כדור הארץ הפרהיסטורי היה מקום שורץ מפלצות. היו שם מרבי רגליים שהגיעו לאורך 2.5 מטר, לטאות מעופפות עם מוּטת כנפיים של 11 מטרים ונחשים ששקלו מעל טון. אבל אם אתם רוצים לדעת מה הייתה החיה הגדולה ביותר בכל הזמנים, הדעה הרווחת גורסת שאין צורך לחפש אותה בזמנים קדומים. הלווייתן הכחול מגיע לאורך 30 מטרים ולמשקל 199 טון. במשך יותר מחצי מיליארד שנים של אבולוציה, אף חיה אחרת לא התקרבה לממדים האלה, אפילו לא הדינוזאור הגדול ביותר.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
אבל הדעה הרווחת עשויה להיות שגויה. ייתכן שבהיסטוריית המאובנים מתחבא בעל חיים שהיה גדול אפילו יותר מהלווייתן הכחול. זה עשרות שנים שטפטוף איטי של עדויות מרמז על קיומו של טורף-על עצום, ששחה בים לפני 200 עד 250 מיליון שנה, וכעת שורה של תגליות וניתוחים מחדש של הממצאים הקודמים מעניקים חיזוק דרמטי להשערה.
ההשלכות הן מרחיקות לכת. אנחנו לא יודעים עדיין כיצד בדיוק נראתה החיה הענקית הזו, ואפילו אין לה שם, אבל אנחנו כן מתחילים להבין כיצד יצור כה ענק הצליח להזין את עצמו בים הפרהיסטורי. אם נאשש שאכן מדובר בחיה הגדולה מהלווייתן הכחול, המסקנה היא שהמעטנו באופן דרסטי בהערכה עד כמה טורפים גדולים בעלי שיניים מסוגלים לגדול. יתרה מזאת: התגלית שלווייתנים כאלה הופיעו זמן קצר לאחר ההכחדה ההמונית הגדולה ביותר בהיסטוריה של כדור הארץ, מעידה שיש מקום לחשיבה מחודשת על הגורמים שמניעים אבולוציה כאשר קנה המידה הוא כה עצום.
בזמן שהדינוזאורים שלטו ביבשה, היו קבוצות זוחלים ימיים ששלטו בים. כך למשל, היו שם הפלזיוזאורים ארוכי הצוואר, והמוזאורים, שנראו כמו תנינים ענקיים עם סנפירים. והייתה גם קבוצה שלישית, שהיא זו שחשובה לענייננו.
ציידת המאובנים החלוצית מרי אנינג ואחיה ג'וזף מצאו את המאובנים הראשונים מקבוצה זו בשנת 1811 ובשנת 1812 בליים רג'יס, עיירה לחופה הדרומי של אנגליה. הממצאים תוארו על ידי הרופא המנתח הבריטי אוורארד הום בסדרת מאמרים שפורסמו ב-1814–1820. הום לא היה בטוח כיצד לסווג את השרידים. במובנים רבים הם היו של זוחלים, אך במובנים אחרים הם דמו לעצמות של דג גדול. במהלך העשורים הבאים התברר כי בעל החיים הקדום היה זוחל שחי בים, המשתייך לקבוצה רחבה יותר של בעלי חיים דומים. הם כונו 'איכטיוזאורים', שם שפירושו "לטאות דגים" ביוונית.
האיכטיוזאורים מליים רג'יס חיו בתקופת היורה (בין לפני כ-199.6 מיליון שנים ללפני כ-145.5 מיליון שנים) , שהיא האמצעית מבין שלוש התקופות הגאולוגיות שבהן חיו הדינוזאורים. אך עם גילויים של מאובנים נוספים במקומות אחרים בעולם, התברר כי היו איכטיוזאורים גם בתקופת הקרטיקון המאוחרת (בין לפני כ-145 מיליון שנים ללפני 66 מיליון שנים) וגם בתקופת הטריאס המוקדמת יותר (בין 250 מיליון שנים ל-200 מיליון שנים).
