ההתחממות הגלובלית נותנת את אותותיה במקומות רבים ברחבי העולם. בגמביה, אחת המדינות הקטנות באפריקה, ענף החקלאות שבו עובדות בעיקר נשים, נמצא בסכנה בשל עליית מפלס פני הים. עליית המפלס פוגעת בגידולי האורז ובכך גורמת נזק גם להכנסה שעליה מסתמכת הקהילה המקומית. כתוצאה מהמצב, נאלצים בגמביה לייבא אורז, דבר שגורם למגדלי האורז המקומיים להידרדר לעוני.
בשל ההתחממות הגלובלית ומשבר האקלים, שמכה חזק יותר משנה לשנה, האיכות של האורז במדינה שבמערב אפריקה אינה גבוהה כמו בעבר וגם הכמות לא מספיקה.
"עכשיו הדברים שונים", מסבירה מנדינג קסמה, חקלאית ואם לתשעה ילדים בריאיון ל"גרדיאן" הבריטי. "בכל שנה הגשמים היו מגיעים בשפע. אנשים עבדו והיה להם יבול טוב. עכשיו, אנחנו עובדים קשה, אבל אנחנו לא מקבלים כל כך הרבה אורז כמו פעם".
באופן מסורתי, גידול האורז בגמביה נעשה בעיקר על ידי נשים, בעוד שהגברים לא לוקחים חלק בעבודה הקשה. כבר שנים שהחקלאיות רואות כיצד האדמה סביבן הופכת קשה יותר לעיבוד ולהפקת מזון. בעיר קרוואן, שבגדה הצפונית של נהר גמביה, נאבקים התושבים המקומיים במשבר האקלים בשתי חזיתות. עליית מפלס הים מביאה איתה כמות רבה של מים מלוחים אל מי הנהר, המתפתל לאורכה של המדינה, בעוד שכל עוד לא יורדים גשמים וזמן היובש ממושך יותר, כך יש פחות מים מתוקים ששוטפים את המליחות של מי הים. התוצאה היא שהמים בשדות האורז מלוחים מדי, וחלק גדול מהאדמה לא ניתנת לעיבוד ולהפקת אורז. עבור האוכלוסייה המקומית, שגם כך ענייה, מדובר באסון.
יש מעט נשים בגמביה שהן ברות מזל באופן יחסי, שכן יש להן מקור מזון והכנסה חלופיים בדמות גינות ירק. הן יכולות לגדל חצילים, עגבניות, פלפלים ובצל, ויודעות שגם אם יש להן אספקת אורז מועטה, הרי שיהיה להן מה למכור או לאכול.
הגיבוי הזה חיוני. קציר האורז בשנה שעברה נמשך רק כשישה חודשים וחלק מהתושבים נאלצו לעשות את מה שפעם היה בלתי מתקבל על הדעת - לקנות אורז מיובא. בעשר השנים האחרונות, הדבר הפך לנורמה ברחבי המדינה.
גם ממשלת גמביה יודעת שצריך לעשות יותר על מנת להגן על החקלאים שלה מפני השפעת משבר האקלים, משום שהחקלאות היא המגזר החשוב ביותר בכלכלה בגמביה, מהווה כרבע מהתמ"ג ומעסיקה כ-75% מכוח העבודה במדינה. אם לא די בכמות הגשמים המעטה שיורדת על שדות האורז ובכך פוגעת בחקלאים ובפרנסתם, הרי שהיעדר יכולת טכנולוגית בגמביה רק פוגעת יותר בניסיון לפתור את הקושי.
