המאמץ הבינלאומי לצמצם את פליטות המזהמים לאטמוספירה ולהאט את קצב שינויי האקלים הוגבר לאחרונה, בעקבות פרסום התחזיות כי במהלך חמש השנים הקרובות הטמפרטורה הממוצעת בכדור הארץ תעבור את "הקו אדום", רף העלייה של 1.5 מעלות מאז ימי המהפכה התעשייתית.
אבל ככל הנראה יש אזורים שחשוב יותר לפעול בהם. מחקר חדש, שנערך בשיתוף ד"ר גיא דגן מהמכון למדעי כדור הארץ שבאוניברסיטה העברית, מראה כי לא כל האזורים בעולם שווים ברגישותם לזיהום אוויר, ולכן השקעת מאמץ בהפחתת הזיהום צריכה להיות מותאמת גאוגרפית. הממצאים פורסמו לאחרונה בכתב העת Nature Climate Change.
מאז המהפכה התעשייתית, האדם החל לשרוף באופן יזום דלק ויערות רבים לצורכי הפקת אנרגיה וחקלאות. פעולות אלה משחררות לאוויר חלקיקי זיהום אשר מגיבים לקרינת השמש וגורמים לחימום מקומי. בדומה לגזי חממה, גם חלקיקי הזיהום הללו מוציאים את כדור הארץ משיווי משקל קרינתי, ולכן גורמים לשינויי אקלים.
במחקר הנוכחי, צוות חוקרים בינלאומי התבסס על מודל אקלים ממוחשב במטרה לזהות האם מיקום שחרור חלקיקי הזיהום באוויר משפיע על שינויי האקלים, שהם יגרמו. ד"ר דגן מסביר כי "כבר ידוע שחלקיקי הזיהום המרחפים באוויר - אירוסולים - בולעים קרינה ומהווים בסיס להתעבות טיפות עננים. במחקר שלנו בדקנו האם פליטה של כמות אירוסולים מסוימת, למשל מהודו, תגרום לאותו אפקט כמו פליטה של אותה כמות מאירופה".
לראשונה בהיסטוריה, צוות החוקרים הוכיח כי למיקום הגיאוגרפי של חלקיקי הזיהום יש השפעה משמעותית על האילוץ הקרינתי שהם מייצרים. החוקרים הסבירו כי ההבדל בין המקומות בעולם נובע מתגובה שונה של הזרימה באטמוספירה, ולכן היא גם משנה את תגובת העננים באזור ובאזורים מרוחקים. ד"ר דגן מוסיף: "מצאנו שמיקום האירוסולים משפיע אפילו על סימן האילוץ הקרינתי, אם הוא חיובי או שלילי. למשל, שריפה באינדונזיה יכולה לגרום לקירור גלובלי למרות שהיא משחררת חלקיקי זיהום שגורמים לחימום מקומי באטמוספירה, בעוד ששריפה באירופה תגרום לחימום גלובלי".
לדברי החוקרים, לממצאים הללו יכולות להיות השלכות מרחיקות לכת על רגולציה של מזהמים. "אנו ממליצים לקחת בחשבון את התלות במיקום הגיאוגרפי של פליטת המזהמים בתחזיות אקלים ובתכנון רגולציה מיטבית".