האיכטיוזאורים מעידן היורה ומעידן הקרטיקון היו כולם דומים למדי. הם היו מעין הכלאה בין דולפין לדג גדול כמו הטונה, ויכלו להגיע לאורך של מטרים אחדים. בינואר 2022, חוקרים וביניהם דין לומקס מאוניברסיטת מנצ'סטר שבבריטניה, חשפו את שלד האיכטיוזאור השלם הגדול ביותר שנמצא בבריטניה עד כה. אורכו מגיע ל-10 מטרים, והוא התגלה בראטלנד, בסלעי יורה בני 182 מיליון שנה. ללא ספק היה זה טורף-על מרשים, כפול באורכו מהכריש הלבן הגדול של ימינו, אבל עדיין מדובר רק בשליש מאורכם של הלווייתנים הכחולים הגדולים.
כדי להגיע לאיכטיוזאורים הגדולים יותר, צריך להחזיר את השעון אחורה, לתקופת הטריאס. בשנת 2004 דיווחו אליזבת ניקולס (המנוחה) שעבדה במוזיאון טירל המלכותי באלברטה שבקנדה, ועמיתה מאקוטו מנבה מהמוזיאון הלאומי למדע וטבע ביפן, על תגלית גדולה: עצמות איכטיוזאור ענקיות של מאובן שהתגלו ליד הנהר סיאקני צ'יף בקולומביה הבריטית שבמערב קנדה. העצמות השתייכו למין חדש, שצמד החוקרים נתנו לו את השם Shonisaurus sikanniensis. הוא חי בתקופת הטריאס, לפני כ-218 מיליון שנים, והוא היה עצום. אורכו מוערך ב-21 מטרים, והוא הוכר במסגרת שיאי גינס כזוחל הימי הגדול ביותר בכל הזמנים.
השלד הוא "50 עד 60 אחוזים שלם", אומר לומקס. "זהו השלד הגדול ביותר של איכטיוזאור שידוע עליו".
בעלי חיים גדולים כאלה הם נדירים בהיסטוריה של כדור הארץ. לפי מרטין סנדר (Sander) ממוזיאון הטבע של מחוז לוס אנג'לס שבקליפורניה, רק קומץ קטן של קבוצות בעלי חיים פיתחו מסת גוף המוערכת ביותר מ-20 טון, ובתוכם הדינוזאורים ארוכי הצוואר (הזואורופדים) והלווייתנים. האיכטיוזאורים היו היצורים המוקדמים ביותר שהגיעו לממדים האלה - וייתכן שחלקם היו גדולים יותר מכל מה שבא אחריהם.
בשנת 2016 מצא פול דה לה סאל במוזיאון הימי Etches Collection Museum of Jurassic Marine Life בלילסטוק שבדרום מערב אנגליה, את מה שלומקס מכנה "גוש עצם עצום". אורכו היה 96 סנטימטרים. בדיקה מדוקדקת שעשו דה לה סאל, לומקס ועמיתיהם, העלתה שזהו חלק מעצם סראנגולרית מהלסת התחתונה של איכטיוזאור. גילו תוארך לכ-205 מיליון שנה, כלומר החיה שלה היה שייך חיה קרוב לסוף תקופת הטריאס.
אם רק חלק אחד של הלסת היה באורך של כמעט מטר, כמה גדולה הייתה החיה כולה? לומקס אומר שאנחנו יכולים לנחש ניחוש מושכל. אם נשווה את אורך העצם הסראנגולרית לאורך הגוף הכולל אצל איכטיוזאורים דומים, אזי באמצעות הגדלה לפי קנה מידה נוכל להעריך את אורכו של האיכטיוזאור מלילסטוק. החישוב העלה טווח של 20 עד 25 מטרים - גדול יותר מה־Shonisaurus sikanniensis.
