"אני לא מרגישה שיש תקווה. אני עושה את זה כשלמעשה אני חושבת שכבר הכל אבוד", אומרת לנו נערה צעירה, שפעילה במאבק הנוער נגד משבר האקלים. "אבל יחד עם זאת, לא משנה כמה המצב יהיה גרוע - אני גם לא רוצה להיות מאלה שפשוט נותנים לזה לקרות".
המאבק במשבר העולמי בוער בקרבם של חלק מבני נוער בישראל - ואפשר להבין אותם: בסופו של דבר, מדובר בעתיד שלהם כאן על כדור הארץ. כעת, מחקר ישראלי חדש שטרם פורסם ושהוצג בוועידה השנתית ה-51 למדע ולסביבה של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, בחן מה הם המאפיינים והמניעים של נערות ונערים ישראלים שבוחרים להיות פעילים למען הסביבה בכלל וכנגד משבר האקלים בפרט - ובאילו קשיים הם נתקלים בדרכם המאתגרת.
לצעירים אכפת
אין ספק שמשבר האקלים כבר כאן, ועל השינויים שהוא מחולל בעולם אנחנו שומעים בחדשות ולא פעם מרגישים אותם על בשרנו: גלי חום קיצוניים, שיטפונות והצפות, בצורות ממושכות, שריפות ענק ומחלות שמתעוררות לחיים הן רק חלק מתופעותיו הקשות.
כאמור, מצב שבו בני הנוער לוקחים חלק פעיל במאבק במשבר הזה - הוא לא מקרי: מי שעתידים לחיות עוד שנים רבות על הפלנטה שלנו, מוצאים את עצמם מודאגים וחרדים למול השינויים הנרחבים שמתרחשים בה. עם זאת, בישראל, שבה שיעור בני הנוער האקטיביסטים הוא נמוך יחסית למספרם באוכלוסייה - פעילות הנוער הראשונה בנושא התקיימה רק במרץ 2019.
אך מי הם אותם נערים ונערות שכן מתגייסים למאבק - ומה הם חושבים על המצב? המחקר החדש, שנעשה במרכז לחינוך לקיימות בסמינר הקיבוצים ונערך בידי איה נתן, סטודנטית לתואר שני, ובהנחיית ד״ר דפנה גן - בחן את אותם צעירים ואת גישתם למצב. עבור כך, ראיינה נתן 19 בני נוער אקטיביסטים: 12 צעירות ו-7 צעירים בגילאי 22-13.
חרדות אקלימיות
ממצא עיקרי של המחקר הוא שבקרב בני נוער רבים, הפעילות האקטיביסטית שמתרחשת לצד העמקת הידע בנושא - מפתחת אצלם רגשות שליליים, כמו תסכול, ייאוש, פחד מהעתיד ואף חרדת אקלים. "אני חושבת שאם כולם היו מבינים מה קורה, רבים מאיתנו היו סובלים מחרדה כזאת, כי ברגע שנופל האסימון בנוגע לאיזה אסון עצום מתרחש סביבנו - קשה מאוד שלא להרגיש כך", שיתפה אחת מהמרואיינות.
כתבה של ynet original. ארכיון
לדברי נתן, הממצא הזה הותיר עליה רושם עז. "אחד הדברים שמהם הופתעתי במהלך העבודה הוא עומק החרדה התמידית שקיימת בקרב בני הנוער האלה", היא מספרת. "כולם דיברו על זה; היו מי שסיפרו שהם מתפקדים עם החרדה לבדם והיו כאלה שפנו לעזרה".
במהלך הראיונות, המשתתפים העלו תהיות לגבי תפקידה של מערכת החינוך הישראלית במתן תמיכה ומעטפת רגשית לנוער שפעיל בנושא – למשל, בעזרת חיבור לאנשי מקצוע בתחום ועל ידי הקניית כלים לעשייה אזרחית נכונה ומאוזנת בבתי הספר. "המרואיינים דיברו על כך שהם היו רוצים שמערכת החינוך בישראל תתמקד בשלושה היבטים: מתן ידע עובדתי בנוגע למצב, מתן כלים פרקטיים להובלת מחאה ולימוד על דרכים למציאת פתרונות לסוגיה, ובעיקר - כאמור, הדרישה המרכזית שלהם היא קבלת מעטפת רגשית מבית הספר; כזאת שתעזור להם להתמודד עם הנושא", מספרת נתן. "בעיניי, זה מדהים שהצעירים האלה יודעים לדרוש את מה שהם צריכים".
מסורים למחאה
לדברי נתן, בני הנוער שמחליטים לקחת חלק בתנועות מחאה מעין אלה – מתעסקים בנושא 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. "העשייה שלהם היא בהתנדבות ואף לעיתים באה על חשבון זמן הלימודים שלהם: חלקם טענו שהם יודעים שיוכלו לקבל 95 בבגרות כזאת או אחרת, אך בגלל המחויבות שלהם לנושא, הציונים שלהם יהיו בוודאות נמוכים יותר", היא מספרת.
מהמחקר עולה שבני הנוער הפעילים מגיעים מבתי ספר נחשבים ומובילים ממרכז הארץ כמו הכפר הירוק, אוהל שם שברמת גן, יאס"א בירושלים והתיכון לאומנויות שברמת השרון – וכן ממשפחות במצב סוציואקונומי גבוה.
בנוסף, לדברי נתן, כל המרואיינים שמעו על הנושא מחברים ומהרשתות החברתיות ומיעוטם הגיע לתחום דרך שיח שהתקיים בבית הוריהם. "אך אף אחד מהמרואיינים לא הגיע לפעילות בעקבות לימוד הנושא במערכת החינוך", היא מעידה.
"בבית הספר לא שמעתי על משבר האקלים - אולי הזכירו את הנושא מדי פעם בשיעורי מדעים, אבל לא התעמקו בו, מה הוא אומר לגבינו או איזה השלכות יש למצב הזה", מספר אחד המשתתפים במחקר.
ובינתיים, בבתי הספר
אז מה באמת קורה במערכת החינוך? תוכנית ייעודית בנושא משבר האקלים הוכנסה לכיתות רק בשנה האחרונה. לדברי נתן, כל הראיונות במחקר התקיימו בקיץ שעבר, לפני הכנסת תחום החינוך האקלימי למערכת החינוך. "מעניין יהיה לבדוק האם התפיסות והמחשבות של בני הנוער לגבי הנושא השתנו בעקבותיה", היא אומרת.
לדבריה, המסקנות העיקריות שעולות מהמחקר הן צורך בהנגשת הנושא בבתי הספר ובלימוד על אזרחות פעילה – ובעיקר, תמיכה מתאימה למי שעוסקים בנושא. "המחקר מאפשר לבני הנוער להשמיע את קולם ולדרוש ממוסדות החינוך ומהממשלה יחס הוליסטי שתואם לתפיסה שלהם את העולם ואת השינויים שמתרחשים בו", אומרת נתן.
"זה הדבר שמרחף מעל הראש של כולנו כרגע – ולא מתייחסים לזה מספיק", מסכם אחד מבני הנוער שהשתתפו במחקר. "צריך ללמד את העובדות, באופן שקשור לכלל תחומי החיים".
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
