פסיפס נדיר שנתגלה בישראל בשנת 2005 נמצא בימים אלה במרכזה של סערה מדעית ופוליטית, כשגורמים שונים מתחבטים בשאלה האם נכון להעתיקו ממקומו ולהציגו בתערוכות ברחבי העולם, או שיש להשאירו במקום שבו נמצא, ואם כן יגיע לחו"ל - אז לאן.
הפסיפס התגלה במהלך חפירות הצלה שניהלה רשות העתיקות בשטח כלא מגידו. רשויות הכלא תיכננו להקים אגפים חדשים, ורצו לוודא שהעבודות לא יפגעו בפריטים היסטוריים חשובים שנמצאים באזור. תוך כדי החפירות, שבהן התנדבו לסייע גם עשרות אסירים, התגלתה רצפת פסיפס מרהיבה מהמאה השלישית, שהייתה חלק מכנסייה קדומה, וכן נחשפו יסודות מהמבנה.
במועצה האזורית מגידו שמחו לגלות כי אוצר ארכיאולוגי נמצא באזור, ורצו למנף אותו. "בשנת 2007 התקבלה החלטה של ועדת השרים לענייני הנגב והגליל שראוי להפוך את האתר לפרויקט תיירותי מוביל", מספר ראש המועצה, איציק חולבסקי, "בשנת 2009, המועצה במגידו מימנה את שימור הפסיפס. ב-2018 הצלחנו לשכנע את ממשלת ישראל להקים את 'אשכול הכליאה מגידו', והכוונה היא שלאחר הקמתו ישתחררו האדמות של הכלא הנוכחי ונוכל להפוך את הפסיפס לאחת האטרקציות התיירותיות החשובות בישראל ובעולם".
בפגישה שערך חולבסקי עם נציבת שב"ס, רב-גונדר קטי פרי, הובהר כי בניית מתחם הכליאה החדש בצומת מגידו תחל בשנת 2025, והיא צפויה להסתיים ב-2030 לערך. עד אז, יש לציין, הציבור לא יוכל ליהנות ממנו מאחר שהוא נמצא מאחורי הסורגים.
אלא שעכשיו עולה הפסיפס לכותרות: סוכנות הידיעות AP פירסמה אתמול (יום ג') שרשות העתיקות שוקלת להוציא אותו ממקומו ולהשאילו למוזיאון התנ"ך בוושינגטון, מוסד שמאז פתיחתו בשנת 2017 ספג ביקורת על קידום אג'נדה פוליטית אוונגליסטית. סוכנות הידיעות ציטטה מספר מומחים לארכיאולוגיה שהביעו אי נחת מהרעיון.
ביניהם היה פרופ' רפי גרינברג מאוניברסיטת תל-אביב, שטען כי "ממצאים ארכיאולוגיים צריכים להישאר במקום שבו נמצאו ולא להיעקר ממקומם, להישלח למדינה אחרת, ולמעשה להיות מנוכסים למעצמה זרה". מומחה נוסף, מהאוניברסיטה של דרום קליפורניה, טען כי "יש חשש שהפסיפס יאבד את ההקשר ההיסטורי שלו אם יועבר לוושינגטון, ויורכב עליו הקשר אידיאולוגי שיעזור למוזיאון לקדם את האג'נדה שלו".
6 צפייה בגלריה
איציק חולבסקי, ראש המועצה האזורית מגידו ורב גונדר קטי פרי, נציבת שב"ס, במפגש אתמול
(צילום: דוברות שב"ס)
אם לא די בכך, מתברר שמתחולל "קרב" על הפריט הארכיאולוגי הנדיר: גם מוזיאון הוותיקן מעוניין לקבל אותו ולהציג אותו בפני מבקריו, ודי ברור שכל בחירה שתיעשה תעליב את אלה שלא יקבלו את הפסיפס לידיהם.
אלי אסקוזידו, מנכ"ל רשות העתיקות, הסביר כי הרשות "בוחנת על ידי מיטב אנשי המקצוע האם ניתן ונכון להוציא את הפסיפס. האפשרות שהפסיפס ייצא לצמיתות מישראל לא עמדה על הפרק, לא עומדת על הפרק ולא תעמוד על הפרק. לכל היותר נאפשר להציג אותו באחד המוזיאונים החשובים בעולם, והוא יוחזר לאחר מכן לאתר שבו נתגלה".
עמי שחר, ראש מנהל שימור ברשות העתיקות, הוסיף כי "על פי חוות דעת מקצועיות, על מנת להגן על הפסיפס יש לנתק אותו ממקומו, להביא אותו לטיפול בסדנת הפסיפס של רשות העתיקות בירושלים - דבר שעשוי לקחת מספר חודשים, ובמקביל תיעשה עבודת שטח במתחם הכלא כדי שהפסיפס יוכל לחזור למקומו על תשתית יציבה ולא רעועה".
השניים מספרים כי רק אחרי שכל זה יקרה, "צוות מקצועי שכולל את המדען הראשי של רשות העתיקות, מנהלת תצוגות חו"ל ואנשי מקצוע נוספים יחליט האם הפסיפס ייצא מהארץ, והיכן יוצג". הם הדגישו כי בעבר היה כבר מקרה דומה: פסיפס מהתקופה הרומית אשר נתגלה בחפירות בלוד ב-1996, הוצא ממקומו, נדד בתערוכות ברחבי העולם בשעה שהמקום שבו הוא נמצא עבר עבודות הכשרה, חזר ללוד ומהווה מאז אטרקציה תיירותית.