הגילוי גרם ללומקס ועמיתיו לחשוב. כ-50 קילומטרים לאורך החוף מלילסטוק היה אתר מאובנים נוסף בשם 'אוסט קליף'. מאז 1840 ועד שנות החמישים נמצאו שם חמישה קנים ארוכים של עצם. ניתוחים העלו את ההשערה שמדובר בעצמות גפיים של דינוזאורים או זוחלים אחרים שוכני יבשה. אבל לומקס זכר שלאחד מהם היה "חריץ ממש מוזר לכל אורך הדופן". חריץ כזה היה חריג לעצם גפה, אבל אופייני לעצם לסת של איכטיוזאור.
הצוות בחן מחדש שלוש מהעצמות, והגיע למסקנה כי אכן מדובר בחתיכות של לסתות איכטיוזאור. נראה שחלק מהעצמות שנמצאו באוסט קליף השתייכו לאיכטיוזאורים גדולים אפילו יותר מהממצא של לילסטוק: "30 מטר ומעלה", אומר לומקס, אולי אפילו 35 מטרים. במילים אחרות, גדול יותר אפילו מלווייתן כחול. "אנחנו מתחילים להתקרב לנקודה שבה נגלה שיש מתמודד חדש על החיה הגדולה בעולם", הוא אומר.
לומקס מקפיד להדגיש שנתונים כאלה באים עם הסתייגות. בזמן שמין מתפתח, חלקי גוף שונים משנים את גודלם בקצב שונה. יכול להיות שלאיכטיוזאורים של אוסט קליף ולילסטוק היו ראשים גדולים באופן לא פרופורציונלי, וכי אורך הגוף שלהם לא צמח לממדי ענק כמו הראש. מכיוון שהמאובנים הם חלקיים, מסביר לומקס, אי־הוודאות רבה מאוד. אבל לומקס אינו לבד בהשערה שהאיכטיוזאורים של תקופת הטריאס היו גדולים במיוחד. "יש סיכוי שזו החיה הגדולה ביותר שהייתה אי פעם על פני הפלנטה", אומר סנדר. "ואנחנו כמעט לא יודעים עליהם כלום".
מבחינת סנדר, העדויות לאיכטיוזאורים הענקיים הללו הולכות ומצטברות כבר למעלה ממאה שנה. הוא מפנה למאמר משנת 1878 של הגאולוג ג'יימס הקטור, המתאר חלק של חוליית איכטיוזאור בקוטר 45.7 סנטימטר. "אם זה נכון, אזי ללא ספק זהו האיכטיוזאור הגדול ביותר", אומר סנדר - ארוך לפחות כמו לווייתן כחול ואולי יותר. העצם נמצאה בניו זילנד, אך למרבה התסכול אבדה זמן קצר לאחר מכן – כנראה בעת טביעת ספינת תובלה. התוצאה היא שאין דרך לאשר אם היא באמת השתייכה לאחד מבעלי החיים הגדולים בעולם אי פעם.
דומה שהעובדה שהאיכטיוזאור הניו זילנדי התפוגג לתוך הלא נודע הולמת את רוח התעלומה הכללית. בשלב זה אנו יודעים בוודאות שחלק מהאיכטיוזאורים הטריאסיים הגיעו לאורך של 21 מטרים. יש לנו גם רמזים שכמה מהם גדלו לממדים גדולים בהרבה. אולם למרבה התסכול, חסרים לנו השלדים השלמים שיגידו לנו בוודאות אם היו בהם כאלה שעלו בגודלם על הלווייתן הכחול.
בזמן שאנו מחכים לשלד איכטיוזאור באורך 35 מטר שיצוץ אי שם, אנו יכולים לתת את הדעת על כמה שאלות רלוונטיות, כמו למשל, איך ומתי התפתחו האיכטיוזאורים לראשונה, ומה הסיבה לגודלם הענק?
