפתחו מערכות משפטיות, גופי צבא בשליטה ריכוזית ומוסדות דתיים (למשל פסטיבלים דתיים).
המסחר התפתח והתעצם גם באזור המזרחי של הים התיכון ומסופוטמיה בתקופת הברונזה הקדומה והמאוחרת, כפי שניתן להבין מחקר של לוחות חרס עם כתב יתדות, אשר שימשו כתעודות משלוח וחשבוניות, מה שהפחית גם כן את האלימות באותה תקופה.
"הביטחון הגדול יותר בתקופה זו התאפשר על אף ירידה בתשואות החקלאות בשל האקלים שהפך צחיח יותר, ולמרות אי-שוויון גובר בהכנסות בתקופת הברונזה התיכונה", אמר ג'אקומו בנאטי מאוניברסיטת ברצלונה, היסטוריון כלכלי שנמנה על מחברי המחקר. "מערכות המשפט סיפקו אמצעי ליישוב סכסוכים, מה שתרם להפחתת האלימות", הוסיף ד"ר בנאטי.
נקודת מפנה נוספת נרשמה בעת קריסתן של תרבויות מתקדמות רבות בתקופת הברונזה המאוחרת. בשלב זה, בסביבות 1,200 לפנה"ס, אירעה בצורת שנמשכה כ-300 שנה, מה שהוביל לנדידה ולעלייה מחודשת ביחס של מקרי מוות כתוצאה משימוש באלימות פיזית.