אישור חיפושי גז ונפט בים התיכון בדיון סגור של מועצת הנפט כשאחדים מחבריה נמצאים במילואים, עיכוב מתמשך של מינוי נציגי החברה האזרחית בוועדות תכנון, חקיקת בזק לקיצור הליכי תכנון, כולל פגיעה במתן חופש המידע (סוכל ברגע האחרון), וגם מתן היתרי פליטה נדיבים לתעשייה המזהמת. אלו רק דוגמאות מהימים האחרונים למהלכים הרי גורל מבחינת השפעתם על החיים של כולנו, המתרחשים דווקא בזמן שכולנו מגוייסים וחרדים לגורל יקירינו ולעתידה של המדינה.
הסביבה, הטבע והאקלים שלנו נפגעים קשות בזמן מלחמה, וזאת בשתי דרכים. הראשונה היא כמובן תוצאה ישירה של הלחימה שמייצרת מפגעים סביבתיים ישירים רבים, ולעתים משמעותיים. הדרך השנייה עלולה להיות דרמטית הרבה יותר כי היא לא אירוע חד פעמי, חמור ככל שיהיה: קידום מהלכים במחשכים, בחיפזון ותוך ויתור על קולות חיוניים לאינטרס הציבורי, בחסות מצב החירום המלחמתי.
ניצול מלחמה לקידום מהלכים שפוגעים בסביבה הוא בכייה לדורות: הקמת תשתיות לא חיוניות שפוגעות באקלים וימנעו מהמשק הישראלי לעבור לכלכלה דלת פחמן ומישראל לעמוד ביעדי האקלים שלה; בניית שכונות בתכנון לקוי שהופכות לאיי חום בלתי נסבלים בזמן גלי חום הולכים ומחריפים; וכן הקרבת שטחי טבע שעלולים להיחרב בהינף יד, כי "אלה צרכי השעה".
נשמע כמו עניין של מה בכך? זה לא. עלינו להחליט לאיזו ישראל אנו רוצים לחזור בסיום המערכה - לזו שנסוגה עשרות שנים לאחור מבחינת ההגנה על הטבע, הסביבה ובריאות הציבור? או לזו שעברה את אירוע המלחמה בהצלחה, תוך שהיא משכילה לשמור על דברים היקרים לכולנו, גם בזמנים כל כך לא שגרתיים.
המשך הפגיעה בסביבה בצל המלחמה, פוגע לא רק בטבע היקר כל כך לציבור הישראלי, אלא גם באופייה הדמוקרטי והיהודי של ישראל. הוא ומאיים לבטל הישגים שבריריים, אך חשובים של המדינה בשנים האחרונות כדמוקרטיה ליברלית: שיתוף ציבור, הליכי תכנון שקופים, יכולת אפקטיבית להתנגד ולהשמיע קולות מגוונים במהלך תהליך קבלת ההחלטות.
ד"ר יונתן אייקנבאוםצילום: יונית שילרנוסף על כל אלה, הפקרת הסביבה ובריאות הציבור תחת ערפל הקרב, פוגעת גם באופיה היהודי של ישראל. שמירת הטבע בעת מלחמה היא המצווה האקולוגית המובהקת של התורה והיא מופיעה בספר דברים פרק כ', פסוקים י"ט-כ:
כִּֽי־תָצ֣וּר אֶל־עִיר֩ יָמִ֨ים רַבִּ֜ים לְֽהִלָּחֵ֧ם עָלֶ֣יהָ לְתׇפְשָׂ֗הּ לֹֽא־תַשְׁחִ֤ית אֶת־עֵצָהּ֙ לִנְדֹּ֤חַ עָלָיו֙ גַּרְזֶ֔ן כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ תֹאכֵ֔ל וְאֹת֖וֹ לֹ֣א תִכְרֹ֑ת כִּ֤י הָֽאָדָם֙ עֵ֣ץ הַשָּׂדֶ֔ה לָבֹ֥א מִפָּנֶ֖יךָ בַּמָּצֽוֹר
רַ֞ק עֵ֣ץ אֲשֶׁר־תֵּדַ֗ע כִּֽי־לֹא־עֵ֤ץ מַאֲכָל֙ ה֔וּא אֹת֥וֹ תַשְׁחִ֖ית וְכָרָ֑תָּ וּבָנִ֣יתָ מָצ֗וֹר עַל־הָעִיר֙ אֲשֶׁר־הִ֨וא עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה עַ֥ד רִדְתָּֽהּ׃
עץ פרי של זמן המלחמה הוא סמל לכל דבר שנשחית אותו היום - ונצטער עליו לעוד הרבה שנים קדימה. "כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ תֹאכֵ֔ל", הקיום שלנו לטווח הארוך תלוי בהמשך הקיום של העץ. טבע ואדם הם כלים שלובים.
על אוויר נקי ועל טבע לא מתווכחים. אלו לא מותרות, אלא יסודות של חברה בריאה בגופה ובנפשה. גם בזמן מלחמה אסור לנו לוותר עליהם. עלינו לזכור שאנחנו נאבקים גם היום, על העולם שאליו אנחנו רוצים לשוב מחר.
ד"ר יונתן אייקנבאום הוא מנהל ארגון גרינפיס ישראל, יו"ר חיים וסביבה, ארגון הגג של ארגוני הסביבה ומחבר הספר "קיימות מבראשית".