תקופת הטריאס מסומנת בתחילתה ובסופה בהכחדות המוניות. אירוע הפרם-טריאס מלפני 252 מיליון שנה הוא אירוע ההכחדה הגדול ביותר הידוע עד כה. "אי-אפשר להפריז עד כמה הרסני היה", אומרת פייג' דה פולו (dePolo) מאוניברסיטת אדינבורו שבבריטניה. "תשעים אחוזים מהמינים באוקיינוס נכחדו". ואז, כ-51 מיליון שנים מאוחר יותר, הגיעה ההכחדה של סוף תקופת הטריאס, שהיא פחות ידועה ופחות מובנת.
הכחדת הפרם-טריאס משמעותה שתקופת הטריאס החלה בזמן שבו האוקיינוסים פשוט התרוקנו מחיים. לתוך העולם הימי הבלתי מבטיח הזה צללו האיכטיוזאורים בסך הכול כמה מיליוני שנים מאוחר יותר. הם החלו את דרכם כזוחלים שוכני יבשה, ולפני 248 מיליון שנה (4 מיליון שנה בלבד לאחר ההכחדה) היו כבר לפחות שני סוגים של פרוטו-איכטיוזאור: ה-Cartorhynchus lenticarpus שתואר ב-2014 והגיע לאורך 0.4 מטרים, וה-Sclerocormus parviceps שתואר ב־2016 והגיע לאורך 1.6 מטר.
אבל האיכטיוזאורים לא נשארו קטנים לאורך זמן. בשנת 2018 תיארו לנה ליב דלסט (Liebe Delsett) מאוניברסיטת אוסלו שבנורבגיה ועמיתיה שרידים של איכטיוזאור שנמצאו בהר מארמיירפלט באי שפיצברגן, מול החוף הצפוני של נורווגיה. רוב העצמות היו שברים בלבד, אך נותרו מספיק מהן כדי לזהות שמדובר בחיות באורך של כמה מטרים. השרידים מתוארכים ל־5–10 מיליון השנים הראשונות של תקופת הטריאס. "היו איכטיוזאורים גדולים כבר בשלב מאוד מוקדם", אומרת ליב דלסט.
ואז, בשנת 2021 דיווחו סנדר ועמיתיו על ענק אמיתי. הם תיארו גולגולת איכטיוזאור בגודל 2 מטרים ועוד כמה עצמות נוספות שנמצאו באתר שנקרא 'פוסיל היל' בנוודה. אורכו של בעל החיים, שהם נתנו לו את השם Cymbospondylus youngorum, היה כנראה 17.5 מטרים. הוא חי לפני 246 מיליון שנים, רק 6 מיליון שנים לאחר הכחדת הפרם־טריאס, ורק 2 מיליון שנים לאחר הפרוטו-איכטיוזאורים. המשמעות הייתה ברורה: ברגע שהם נכנסו למים, כמה איכטיוזאורים הפכו לגדולים מאוד, מהר מאוד.
במבט ראשון נראה שיש כאן קצב מהיר להחריד של האבולוציה. לשם השוואה, התיאוריה גורסת שללווייתנים נדרשו עשרות מיליוני שנים להתפתח מבעלי חיים יבשתיים לענקי האוקיינוסים. אבל בהתחשב בכך שהאיכטיוזאורים חיו מייד לאחר תקופה של טלטלה אקולוגית עמוקה, אולי אנחנו לא צריכים להיות מופתעים מדי. "אני חושד שאחת הסיבות העיקריות [להתפתחותם המהירה לממדי ענק] היא פשוט משום שאף אחד אחר לא עשה זאת", אומר לומקס. ייתכן ששינוי מהיר כל כך היה אפשרי משום שההכחדה ההמונית הפרם-טריאסית הקטינה את המגוון באוקיינוסים, ויצרה הזדמנות להתפתחות של בעלי חיים ענקיים, הזדמנות שהאיכטיוזאורים ניצלו היטב.
אם זה מה שקרה, המשמעות היא שיש יותר מדרך אחת להתפתח לממדי ענק. אוקיינוס פורה הוא הנתיב הידוע. "ההסבר המקובל לממדי הענק של הלווייתנים בני זמננו הוא שההתקררות כדור הארץ הביאה לעלייה בפריון, לפחות במקומות מסוימים באוקיינוס, ולכן כאשר כדור הארץ נכנס למחזור הקרחונים, הלווייתנים יכלו לגדול יותר ויותר", אומר סנדר. אבל זה לא מה שקרה בתקופת הטריאס.
עם זאת, ייתכן שהגודל הענק נתן לאיכטיוזאורים הטריאסיים יתרון הדומה לזה שיש ללווייתנים של היום. "אף אחד לא יכול לאכול אותך, וזה יתרון גדול", אומרת ליב דלסט. וכשזה מגיע לשאלה כיצד חיות כה גדולות מאכילות את עצמן, אנו יכולים לקבל קצת תובנות מצפייה בלווייתנים של היום, הנחלקים לשתי קבוצות: לווייתני השיניים, כמו לווייתן הזרע, הגדלים עד לאורך של 20 מטרים והם טורפי-על: הם צדים דיונונים וטרף גדול אחר בים העמוק. ולצידם המין הגדול ביותר, כמו הלווייתנים הכחולים, שהם חסרי שיניים. הם ניזונים דרך פילטרים המסננים כמויות אדירות של פלנקטון וקריל זעירים מהמים.
יש סיבה לכך שאוכלי הפלנקטון חסרי השיניים יכולים לגדול כך. רוב המערכות האקולוגיות הימיות תלויות בפיטופלנקטון - "היצרנים הראשוניים" שמקבלים אנרגיה מאור השמש וממירים אותה לסוכרים, בדומה לצמחים ירוקים ביבשה. בעלי חיים קטנים אוכלים את הפיטופלנקטון, ובעלי חיים גדולים אוכלים בתורם את החיות הקטנות, וכן הלאה. עם זאת, שרשראות מזון אינן אינסופיות, מכיוון שבכל שלב הטורף עושה שימוש בחומרים המזינים של הנטרף לצורך חילוף החומרים בגופו. התוצאה היא שחיה גדולה תשיג את מרב האנרגייה אם רק תעקוף את שרשרת המזון הארוכה, ותאכל ישירות פיטופלנקטון או בעלי חיים מיקרוסקופיים בכמויות אדירות. החלופה של מרדף אחר חיות גדולות יותר פשוט לא תפיק מספיק אנרגייה עבור חיה ענקית באמת.
אבל נראה שלאיכטיוזאורים היה פוטנציאל לגדול לממדי ענק גם אם היו להם שיניים והם היו צדים בדומה ללווייתן הזרע, במקום להיות אוכלי פלנקטונים חסרי שיניים בדומה ללווייתן הכחול. כאשר הצוות של סנדר תיאר את ה־Cymbospondylus youngorum המגיע ל-17.5 מטר, הם הוסיפו וחישבו באיזה אופן האוקיינוסים הטריאסיים תמכו באיכטיוזאורים ענקיים. מסתבר שלאוקיינוסים הללו היו שרשראות מזון קצרות למדי, אולי בגלל שכל כך הרבה מינים זה אך נמחקו בהכחדת הפרם-טריאס. האוקיינוסים היו מלאים באמוניטים (חסרי חוליות עם קונכיות מפותלות) ובקונדונטים דמויי צלופחים. רבים מבעלי החיים הללו הגיעו לממדי גוף של כמה עשרות סנטימטרים, אך בהיותם קרובים לתחתית שרשרת המזון, אלה בעלי חיים שהיו יכולים לשמש כמזון לאיכטיוזאורים הזמין בשפע, ולחסוך להם את הצורך בתזונה המבוססת על סינון פלנקטונים.
"בעבר חשבו שיש גבול עליון לאיכטיוזאורים מכיוון שהיצרנים הראשוניים שמאפיינים את האוקיינוסים [המודרניים] שלנו עדיין לא התפתחו", אומרת דה פולו. אבל לדבריה זה כבר לא המצב. עם זאת, ייתכן שגודלם הענק של האיכטיוזאורים הוא שהביא עליהם בבוא העת את סופם.
ישנן עדויות לכך שאיכטיוזאורים ענקיים שרדו עד סוף תקופת הטריאס. בשנת 2018, לומקס ועמיתיו תיארו עצם בודדת של Wahlisaurus massarae - מין גדול נוסף המשויך לתקופת התפר שבין הטריאס ליורה, אם כי עדיין לא ברור עד כמה גדול. באפריל 2022 תיארו סנדר ועמיתיו שן של איכטיוזאור באורך 10 סנטימטרים שנמצאה באלפים השוויצריים. לדברי סנדר משוער שמקור השן בבעל חיים שהגיע לאורך של כ-20 מטרים וחי ממש בסוף הטריאס.
ואז הגיעה ההכחדה של סוף הטריאס, שככל הנראה נגרמה מהתפרצויות געשיות מסיביות. באותה תקופה כל היבשות היו מחוברות ליבשת-על אחת בשם פנגאיה, וכשהיא החלה להתפרק נוצרו הרי געש ענקיים. איכטיוזאורים היו אחת הקבוצות שנפגעו בצורה הקשה ביותר. כמעט כל השושלות גוועו, ורק כמה צורות קטנות יחסית שרדו לתוך תקופת היורה. תם עידן האיכטיוזאורים הענקיים.
לא ברור מדוע הם נעלמו, אבל דה פולו מציעה בזהירות שהתזונה של אמוניטים וקונודונטים עשויה להיות הגורם. "קונודונטים נכחדו בקו התפר שבין הטריאס ליורה, והייתה תחלופה גדולה של אמוניטים", היא אומרת. ייתכן שגורלם של האיכטיוזאורים הענקיים הוכרע בשל גודלם, שדרש צריכת מזון עצומה. אפשר ללמוד מכך עד כמה בעלי חיים ענקיים פגיעים מאוד לאירועי הכחדה המונית - דפוס שדומה שחוזר על עצמו בעולם המודרני, לאחר שבמאה הנוכחית אלה הם היונקים והציפורים הגדולים שצפויים לסבול הרבה יותר מאשר הקטנים שבהם.
עם זאת, דה פולו מדגישה שהסבר התזונה הוא רק בגדר השערה. "סוף תקופת הטריאס הוא מקום מבלבל", היא אומרת. לדברי סנדר, תיעוד המאובנים במחצית השנייה של הטריאס הוא במצב "מזעזע". יש רק מעט אתרים טובים, כך שקשה לדעת מה קרה.
תהא אשר תהא השתלשלות האירועים המדויקת, כיום אנו יודעים שההכחדה של סוף תקופת הטריאס הייתה משמעותית הרבה יותר ממה שאפשר היה לשער לאור אי-הבהירות סביבה. על פי לומקס, בזמן הזה נכחדה קבוצה של בעלי חיים ענקיים במיוחד - "טורפי-העל" הראשונים בעולם.
דינוזאורים עצומי ממדים יקומו וייפלו בשנות היורה והקרטיקון, ובהמשך, בתקופת האאוקן (מלפני 56 מיליון שנים ועד לפני 33.9 מיליון שנים), יחלו הלווייתנים את מסעם האבולוציוני. אבל ייתכן שהחיות הגדולות ביותר שחיו אי פעם על פני כדור הארץ היו האיכטיוזאורים הטריאסיים. את זאת נדע בוודאות רק כאשר הם יגיחו סוף-סוף מתוך צל המצולות.
